למראית עין אין שום קשר בין ביקור הפתע שקיים נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בקייב לדיון המיוחד שמתקיים במועצת הביטחון בנושא המזרח התיכון והבעיה הפלסטינית. עם זאת, לשני האירועים האלו, שלגמרי באופן מקרי התקיימו בתוך אותן 24 שעות, יש משמעות, שעובדת היותה הנסתרת, איננה ממעיטה מחשיבותה.
כמו ביקורו של הנשיא ביידן בקייב, כך גם תוצאות הדיון במועצת הביטחון, מאשרות מחדש, מחזקות ומבצרות את מעמדה של ארצות הברית כמעצמת-על עליונה, משפיעה ומובילה בזירה העולמית. בגיחתו לקייב, בפגישתו התקשורתית עם נשיא אוקראינה, הנשיא ביידן הנחית אגרוף מדיני בפרצופו של ולדימיר פוטין, השפיל את רוסיה, שילב ודחף אותה יותר למתחם ארצות העולם השלישי. ביידן גם נתן סטירת-לחי דיפלומטית לסין, המסייעת לרוסיה, בביצוע פשעי המלחמה באוקראינה.
בביקורו בקייב הנשיא ביידן ביקש והשיג הכרה עולמית כמנהיג של מעצמת-על שמגלה מעורבות פעילה ומובילה את מעצמות המערב כקואליציה מלוכדת מול ונגד רוסיה, המבצעת פשעי מלחמה באוקראינה. הדיון במועצת הביטחון אמור היה מלכתחילה להיות אירוע מדיני-דיפלומטי משמעותי נגד ישראל. ישראל אכן נבהלה. במהלך חריג, שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן, כבר לפני שבוע שיגר אגרת לנשיא התורן של המועצה, שבה מחה בתוקף על הדיון הצפוי.
במכתב ארוך ומנומק היטב ארדן סקר את ההתנהלות הפושעת של הרשות הפלסטינית, את ההסתה שהיא מנהלת, הזכיר את שורת הפיגועים הרצחניים שבוצעו נגד אזרחים. האשים את המועצה שבמקום לטפל בטרור הפלסטיני, היא עוסקת ביוזמות נגד ישראל. האיגרת של ארדן לא השפיעה על איחוד האמירויות, שכחברה בלתי קבועה במועצה המשיכה לקדם את יוזמתה לקיים דיון מיוחד במה שהוגדר כ"הכשרת מאחזים וקידום בנייה בשטחי יהודה ושומרון".
איחוד האמירויות, בשיתוף פעולה ותיאום עם הרשות הפלסטינית גם ניסחה הצעת החלטה שכללה גינוי חריף לישראל. אבל אתמול דווח ונודע שהדיון יתקיים אבל בלי החלטה. הוא יסתיים בהצהרה נשיאותית, שהנוסח שלה, לפי התקנון של המועצה, חייב להיות בהסכמה כללית של 15 חברות המועצה.
בסולם התגובות של מועצת הביטחון, להצהרה נשיאותית אין שום משמעות מעשית, אפילו לא הצהרתית. המשמעות האמיתית היא שאיחוד האמירויות ויתר ונסוג מיוזמתו וכוונתו לקדם ולהשיג במועצת הביטחון החלטה רשמית שתגנה את ישראל על מדיניותה ההתנחלותית.
התוצאה הישירה והמיידית היא שהדיון התרוקן מכל תוכן משמעותי וכמו כל הדיונים התקופתיים בנושא השאלה הפלסטינית שמועצת הביטחון מקיימת כשיגרה אחת לחודש מזה שנים, גם הדיון הנוכחי חסר כל ערך. סגן ראש משלחת מערבית, הגדיר פעם את הדיון התקופתי הזה כשיחה על מזג האויר. גם לא חשובים כל כך הדיווחים שפורסמו באמצעי התקשורת בישראל, שלפיהם שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן העניק לרשות הפלסטינית בשיחה עם אבו מאזן חבילת הבטחות תמורת הויתור על החלטה. כמו כן נטען בדיווחים שארה"ב הפעילה לחצים על ישראל, שהסכימה להקפיא כל בנייה בשטחים.
מה שבאמת חשוב, מהותי, שנחשף עכשיו, הוא שמי שהרוויחה ויצאה מנצחת מהדיון התקופתי הנוכחי בנושא פלסטין היא ארה"ב. היא הצליחה שוב להוכיח שהיא לא מניחה, לא מרשה ומונעת מהאו"ם, ובמיוחד ממועצת הביטחון, להתערב ולגלות מעורבות כלשהיא בתחום הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. זהו תחום שארה"ב מתייחסת אליו מזה שנים כאל תחום מדיני בלעדי ונושא דיפלומטי בלעדי שלה.
זאת הסיבה לסתירה בהתנהלותה של ארה"ב בסוגיית ההתנחלויות. מצד אחד, ארה"ב מתנגדת באופן רשמי ועקבי להתנחלויות. באותו זמן, ארה"ב סיכלה ומנעה כל נסיון, כל יוזמה וכל הצעה להחלטה נגד ישראל במועצת הביטחון לגבי בניית התנחלות. ארה"ב הטילה יותר מ-50 פעמים ווטו במועצת הביטחון וסיכלה כל נסיון לגנות את ישראל בנושא התנחלות. היא הצליחה גם הפעם.
שיהיה ברור, ארה"ב היא נגד התנחלויות. אבל, מבהירה לאו"ם ולמועצת הביטחון, "זה לא העניין שלכם. רדו מהנושא הזה. אנחנו מטפלים בזה". הבעיה היא שהמדיניות האמריקאית הישנה בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני מקבלת אופי ומשמעות מאוד לא נעימים וטעונים השלכות מאוד מטרידות לממשלה הנוכחית בישראל. צריכים להמתין ולהיווכח אם אכן ישראל תקפיא את הבנייה בשטחים.
בכיר בקהילה בניו יורק, ידוע ומוערך ביותר, אמר: "אני לא מבין ולא קולט איך ראש הממשלה בנימין נתניהו מוותר על ביקור רשמי בבית הלבן? או אפילו רק מעכב ביקור כזה".