מתוך כוונה טובה ומפייסת דווקא, אמנון אברמוביץ' השמיץ אותי שלשום במהדורת החדשות של ערוץ 12 בטלוויזיה. הוא הגדיר אותי: "עיתונאי שהוא תומך נתניהו מובהק". ככה מדברים? אני לא תומך מובהק של נתניהו, אני תומך מובהק של דעתי. אבל מה לעשות, ובישראל הכל נמדד על פי סרגל נתניהו. סרגל שמבטל את המציאות. הרי אם זה נגד נתניהו אפילו בטיפ־טיפה, ותוך עיקום של האמת - זה קיים. לעומת זאת, אם יש חשד קל שבקלים שהאמת עלולה לעזור לנתניהו, רק כי זו האמת, זה לא קיים.

יש במצב הלא מציאותי הזה גם דבר טוב. הוא מבטיח שישראל חסינה מפני רעידות אדמה, כי אם רעידת האדמה שמתחוללת במשפט נתניהו, שבו מתגלות שערוריות פגיעה בזכויות אדם שנעשו בחקירות, לא מסיטה אפילו מנורה תלויה ממקומה, אם אפילו כאשר נחשפת אלימות מערכת המשפט לא נוצר שום סדק בשום בניין, הרי רעידת אדמה לא תורגש אצלנו גם אם היא תהיה 8 בסולם ריכטר. מקסימום יתמרמרו שרעידת אדמה כזו משחקת לידי נתניהו, כי היא נותנת לו תירוץ להגביל את ההפגנות.

מי שלא מקשיב לתחנות שוליים כמו "גלי ישראל" או לסיקורי המשפט בערוצים מחתרתיים כמו אלה של כנרת בראשי ואלי ציפורי, מי שלא עוקב אחרי חשיפות האמת והמסמכים של אבי וייס, חסין כנגד כל רעידת אדמה. הוא פשוט לא יודע דבר, כי מעלימים את האמת. האמת לא מעניינת.
ובכל זאת, מה יקרה אם תהיה בישראל רעידת אדמה אמיתית? האם אנחנו מוכנים? כל העיתונים דנים עכשיו בשאלה הזו, אבל חבל על כל המקום המוקדש לדברי המומחים לרעשים, התשובה ידועה: היינו יכולים להיות מוכנים, אבל לא זזנו.

הכל עובד בשיטה הישראלית הידועה, שיטת ה"לא לעשות כלום". זה מתחיל בכך שיושבים ולומדים את הנושא לעומק. זה לוקח הרבה זמן, אבל המסקנות מונחות לבסוף על השולחן והן ברורות וחד־משמעיות: תהיה רעידת אדמה. אולי אפילו עוד הערב. מיד מודיעים שהמצב בהול, ויש לעשות משהו, ואפילו מוסיפים: "ויפה שעה אחת קודם".

אחרי כמה חודשים עוברים לשלב הבא ומחליטים להחליט. קמה ועדה בשם "הוועדה לבחינת ההחלטה להחליט". יש פגרה, הוועדה מתכנסת שוב אחרי החגים. המסקנות שלה מתפרסמות תוך שנה. למה נחפזתם? שואלים פרשנים. בכל זאת, תוך כמה שנים נוספות, שעוברות בעבודה מאומצת להגיע להחלטה, אכן מתקבלת החלטה. ההחלטה היא לחזק מבנים כנגד רעידת אדמה, ויש לעשות זאת מיד, רעידת אדמה יכולה להגיע בכל רגע.

וכך, בעבודה מאומצת של שנים מעטות נוספות, מגיעים גם החוקים והתקנות ונקבעים התקנים. קוראים לזה תמ"א 38, ולמען הסיבוך, החיוני לקיום משטר הפקידות והמוסדות הממשלתיים והעירוניים, ממציאים גם תמ"א 38 ב'. ועכשיו מהר, יש להתחיל לחזק מבנים. הרי ברור: רעידת אדמה יכולה להגיע כל שנייה. השאלה היא לא אם אלא מתי, כך יודע לומר כל אדם, ואפילו תוכנת Chat GPT תכתוב לך מאמר על רעידות אדמה בישראל ובו בטוח יופיע המשפט "השאלה היא לא אם, אלא מתי" בפסקת הפתיחה, וכנראה גם "ויפה שעה אחת קודם".

מיד ובהול מתחילים להכין את ההודעות שיועברו לרשויות המקומיות. וממש במהירות בתוך שלוש או ארבע שנים הכל מגיע, מוחזר על ידי הרשויות המקומיות עם הסתייגויות, יש נסיעות של ראשי ערים לחו"ל כדי לראות איך מטפלים בבעיה בערים בעולם שאין בהן סכנת רעידות אדמה. צריך לבחון את כל הזוויות והמסעדות הכרוכות בנושא.

זהו, עכשיו התוכנית לחיזוק מבנים יוצאת לציבור. בעלי דירות יושבים בישיבות ועד הבית, ואחד הדיירים מציע לפנות ליזם שיחזק את המבנה, ויש לו גם מישהו שהוא מכיר שיכול לעשות זאת. "הוא לא בן דוד שלך?", שואל מישהו אחר בישיבת ועד הבית, ואז מישהו אומר: "השאלה היא לא מתי אלא אם". מתקנים אותו שהשאלה היא לא אם אלא מתי. כולם נעלבים. אחרי חודשיים מישהו מפשר ויושבים שוב

. במקרים של הפי אנד לפרק זה בסדרה, גם נפגשים עם יזם. הוא אומר שזה לא כלכלי עבורו. אם זה כן כלכלי, ממנים עורך דין, פקח בנייה ועוד בעלי תפקידים ועניין, ומתחילים להתחיל. תהליכי ההתחלה להתחיל הם קצת ארוכים בישראל, אבל לכולנו חשובים נהלים שיאושרו על ידי היועץ המשפטי ויעמדו במבחן בג"ץ. ואז, לילה אחד כל הבניינים קורסים ברעידת אדמה, שמגיעה בלי להתחשב בהליכים תקינים.