התנגדותו של רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, להצטרפות שוודיה לברית נאט"ו מעוררת סערה באירופה. לא זו בלבד שהשהיית השיחות והליך אישור החברוּת בפרלמנט האירופי גורמים להחרפת המתיחות בין הצדדים, אלא ששריפת ספר הקוראן שהתחוללה בשבוע שעבר על רקע זה מול שגרירות טורקיה בשטוקהולם, מרחיבה את גלי המחאה.
האירוע שעורר זעם רב באנקרה, וכן בסעודיה, כוויית, ירדן ומדינות מוסלמיות נוספות, זכה לגינוי חריף מצד שר החוץ השוודי. אומנם ממשלת שטוקהולם לא ציפתה להתקדמות השיחות מול טורקיה אלא לאחר הבחירות שייערכו שם ב־14 במאי, אולם כבר עתה מסתמן כי ארדואן פועל על פי אג'נדה משלו.
התבוננות מקרוב על מהלכיו בחודשים האחרונים חושפת מגוון רחב של יעדים, מניעים ואינטרסים שונים הקשורים בין היתר לחולשתה של מפלגת השלטון שאותה הוא מוביל. כל אלה מהווים הסבר, לפחות חלקי, לגישתו המניפולטיבית כלפי נאט"ו וממשלות המערב, לצד מדיניות חוץ אמביוולנטית שאותה הוא נוקט כלפי ממשלת רוסיה וראש הקרמלין.
וכך, כשהוא מתמרן בין עמדות סותרות ואינטרסים מנוגדים, מצד אחד נשיא טורקיה מסכל את הצטרפותה של שוודיה בתואנה כי היא תומכת בטרוריסטים, היינו חברי ה־PKK (מפלגת הפועלים של כורדיסטן), וכן בפעילים פרו־כורדים ובמתנגדי משטר המקורבים ליריבו פתהוללה גולן. מצד אחר הוא מביע התנגדות לפלישת רוסיה לאוקראינה.
כמו כן, בעודו פועל כמתווך בין ממשלות קייב ומוסקבה בעיקר בעניין הסחר בנמלי הים השחור, ארדואן אינו שועה להפצרותיהן של מדינות אירופה. הוא מסרב לתמוך בסנקציות הבינלאומיות נגד רוסיה, הופך להיות שותף סחר מרכזי שלה ואף מספק מקלט לאוליגרכים הרוסים.
וכך, על אף הביקורת המושמעת כלפי ה"סחטנות" הטורקית ובלימת התרחבות נאט"ו, ה"סולטן הטורקי" אינו בוחל באמצעים. הוא פועל באופן נמרץ לחיזוק כוחה של טורקיה בברית הצפון־אטלנטית, לביסוס מעמדה כמעצמה אזורית וכל שכן, למיצוב דימויו כאחד המנהיגים החזקים באירופה המשפיעים כבר עתה על המרחב הביטחוני ומפת היחסים הבינלאומיים.
מנוף לחץ
שריפת ספר הקוראן בשטוקהולם בידי מנהיג מפלגת Hard Line מהימין הקיצוני, שככל הנראה מומנה בידי אחד מתומכי הקרמלין, החריפה את המתיחות בין המדינות. צעד פרובוקטיבי זה עורר זעם רב, ושר ההגנה הטורקי אף הודיע על ביטול ביקורו הצפוי באנקרה של עמיתו השוודי. יתרה מכך, לצד הקפאת השיחות עם ממשלת שוודיה, הנשיא ארדואן הכריז כי ממשלתו עשויה לאשר בקרוב את הצטרפותה של פינלנד בלבד, ללא שכנתה הנורדית.
וכך, מעבר למנוף הלחץ על דעת הקהל שנועד להצית מחלוקות וקיטוב פנימי בקרב חברות נאט"ו, כבר עתה מסתמן כי שריפת הקוראן מהווה מהלך שנועד לתקוע טריז ולסכסך בין המדינות הסקנדינביות, להעניש את שוודיה ולבודד אותה - מהלכים שיגבירו את התלות האסטרטגית בטורקיה, וכפועל יוצא מכך את כוחה והשפעתה בארגון.
פינלנד ושוודיה הצהירו בחודש מאי האחרון על כוונתן להצטרף לנאט"ו לאחר עשרות שנים שבהן נקטו מדיניות ניטרלית כלפי רוסיה. השתיים התחייבו לכך במשותף ואף ציפו להליך מהיר. אולם הצטרפותן לברית הצבאית מותנית בהסכמה מלאה מצד כל 30 חברות הארגון, וטורקיה - אחת השחקניות הגיאופוליטיות החזקות בארגון - מערימה קשיים. אז מה מסתתר מאחורי עמדתו של ארדואן כלפי ממשלת שטוקהולם?
התבוננות היסטורית מראה כי מאז שנחתמו לראשונה הסכמי סחר, ידידות ושיתוף פעולה בין האימפריה העות'מאנית והממלכה השוודית ב־1737 והוארכו שוב ב־1924, מערכת היחסים בין טורקיה ושוודיה הלכה והתחזקה תוך מיסוד הקשר ביניהן והקמת שותפות אסטרטגית מלאה בשנת 2013.
הביקורים של ראש הממשלה ושל שר החוץ השוודים בטורקיה בחודשיים האחרונים, אף הובילו להידוק קשרי המסחר והכלכלה ביניהן, הכוללים בין היתר הרחבת פעילותן של יותר מ־500 חברות שוודיות (דוגמת וולבו ואריקסון), בתחומים שונים בטורקיה ובהם טכנולוגיית מידע, תשתיות ואנרגיה. עם זאת, לאחרונה חלה מתיחות במישור הביטחוני, שהלכה והתחזקה בעיקר נוכח החמרת התנאים שהציבה טורקיה להצטרפות שוודיה לנאט"ו.
מעבר לשינוי מדיניות ההגירה השוודית והסגרתם של פעילים פרו־כורדים ומתנגדי משטר, ודרישה לביטול חרם הנשק שהוטל על טורקיה ב־2019 נוכח פעילותה נגד הכורדים בסוריה, הנשיא ארדואן דורש הסגרה מהירה ומסיבית יותר של חברי מפלגת הפועלים הכורדית. לדבריו, אם שוודיה רוצה להצטרף לנאט"ו, עליה לנקוט עמדה ברורה ויד קשה יותר כלפי ארגונים כורדיים הנלחמים בטורקיה ובראשם ה־PKK.
הזדמנות פז
הכורדים, אחד העמים העתיקים בעולם החיים ללא מדינה, מונים כיום כ־40 מיליון איש. הם מפוזרים בין סוריה, עיראק, איראן וטורקיה, שבה על פי ההערכות חיים כיום כ־17 מיליון איש המהווים כ־20% מאוכלוסייתה. חתירתם לקבל אוטונומיה, וכל שכן להקים מדינה עצמאית במזרח המדינה, נתפסת כאיום על שלמותה הטריטוריאלית של טורקיה.
יתרה מזאת, בעיני ממשלת אנקרה, הכורדים נחשבים כאויב היסטורי מר ואכזר שיש לחסלו, והחשש מפני ערעור היציבות וההשלכות האפשריות של חתירתם לעצמאות, בעיקר נוכח הבחירות הקרובות, מגביר את האיבה והעוינות כלפיהם.
ארדואן, מצדו, מתייחס אליהם כאל בעיה ביטחונית "בוערת" ואף מציגם כאיום קיומי. כשהוא מודע היטב לנפיצות הסוגיה, הוא מנצל את הנרטיב הלאומני והסנטימנט הכורדי כדי להבליט את אופייה האלים והלוחמני, כביכול, של אוכלוסיית הכורדים בשוודיה, המונה כ־100 אלף איש. בתוך כך הוא מציג את פעילי ארגון ה־PKK וכן את כל מתנגדי המשטר הטורקי, לרבות חברי הארגונים הכורדים השונים הפועלים בשוודיה, כ"טרוריסטים".
כאן חשוב לסייג כי אומנם ה־PKK מוגדר בטורקיה, בשוודיה, באיחוד האירופי ובארה"ב כארגון טרור, אך בפועל ממשלת שטוקהולם טוענת כי היא אינה תומכת בו, אלא בתנועות ובקבוצות כורדיות אחרות הפועלות בין היתר גם בסוריה, שלהן היא התחייבה להעביר סיוע של 376 מיליון דולר בשנה הקרובה. לא בכדי אנקרה מאשימה את שטוקהולם בתמיכה בטרור. בין שיש לכך צידוק ובין שלא, אין ספק כי מנהיג טורקיה מנצל היטב את הנרטיב הכורדי לגריפת הון גיאופוליטי.
בקשת ההצטרפות של שוודיה לארגון נאט"ו מהווה הזדמנות חשובה עבור טורקיה לשדרג את השפעתה על הפוליטיקה העולמית. זאת במיוחד נוכח השינויים במפת היחסים הבינלאומיים, וכל שכן נוכח מהלכיו המניפולטיביים של ארדואן. וכך, כשהוא קורא נכון את המפה, נשיא טורקיה הוא המנהיג שמכריע כיום מי מהמדינות תצטרף לארגון, מתי ובאילו תנאים. במילים אחרות, הוא מי שמשפיע על גודלה וכוחה של הברית הצבאית.
יתרה מזאת, ארדואן מעצים את "האיום הכורדי" לכדי סוגיה גיאופוליטית רחבה וממנף אותה בהקשר השוודי. זאת הן כדי לצמצם את התמיכה בכורדים בשוודיה והן כדי לבלום את תמיכת השוודים בתהליך התחזקות הכורדים במזרח התיכון בדגש על סוריה, שם יש לטורקיה אינטרס גיאופוליטי־ביטחוני מובהק להרחיב את תחומי השפעתה כמעצמה אזורית.
באופן זה ארדואן מנסה למצב עצמו כמנהיג עוצמתי המוביל מהלכים בינלאומיים. בנוסף, תיעול השנאה לכורדים לכדי תנאי להצטרפות לנאט"ו, כזה הצפוי לשמש "מחיר" כניסה גם עבור מדינות נוספות, מאפשר לו להשפיע על סדר היום הבינלאומי. בכך הוא מסיט את תשומת לב הציבור הטורקי מהצרות הכלכליות מבית ואף גורף נקודות זכות לקראת הבחירות הקרובות. ללא ספק, מדובר ב"מרס טורקי" - שילוב מהלכים מבריקים והשקעה ארוכת טווח שכבר עתה נושאת דיבידנדים רבים.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה ולמשברים בינלאומיים
[email protected]