מדינת ישראל מתמודדת בשלוש זירות גורליות. פוליטית על גורל הדמוקרטיה, ביטחונית על ניהול האיומים והסיכונים, וכלכלית על חוסנה והתפתחותה. הכיוון הכללי הוא סופה של הדמוקרטיה תוך ניהול מלחמות צבאיות מיותרות, שגובות מחיר מיותר והפיכה למדינת עולם שלישי עקב קריסה כלכלית.
הגזמתי? יש סימנים מובהקים להתגברות מלחמת אזרחים זהותית במגזר היהודי, יש חיכוך אלים מול המגזר הערבי בישראל ובגדה, ובעזה יש פוטנציאל למעבר מאינתיפאדה שניתן להכיל אותה להתלקחות בעצימות גבוהה כולל חיזבאללה.
אני לא יודע מתי כל הטוב הזה יתחבר להיות הסערה המושלמת, זו שאחריה לא תתקיים המדינה שאנחנו בקושי מכירים כבר היום. אני יודע בוודאות שזה עלול לקרות מסיבה פשוטה: הממשלה מתקדמת בכל הגזרות האלה כאילו אין לה מושג במה מדובר, והאמת המרה היא שמסתבר שבאמת אין לה מושג.
בשבוע האחרון, במסגרת תנועת המחאה, צף הנושא הכלכלי כבעל סיכוי לבלום את מהלכי הדיקטטורה המשיחיסטית. לא צריך להיות פול קרוגמן או גיא רולניק כדי להבחין בקרחונים שעליהם הצביעו מאות כלכלנים. אלא שקצה הקרחון הזה לא עשה רושם על חוגגי גג העולם בטיטאניק של קפטן בנימין נתניהו.
מאחר שהיהודים כידוע מבינים רק כסף וכוח, קמו כמה הייטקיסטים חדי קרן ועין שרואים את הנולד, החליטו לממש את כוחם והעבירו את כספם, את כספי משקיעיהם ואת מנועי הצמיחה שלהם לחו"ל. אחד שמגלגל מיליארדים, תום ליבנה, הצהיר שהוא עוזב את הארץ כדי להימנע מתשלום מסים בגלל ה"רפורמה המשפטית", שהיא שם קוד למהפכה האמונית. "שילמתי בחברה מאות מיליונים של מסים", אמר ליבנה, "והדרך שלי היא פשוט לרדת מהארץ ולהפסיק להיות תושבים בישראל".
הוא לא היחיד. כמה כרישים נוספים חיסלו את עסקיהם בישראל. המשקיעים שלהם, מחו"ל, לא מוכנים לשים את כספם על קרן הצבי ישראל, שלך דע מתי יברח ולאן. אומרים שהם מעטים, אבל אף אחד לא יודע באמת כמה עושים ויברח בשקט. הרי לא מדובר רק בהם, אלא גם באזרחים שאומרים "פאק" ואורזים את הבית.
ועדיין, הסיפור הוא לא רק בריחת הכסף והמוחות, אלא באלו שאמורים להבין שזה המצב ומכחישים אותו. שר האוצר למשל. בצלאל סמוטריץ' הוא פרחח אמוני שראשו ולבו בהתנחלויות ובהדתה. כחוכמולוג זריז יש לו יכולת לבצע צעדים מהדהדים בנושאים כלכליים שהוא יכול למשש במו ידיו כמו מחירי דלק ומכולת, אבל מה לו ולהקשרים הרחבים והתת־קרקעיים של הכלכלה?
כאשר האסימון נפל עליו והתבררו לו תוצאות מחאת ההייטקיסטים, הוא הפך ממנהיג תקיף בשם ה' לכבשה שפעתה בטוויטר לעבר אותו תום ליבנה: "אחים אנחנו", צייץ סמוטריץ', "מקווה שתחזור בך. אין לנו ארץ אחרת ועם אחר ומדינה אחרת. בכל אופן, מבטיחים לשמור בעזרת השם על ישראל יהודית ודמוקרטית, חזקה ומשגשגת כלכלית, כדי שתמיד יהיה לך ולכל יהודי בית לחזור אליו".
הפטרונות הזו נובעת מכך שיותר משסמוטריץ' הוא שר האוצר של נתניהו, נתניהו הוא ראש ממשלה בחסדו של סמוטריץ'. בהמשך ביקש סמוטריץ' מליבנה להגיע אליו לפגישה כדי שיוכלו לשוחח כאח אובד אל אח עובד. כל אחד מהם סבור כמובן שהשני הוא האח האובד. בהמשך נפגשו. סמוטריץ' טוען שהייתה פגישה מצוינת. ליבנה שותק ועושה: מעביר את החברה החוצה. ככה?
פשיטת רגל מדינתית
ראש הממשלה נתניהו טס צרפתה והסתבר לו ש"מקרון לא מבין בהשפעת הרפורמה" כפי שהדהד מילה במילה שופר בערוץ 12. על הדרך הוא גייס "מיליארדרים צרפתים" רעבים להשקיע בישראל. מדובר ביוזמה של אחד, מאיר חביב, חבר בית הנבחרים הצרפתי שהודח עקב זיופי בחירות, תומך נתניהו במגוון דרכים ומועמדו לתפקיד שגריר ישראל בצרפת. הנ"ל כינס כמה בעלי עסקים קטנים, והבלוף הזה פקע מיד. ככה?
נתניהו עומד, חצי ישבן על שולחן עבודתו, מסיר את משקפיו (בסרטון מבוים) ומשדר בזחיחות: "כלכלת ישראל הייתה חזקה ותהיה עוד יותר חזקה". בהמשך מפוברק נייר כלכלי של ג'יי.פי מורגן, בנק השקעות רציני, וגם פה נחשף הבלוף. ככה? נתניהו מפעיל תוכי תורן. "אגב", כותב עמית סגל (הטכניקה של ה"אגב" של סגל אמורה ליצור רושם כאילו מדובר בעובדה זניחה וברורה, ככה באגביות, הרי אתם יודעים ש...).
"הדוח של מורגן", ממשיך סגל, "ממליץ לקנות אג"ח של ממשלת ישראל... הדוח מודאג בייחוד מהתגובות לרפורמה, לא בהכרח מהרפורמה עצמה". מומחה אמיתי בשם הכיסוי BLACK צייץ בתגובה: "עמית סגל היקר, הדוח לא ממליץ לקנות אג"ח של ממשלת ישראל. אלא מתייחס ל־Interest Rate Swap. מדובר בנגזרת על ריביות ולא אג"ח של המדינה. נכס זה 'מיוצר' על ידי הדסק של הבנק (אני סוחר בנגזרות עליו), ואין לו קשר לממשלה. שבת שלום והפיכה נעימה".
לא הבנתי כלום. גם סגל לא.
התחום היחיד שבו הממשלה מסוגלת להגיב למנוסת ההייטקיסטים הוא חקיקה. דיקטטורות נוהגות לחוקק חוקים האוסרים על הוצאת הון באמתלה של פגיעה בכלכלה. ליהודים במדינות דיקטטוריות יש מסורת של הברחת הון – החל ביהלומים ברקטום וכלה בבולים יקרי ערך בכריכות ספרים.
מדינת ישראל סייעה באורח קבוע ובחשאי ליהודים להבריח את הונם ממדינות כמו ארגנטינה, רוסיה, דרום אפריקה ועוד. נכון שהתנאים השתנו, העולם פתוח ונגיש יותר, ועדיין, יש לממשלה יכולת למנוע בריחת הון באמצעות שיימינג וסנקציות. מכאן ואילך מדובר בנחישות של מורדי ההייטק מול קדחתנות ההרס של הממשלה.
צבי סטפק, כריש פיננסי, סבור שירידות באג"ח ייקרו את גיוס החוב של הממשלה. ברקע אנחנו שומעים שיש בעיה עם חברות דירוג האשראי. בורים כלכליים כמוני שומעים "דירוג אשראי" ויודעים רק שמדובר ביכולת של מדינת ישראל להחזיר חובות במטבע זר. אין לי מושג כמה ולמה, ואם ישראל יכולה או לא, ועד כמה זה משפיע על התפקוד של המדינה.
כשאני קורא את האזהרות האלה, אני יכול לומר רק פאק! לטמבל הכלכלי (שזה אני) כל העסק הזה נשמע כמו סיכוי לפשיטת רגל מדינתית. חיפוש זריז מעלה שיש בעולם כ־15 מדינות מהסוג הזה. Welcome to the Club עם רוסיה, לבנון, סוריה, ארגנטינה, גאנה ומצרים, רובן בעולם השלישי.
אנחנו עדיין לא שם וכבר יש לנו עניין משותף: כל אותן מדינות פושטות רגל הן מדינות מושחתות. המעמד השליט, הפוליטי והשוליים הכלכליים שלו חיים ברווחה מנקרת עיניים, והעם אוכל חרא. מבחינה זו, כבר כיום אנחנו בחברה שראויה לנו ואנחנו להם.