1. הפושטים על הדמוקרטיה
ההיסטוריה תבדוק כל אחת ואחד מאיתנו. איפה היינו ומה עשינו בימים הנוראים האלה, שבהם קמו מתוכנו להחריב את הבית בפעם השלישית. לא יהיו פטורים. לא יהיו דרישות סף. כולנו נתבקש לתת את הדין: אנשי ימין כאנשי שמאל, חילונים כדתיים, ספרדים כאשכנזים. מה שקורה כאן לא קשור לנטייה פוליטית, מוצא עדתי, תפיסה דתית או אפילו נטייה מינית. מה שקורה כאן הוא הפיכה עבריינית. לא פחות.
ראשי המחאה נגד הרפורמה במכתב חריף נגד המפכ"ל; המשטרה: "פרסום שגוי"
בן גביר זימן את מפקד המחוז לבירור; המפכ"ל תקף: "מצר על האופן"
כל אחד מאיתנו יצטרך לתת לעצמו ולשר ההיסטוריה את התשובה איפה היה ומה עשה כדי לסכל אותה. כולנו נעמוד לדין התנועה (הציונית). כולנו ניאלץ להתייצב מול בבואתנו, שתשתקף מולנו בשברי המראה שהימים האלה יותירו אחריהם. כולנו, זה אומר כולם. מנשיא המדינה, דרך יו"ר ההסתדרות, דרך אישי ציבור, שופטים, בעלי תפקידים, אנשי רוח, מדענים, קצינים מכל סוגי המדים. הנשיא הרצוג יצטרך להסביר מדוע לא התפטר כשקמו להחריב את הבית.
יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד יצטרך לנמק מדוע השתפן ולא הצטרף למחאה (לא בכפייה, מי שלא מעוניין, לא חייב לשבות). האם מוראם של הוועדים הגדולים נפל עליו? האם זה חשוב יותר מהדמוקרטיה הישראלית? השופטים יצטרכו לתרץ מדוע לא קמו כאיש אחד, מנשיאת העליון ודרומה, ופשטו את הגלימות. עיתונאים הגונים משורות הימין יצטרכו להסביר מתישהו, לעצמם ולנו, איך לא הקימו קול זעקה. איך לא קמו, התנערו, ביתקו את השלשלאות הביביסטיות ואמרו לעצמם שיש כאן גם מדינה.
ואחרונים חביבים, פוליטיקאים. כן, אפילו ליכודניקים. יש שם לא מעט אנשים שמבינים מה הולך כאן. מה המוטיבציה. מהי התכלית. מה מנסים לעשות. הם יודעים שזו לא רפורמה. הם יודעים שזה לא תיקון. הם מבינים מצוין שמישהו מנסה להעביר את ישראל ממשטר דמוקרטי ליברלי נאור, למונרכיה דיקטטורית חשוכה. הם יודעים את זה טוב מאיתנו, כי הם קרובים למאפליה, הם מביטים לטירוף בעיניים מקרוב. הם יודעים ושותקים.
הפושטים על הדמוקרטיה והמקעקעים את המבצר עובדים סביב השעון. הם לא נחים לרגע. פעם עוד אפשר היה, איכשהו, לנסות לעקוב אחר הטירוף הזה. היום זה כבר בלתי אפשרי. זה נראה כאילו המערכת כולה נתקעה על "פאסט פורוורד". ההספק שלהם עצום, מעורר סחרחורת ובחילה בעת ובעונה אחת.
ניקח לדוגמה יומיים בודדים השבוע. 48 שעות בסך הכל, שבהם גילינו ששרת ההסתה הלאומית גלית דיסטל אטבריאן צורחת בגרון ניחר שאת ההפגנות נגד הרפורמה מתדלק כסף אנטישמי מגרמניה ואיראן, וביד השנייה מנסחת הצעת חוק שלפיה הטיפול בעבירות המשמעת של עובדי המדינה יועבר מנציבות שירות המדינה לידי, תחזיקו חזק, חברי הכנסת.
עוד היא מצווחת, מגיע ח"כ משה סעדה ומציע להפוך את מח"ש ליחידה שתחקור לא רק שוטרים, אלא גם את הפרקליטות, והפיקוח עליה יעבור מהפרקליטות לידיו האמונות של שר המשפטים. שני אלה באים אחרי ח"כ זוטר שמניח הצעת חוק שתתיר לנבחרי ציבור ובני משפחותיהם לקבל סיוע כספי בכל היקף שהוא מהציבור או מתורמים, לצורכי טיפול רפואי או משפטי.
כל זה קורה במקביל לאחד בשם חיים ביטון, שר מטעם ש"ס במשרד החינוך (כי יש שניים), שמופיע בכנס של מחנכים ואומר: "40% מילדי כיתה א' חרדים. אם לא פחדתם מספיק, תפחדו יותר. באנו לחנך את הדור הבא של מדינת ישראל!".
עוד בטרם סיים, מתברר שמפלגתו הנאורה, ש"ס, מגישה ביום ראשון את הצעת חוק "השרוול הקצר", שלפיה מי שתסתובב בשרוולים קצרים בקרבת הכותל המערבי תיענש בחצי שנת מאסר. אסור יהיה לצלם את הכותל לצרכים מסחריים, אלא רק לרב הכותל והמקומות הקדושים. ולא, זו אינה הטרלה. זו המציאות המופרעת שבתוכה אנו חיים. זהו סרט האימה שאליו נקלענו. יכול להיות שהצנחנים יצטרכו לשחרר את הכותל פעם נוספת?
באותו ערב מתברר (אצל יאיר שרקי) שמיכאל מלכיאלי, מחליפו של אריה דרעי המפוטר במשרד הפנים, כלל לא הופיע לעבודה במשרד מאז החילופים. "על כיסאו לא יישב זר", אמרו הדרעיסטים. כנראה שהתכוונו ברצינות. אלא שבינתיים אירעה רעידת אדמה אימתנית בטורקיה, כולל רעידות חזקות כאן אצלנו.
מי שאמור להיערך לאסון קולוסאלי כזה, הוא משרד הפנים. בימים כאלה, צריך שר הפנים לעבור להתגורר בלשכתו, לכנס ישיבות סביב השעון של כל הדרגים, המוחות והמומחים, כדי לנסות להיערך לרע מכל, לנסות להדביק את הפער המדאיג שנוצר בכל הקשור להיערכות המדינה לרעידת אדמה חזקה.
יש בממשלת ישראל שני שרי ביטחון, שני שרי רווחה, שני שרי אוצר, שני (בעצם ארבעה) שרי חינוך, שני שרי משפטים וכו'. אבל אין בה שר פנים אחד לרפואה. למה? ככה. קוראים לזה שיכרון כוח, קוראים לזה היבריס, קוראים לזה זילות הממלכתיות, אבל היה צריך לקרוא לזה מרמה, הפרת אמונים, מעילה בשליחות ציבורית, בעיטה בכל מה שחשוב וממלכתי בארץ הזאת.
ומה בכל זאת עשה דרעי כדי להתנער מראש מאשמה כלשהי לאסון רעידת אדמה אם וכאשר יגיע? מלמל כמה מילים בפתח ישיבת סיעת ש"ס השבוע. מישהו צריך לגלות לו ששני משפטים בישיבת סיעה לא יצילו חיים, בדיוק כפי שהדרישה לפתוח את האתר במירון ערב האסון, לא הצילה חיים. אפילו לקח החבר'ה האלה לא לומדים.
2. גולאגים, מה רע?
למי שלא הבין, להלן מקרא לבליץ החקיקה ששוטף אותנו מרגע כינון הממשלה: חוק לאיסור הקלטות, שאין לו כמובן שום קשר להקלטות מסוימות שבהן נשמעו בני המשפחה המלכותית במלוא קלונם. חוק לאיסור חיפושים במכשירי טלפון ניידים של נבחרי ציבור או יועציהם(!!!), ואין לזה כמובן שום קשר לעובדה שיועציו של אדם בכיר נאשמו בהטרדת עד מדינה או שתיק פלילי מסוים נולד מטלפון נייד של מישהו שכיהן כראש סגל של אישיות בכירה מאוד.
הלאה: החוק של סעדה שפורט להלן, בעצם הופך את שר המשפטים לחוקר, שופט ותליין של חוקרי המשטרה ותובעי הפרקליטות. מדובר בטירוף דעת קיצוני, בסטליניזם מופרע. בקצב הזה, בתוך כמה חודשים יוקמו כאן גולאגים, כיתות יורים וקומיסרים מטעם השלטון. גוף חקירתי (מח"ש) שאמון על טוהר המערכת יועבר לידיו של איש פוליטי. אתם מבינים את זה? אה, וגם אין לחוק הזה שום קשר לוונדטה האישית שמנהל יוזם החוק, משה סעדה, נגד המערכת שהעזה לא לקדם אותו לתפקיד ראש מח"ש.
הלאה: החוק שמעביר את הטיפול בעבירות של עובדי מדינה מנציבות שירות המדינה לידי הח"כים לא קשור בשום דרך שהיא לעובדה שנתן אשל הורחק משירות המדינה על ידי הנציבות, או לעובדה שאלון חליוה, הקב"ט הראשי במשרד ראש הממשלה שנענה לכל גחמה משפחתית, פוטר בהליך שאמור להיות מאושר על ידי הנציבות, או לענייניו של אב הבית במעון ראש הממשלה לשעבר. אין קשר, באמת.
הלאה: החוק של ח"כ עמית הלוי, שמכשיר איסוף כספים בידי פוליטיקאים ובני משפחותיהם לצורך טיפול רפואי או ייצוג משפטי, לא שייך או קשור בשום דרך שהיא לעובדה שבג"ץ החליט סופית שעל נתניהו להחזיר לעיזבון של בן דודו המנוח מאות אלפי שקלים שקיבל ממנו לצורך מימון הגנתו המשפטית.
נתניהו ביקש לפני שבועיים ארכה של 120 יום להחזרת הכסף, ואין לי ספק שאין להצעת החוק הזו שום קשר לעובדה שאנו בעיצומה של הארכה הנ"ל. מה גם שלאחר הסערה הציבורית שקמה סביבה, מיהר ח"כ הלוי לטעון שהחוק, אם יעבור, יחול רק להבא, ולא למפרע. מצד שני, מה יפריע לנתניהו להחזיר את הכסף ולקבל אותו מחדש, לכאורה ותיאורטית? בטח לא אני.
כל מה שמתואר כאן אלה הספיחים לדבר האמיתי: ה"רפורמה" המשפטית שצומצמה כרגע לשני סעיפים (חלק א' של התוכנית הגדולה של יריב לוין): הראשון הוא שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים כך שלקואליציה יהיו חמישה נציגים, וזה גם יהיה הרוב הדרוש למינוי כל שופטי ישראל. השני הוא איסור גורף על בג"ץ להתערב בחוקי יסוד של הכנסת.
שני החוקים האלה אינם רפורמה ואינם "תיקון". שני החוקים האלה הם חוקים פרסונליים שנועדו לסייע לבנימין נתניהו להימלט מאימת הדין ולסייע לאריה דרעי, שכבר הורשע (שלוש פעמים) לחזור למקום הפשע. אם רוטמן ולוין היו רוצים לשפר את המערכת, לייעל אותה, להועיל להמוני העם, הם היו בראש ובראשונה מוסיפים כמה מיליארדים להגדלה דרמטית של מספר השופטים, הרשמים, החוקרים והפרקליטים וקובעים בחוק דד־ליין: חקירה לא תימשך מעל שנה וחצי. דיון משפטי לא יימשך מעל שנתיים. נקודה, סוף. אבל הם לא עושים את זה. הם מקעקעים את מה שנותר מהדמוקרטיה שלנו, רק כדי לאפשר לזוג פוליטיקאים שחטפו מדינה לעקוף את החוק ולנקום במערכת.
צריך להיות ברור: אם בחירת השופטים תועבר באופן מוחלט וגורף לידי הקואליציה, ישראל לא תהיה עוד דמוקרטיה. תראו לי שופט שלא יפסוק על פי גחמות השלטון, כשהוא יודע שעצם מינויו או קידומו נמצאים בידי השלטון. אותו כנ"ל בעניין הסעיף השני של לוין, בעניין חוקי היסוד. הבעיה היא שהכנסת, ברצותה, יכולה להגדיר כל חוק כ"חוק יסוד". מאותו רגע, בג"ץ לא יוכל להתערב בו. כלומר בכל רגע נתון תוכל הכנסת להתחמק מביקורת שיפוטית על החוק באמצעות הגדרה שרירותית, כרצונה.
לו שאפו לוין ורוטמן לבצע תיקון אמיתי, הם היו מגישים הצעה שעליה לוין עצמו דיבר בעבר: ראשית, להגדיר מהו חוק יסוד, לקבוע את הרף שחוק יסוד צריך לעבור כדי להיות כזה: שיעבור בתמיכת לפחות 50 חברי כנסת, שיקדם לו דיון ציבורי, פוליטי ואקדמי נרחב, ואפילו (כפי שלוין עצמו הציע) שהוא יעבור בארבע קריאות, ולא בשלוש קריאות בלבד.
אבל אפס, הם לא שם. מבחינתם, מספיק יהיה להודיע שהחוק הזה הוא "חוק יסוד" ולהכשיר בכך כל גחמה שלטונית. אחריהם המבול. זכויות יסוד דמוקרטיות כמו חופש הביטוי, שלא מוגנות בישראל על ידי חקיקה, יופקרו לחלוטין. הם יעבירו מה שהם רוצים כ"חוק יסוד", יצפצפו על כל ערכי היסוד ועקרונות הליבה של כל דמוקרטיה, ולא יהיה אפשר למנוע את זה. בג"ץ יהפוך לקישוט. נזם זהב דמוקרטי באפו של חזיר דיקטטורי. אנחנו נמצאים מטר משם. מרחק נגיעה.
3. לצאת בזול
הביביסטים עסוקים עכשיו, כהרגלם, בסימון הבוגדים. פתאום אסור למילואימניקים, או לטייסים, או למטכ"ליסטים או לשלדגיסטים או לשריונאים, למחות. תארו לעצמכם. להלן תזכורת: ב־2006 ארגן נתניהו עצמו את מחאת המילואימניקים. הוא גם מימן אותה. האופרייטור הראשי של המבצע היה נפתלי בנט.
מישהו העז לצווח אז שהמילואימניקים שחזרו מלבנון השנייה מנצלים לרעה את צה"ל? מאיפה הטמטום הזה פתאום? אלפי הלוחמים והקצינים במילואים שנזעקים היום אל הדגל, עושים את זה בהתנדבות. הם לא מנצלים את צה"ל. צה"ל הוא שניצל אותם (בקטע טוב). הם נמנים עם השליש העובד, תורם, מייצר ומשרת במדינת ישראל. עכשיו רוצים לנשל מהם את זכות המחאה?
אדרבה, תומכי הרפורמה מוזמנים להפגנות נגד. יארגן ינון מגל מכתב מטכ"ליסטים לתמיכה ברפורמה. בואו נראה כמה יחתמו עליו. היה ניסיון כזה, לארגן מכתב טייסים, קונטרה למכתב הטייסים שהשיק את הגל הנוכחי. נדמה לי שנאספו ארבע או חמש חתימות, בטרם הרעיון נגנז.
מגל הקטין לעשות השבוע כשכינה את החברות שמוציאות את כספן מכאן בשם "יהודונים". יש לי קשרים איתו, אני יכול לדאוג שהטלאי, הפעם, לא יהיה צהוב (יש לי רגישות ספורטיבית לצבע הזה).
הבנתו המופלגת בכלכלה לא הועילה, הפעם. למה לא מחכים לרפורמה, זה עוד לא עבר בקריאה ראשונה, הם מזדעקים. ובכן, הכלכלה לא מחכה לרפורמות, לא מחכה למפולות, לא מחכה לקטסטרופות. כל הקטע בכלכלה זה לחזות ולצפות את זה מראש. אסף רפפורט, מנכ"ל חברת WIZ, שמוציאה עכשיו את הכסף שלה מכאן, הסביר אתמול למתן חודורוב שזו כלל אינה החלטה שלו, אלא של ארבע הקרנות הבינלאומיות שמשקיעות בחברה.
באחד הסרטונים המוטרפים שפרסם נתניהו בקמפיין שעבר, הוא מדבר באנגלית לעולם הנאור ומסביר שישראל הופכת למדינה לא דמוקרטית. יש כאן התקפה על הדמוקרטיה, הוא זעק. למזלנו, אף אחד לא לקח אותו ברצינות. הטריגר שלו היה שלושה חוקים, שאותם הציג במניפולטיביות אופיינית. בהמשך הסרטון הוא מסביר ש"קראתי ב'אקונומיסט' שדמוקרטיות לא מתות בסערה, אלא בשקט". ובכן, לו המשיך לקרוא ב"אקונומיסט" גם השבוע, היה מגלה שנכתב שם שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה וזה מעמיד את הכלכלה הישראלית בסכנה ברורה ומיידית. וכל זה, שייך לו. אך ורק לו.
נימוק נוסף שבו השתמש אתמול ינון מגל (בתוכניתנו המשותפת) הוא, תחזיקו חזק, שהרפורמה הנוכחית היא נקמה על אוסלו ונקמה על ההתנתקות. רצה הגורל, שבאותו יום מלאו בדיוק 18 שנה ליום שבו ישב בנימין נתניהו במליאת הכנסת והצביע בהצבעה המכרעת בעד ההתנתקות. יחד עם עוד 23 ח"כים ושרים מהליכוד. אז נשארנו רק עם אוסלו.
תגיד, ביבי, במקום לבטל את הדמוקרטיה הישראלית כנקמה על אוסלו, למה לא תבטל פשוט את אוסלו? ייצא יותר זול. אה, ובאותה הזדמנות תבטל בדיעבד את שחרור 1,100 המחבלים (מהם למעלה מ־400 רוצחים כבדים) בעסקת שליט. המהלך הזה הוא המשך ישיר לאוסלו.
4. בגין, זוכרים?
קצפם של הביביסטים יוצא נגד המחאה. הם, שלא הסכימו לכנות את נפתלי בנט "ראש הממשלה". שלא הכירו בלגיטימיות של הממשלה הנבחרת. שהחרימו את הכנסת. שהחרימו את ועדות הכנסת. שהצביעו נגד חוקים חיוניים כחוק המטרו, חוק הוויזה, חוק איחוד משפחות. הם, ששרפו את המועדון כדי "להחזיר את המשילות", והדבר הראשון שעשו אחרי שחזרו למשול, זה החזירו את הרקטות לעוטף עזה ודחו שוב את פינוי ח'אן אל־אחמר.
הם, שרדפו אחרי ח"כים לסוכה ולבית הכנסת. הם, שדרשו לגרש את אותם ח"כים מבית הכנסת. הם, שקראו לנוער הציוני־דתי לא להתגייס בעקבות ההתנתקות. הם, שתכננו להבעיר את נתיבי איילון כדי למנוע את ההתנתקות. הם, שקיללו וגידפו משפחות, נשים, ילדים וכל מי שלא התיישר עם הקצף הביביסטי. הם באים בטענות עכשיו.
המחאה תימשך, וביתר שאת. ישראלים מכל המינים, הסוגים, הגדלים, הצבעים והזרמים, מבינים מה קורה כאן. חלק מהם הצביעו לגוש נתניהו. בירושלים מפגינה קבוצה גדולה של דתיים לאומיים באופן קבוע. בגוש עציון תהיה הפגנה במוצאי שבת. גם בתל אביב אפשר לראות אותם, יותר ויותר. ח"כ מתן כהנא הצטרף אתמול, לראשונה, לצעדת המילואימניקים. כהנא תומך בתיקונים במערכת המשפט. גם אני.
גם חלק ניכר מאנשי גוש השינוי. יש בכנסת 100 ח"כים שתומכים ברפורמות מדודות ומאוזנות: פסקת התגברות שפויה, ריסון וגידור עילת הסבירות, הענקת שיניים לגוף הפיקוח על הפרקליטות, קביעת דד־ליינים לחקירות ומשפטים, אפשר גם לשפר את הוועדה למינוי שופטים, בתנאי שהפוליטיקאים לא יקבלו את השליטה בה והאיזונים יישמרו.
מה שקורה כאן, זה לא שיפורים ותיקונים, אלא השמדה כוללת. הצטרפותו של כהנא, יחד עם רבנים, מובילי דעת קהל מהציונות הדתית וגורמים רבים נוספים שישראל חשובה להם אמורה להפיח רוח חיים באגף הימני של המחאה. ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין כתב אתמול בוואלה שצריך לעבור למרי אזרחי לא אלים. הוא לא היחיד שחושב כך. למי שמתבלבל בין מרד למרי: מרי אזרחי הוא כלי לגיטימי בדמוקרטיות. יש לו מחירים. אלה הנוקטים אותו, צריכים להביא בחשבון שהחוקים שיפרו עלולים לגרור ענישה. הם מוכנים לשלם את מחיר הענישה. האלטרנטיבה, גרועה בהרבה.
נסיים את הפרק הזה במבחר ציטוטים מפיו של מנחם בגין, מפקד האצ"ל, מייסד הימין הישראלי, ראש הממשלה שהביא את המהפך: "ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. בל תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה. למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצות שליטים ומסווה לעריצותם.
על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחירות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים. לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט', כלומר, קביעת החירויות האזרחיות כחוק היסוד או חוק עליון ומתן סמכות לחבר שופטים לבטל את תוקפו של החוק, הנוגד את חוק היסוד, הסותר את החירויות האזרחיות".
עוד משפט אלמותי מבגין: "המשפט הבלתי־תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חירות האדם בימינו. כל עוד מבצר זה קיים, יש תוחלת להדיפת הגל העכור. בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה" (מתוך החוברת שכתב ב־1952, בשם "השקפת חיים והשקפה לאומית").
5. כשהאמת מדברת
צבא השופרות המנסה לקעקע את תיקי נתניהו מסביר שלכל מי שסיכן את מערכת המשפט, תפרו תיק. הם שכחו שנתניהו לא סיכן את מערכת המשפט. להפך. הוא הגן עליה, בגופו, לאורך יותר מעשר שנים. הוא גם התפאר בזה פעם אחר פעם, בקולו, באירועים פומביים. הכל מוקלט ומצולם ברשת. אז למה "תפרו" גם לו תיק?
היו שבועיים מעניינים בבית המשפט המחוזי בירושלים. תיקי נתניהו ממשיכים להתנהל בעצלתיים, ועכשיו מתברר ששניים מהשופטים לוקחים להם שבתון של חודש וחצי. הרי שום דבר לא בוער (חוץ מהמדינה). ובכל זאת, בשבועיים האלה העידו החוקרים. הבולט שבהם היה תנ"צ יואב תלם, אבל היו עוד (בעיקר מהרשות לניירות ערך). מי שעקב אחר העדויות, יכול היה להבין איך עובדת מכונת הרעל. איך מייצרים, מפיצים וממציאים פייק ניוז.
דוגמה: בחקירה הנגדית של עד המדינה ניר חפץ בנובמבר 2021, הציג לו הסנגור עו"ד בועז בן צור משפט שאחד החוקרים אמר לחפץ במהלך החקירה: "הפרטיות שלך תרד לבית השימוש של ההיסטוריה". המשפט הזה הסתדר מצוין עם הספין שלפיו החוקרים איימו על חפץ בדרכים שונות ומשונות, הפעילו עליו לחץ בנושאים אישיים, איימו לפגוע בפרטיותו וכו'. זה הפך, תוך דקות, לנרטיב הציבורי המוסכם על כולם, בחסותה של מכונת הרעל והתעמולה של הביביזם.
השבוע התברר שהאמת הפוכה לגמרי. גם בזמן אמת, ניסתה התביעה לדרוש מעו"ד בן צור להציג לחפץ את כל תמליל החקירה הרלוונטי, ולא רק את המשפט האמור. אבל הוא סירב ובית המשפט לא כפה זאת עליו. מאז ועד היום, הקטע הזה של האיום לפגוע בפרטיותו של חפץ ולפרסם לכל דכפין פרטים אינטימיים על אודותיו, הופיע בעשרות כתבות, ראיונות ואייטמים.
גם חפץ עצמו הבין את זה ככה וזרם עם הסיטואציה. הבעיה היא, כאמור, שהמציאות הפוכה. זה התברר בזכות אותו עו"ד בן צור שהקרין השבוע לתנ"צ תלם את מקטע הוידאו המלא מהחקירה. כשקוראים את כל הקטע, מבינים שהחוקר אמר לחפץ דברים הפוכים. הוא אמר לו שהפרטים האינטימיים שלו לא מעניינים את המשטרה והם ילכו לבית השימוש של ההיסטוריה, כלומר ייגנזו לנצח.
החוקר שיושב מול חפץ הוא יניב פלג. הרקע לשיחה ביניהם הוא העתקת הטלפון של חפץ בנוכחותו של העד, ובקשתו של חפץ שלא יחפשו ושלא ייעשה שימוש בחומרים פרטיים. פלד מרגיע את חפץ, אומר שאת המשטרה לא מעניינים החיים הפרטיים וצנעת הפרט שלו, שהם מתרכזים בראיות, שלאחר הפקת החומרים הם יחקרו אותו רק על החומרים הרלוונטיים לחקירה, שהדברים הפרטיים יירדו לבית השימוש של ההיסטוריה. כלומר, לא ייעשה בהם שימוש.
רוצים תמלול? הנה, בקיצורים הכרחיים:
"חוקר: טוב עכשיו מה שעושים זה ממתינים, ניר. ניר, רק שיהיה לך בראש שמכל מה שאתה חושש שאנחנו נדע אנחנו כבר יודעים".
חפץ: "לא, אתה לא קולט נכון בעניין הזה. יש תכנים של צנעת הפרט שהם לא קשורים לשום חקירה עלי אדמות... פשוט צנעת פרט".
חוקר: "שמעת מה אני אמרתי לך?"
חפץ: "צנעת פרט לגמרי אז..."
חוקר: "תשנן את המספר שאמרתי לך, את המשפט שאמרתי לך..."
חפץ: "בסדר, אני לא רוצה שחומרים שקשורים..."
חוקר: "אין שום בעיה".חפץ: "לחיי הפרטיים האישיים שלא ידועים לאף אדם, לאף נושא ש..."
חוקר: "אתה חושד שהמשטרה תעשה שימוש בחומרים פרטיים שלך שלא קשורים לחקירה?"
חפץ: "אני רוצה להגן על הפרטיות שלי".
חוקר: "בסדר, זכותך".
חפץ: "אני לא חושד באף אחד, אבל היו דברים מעולם ש... שדברים מגיעים לתקשורת ואני מאוד מעניין את התקשורת".
חוקר: "אתה מאוד מעניין את התקשורת, אבל קח בחשבון שצנעת הפרט והעניינים האישיים שלך, לא מעניינים את המשטרה, ולא מעניינים את החקירה הזאת, זה הכל".
חפץ: "אני שמח לשמוע".
חוקר: "מה שמעניין אותנו רק אלה ראיות וממצאים ודברים שקשורים אך ורק לחקירה או לאנשים אחרים שנחקרים...".
הבנתם? מי שעוקב אחרי המשפט יודע שיש עשרות דוגמאות כאלה. לא פחות. זה מתחיל ברמיזות מכוערות של הסנגורים ונמשך בקהל הביביסטי שיושב מריע באולפן ומרים את ניצני הפייק והאמיתות החלקיות הללו אל תוך המערך התקשורתי האימתני שנבנה סביב תיקי נתניהו, כדי לייצר את הרושם שהם קורסים. אבל הם לא קורסים.
6. הנחות סלב
פייק נוסף שמוגר בעדויות החוקרים הוא הקביעה הביביסטית שהמשטרה סימנה צלב מטרה סביב נתניהו ולא נרגעה עד שהביאה את ראשו. הקביעה הזו נכונה לגבי אהוד אולמרט. אז, היה יועץ משפטי חדור מטרה. מני מזוז שמו. הוא השתכנע שאולמרט מושחת והלך בכל הכוח על כל הקופה. פתח הרבה יותר חקירות, השתמש בהרבה יותר אמצעים, המשטרה והפרקליטות עשו הרבה יותר פאולים. אבל זה היה אולמרט.
במקרה של תיק 4000, בשבועיים האלה נחשפו תולדותיו והוכח, מעל לכל צל של ספק, שלא רק שלא סומנה מטרה סביב נתניהו, אלא להפך: הפרקליטות נתנה לו הנחות מפליגות ולא הורתה לחקור אותו, עד שהגיע אילן ישועה. החקירה המקורית של הרשות לניירות ערך הייתה נגד בזק. בלי קשר לנתניהו. אחר כך זה הגיע לשלמה פילבר. החוקרים צברו ראיות שלפיהן בזק מתמרנת את פילבר, שמעביר לה חומרים מאחורי גבו של הדרג המקצועי ופועל לטובתה. גם בשלב הזה, סירבו עדיין בפרקליטות להרחיב את החקירה לנתניהו.
אחר כך נתפסו מיילים של מקורבים לנתניהו, שדורשים סיקור אוהד בוואלה, אתר שהיה שייך אז לבזק. ועדיין, היועמ"ש וצמרת הפרקליטות דחו את הבקשה להרחיב את החקירה לנתניהו. הדבר היחיד שאושר זה לזמן שלושה עדים: ניר חפץ, יונתן שכטר (היועץ המדיני בלשכת רה"מ) ואילן ישועה. אז, ורק אז, זמן רב מאוד לאחר פתיחת החקירה, הגיע המטמון הגדול של הראיות שהוצפן במכשיר הנייד של ישועה.
אז, ורק אז, התיר היועמ"ש להרחיב את החקירה לנתניהו. כל מי ששמע את העדויות הללו באולם המשפט, יודע שהפרקליטות לא רדפה את נתניהו. היא פעלה בצורה מדודה ומרוסנת. יש הסבורים מדודה מדי ומרוסנת מדי.
וזה לא נגמר כאן. פייק נוסף היה הטענה שהמשטרה זימנה נשים חולות ומבוגרות (אמה של איריס אלוביץ' ואמו של עמיקם שורר) לחקירה במשרדי להב 433 כדי להפעיל לחץ על הנחקרים הראשיים. ובכן, להד"ם. תנ"צ תלם הסביר את הנרטיב של חקירה כלכלית שמיושם בכל חקירה כזו: אנשים ששמותיהם מופיעים כבעלי נכסים הנחשדים כבעלים פיקטיביים, כשהמשטרה סבורה שהנכסים שייכים במציאות לנחקרים עצמם, מזומנים לחקירה כדי לברר אם הם הבעלים האמיתיים של אותם נכסים. כך היה גם הפעם.
לא רק שתי הנשים המבוגרות זומנו לעדות, אלא עוד 5 או 6 בני משפחה נוספים שנחשדו כבעלים פיקטיביים של רכוש. בחקירה כלכלית נהוג לחלט רכוש וכדי לעשות את זה, צריך לברר את הבעלות על אותו רכוש ולבדוק אם החשודים לא רשמו רכוש באופן פיקטיבי על שם מקורבים או בני משפחה.
בשבועיים האחרונים ניתן היה לשמוע מפיהם של חוקרים רבים על השתלשלות חקירות נתניהו. כששומעים את סיפור המעשה מכלי ראשון, מבינים את עוצמת הדרמה המלאכותית, הפייק ההזוי והרגשנות המוגזמת שמכונת הרעל מצמידה לכל פריט מידע שיוצא מאולם המשפט. כל מי שעוקב אחר המתרחש באולם המשפט מבין שהחקירה החלה בבזק, עברה לפילבר, משם לישועה ורק בשלב הזה, שהיה השלב השלישי של האירוע, לאחר חודשים ארוכים, ניתן האור הירוק להמשיך לנתניהו.
החקירה החלה בכלל מהתמורה, ולא מהמתת. נתניהו לא היה בתמונה ואף אחד לא תכנן שיהיה בה. להפך, גם כשהחלו לצוץ הראיות הראשונות, הפרקליטות לא אישרה עדיין להתרחב לכיוון ראש הממשלה ומשפחתו. כפי שנכתב כאן פעמים רבות: נתניהו קיבל הנחות סלב מפליגות. אצל מני מזוז (ואולמרט), זה לא היה קורה.