בפוליטיקה, כישורים לא היו אף פעם סיבה מספקת כדי למנות את האיש הנכון לתפקיד הנכון. זאת כנראה הסיבה שאבי דיכטר הוא שר החקלאות ופיתוח הכפר ולא השר לביטחון לאומי. אני משוכנע שדיכטר, שהיה לדעת רבים הלוחם האמיץ ביותר בסיירת מטכ"ל, ושר מצוין לביטחון הפנים בין השנים 2006־2009, יכול היה להועיל למדינה יותר מאשר בתפקידו הנוכחי.
כישוריו הביטחוניים המוכחים של דיכטר דרושים כיום למדינה יותר מתמיד. השר הנוכחי לביטחון לאומי איתמר בן גביר מהווה דוגמה למה שעלול לקרות כאשר אדם לא מתאים ממלא תפקיד הגדול למידותיו. בן גביר נטול רקע ביטחוני וידע בסיסי בביטחון, ובמקום ללמוד את החומר הרב ולפקח על פעולת המשטרה כפי שנהגו קודמיו בתפקיד, הוא מתמקד בפרובוקציות ובהבערת השטח.
דיכטר, שעשה את מרבית חייו הבוגרים בתפקידים ביטחוניים, מונה בשנת 2000 על ידי ראש הממשלה אהוד ברק לתפקיד ראש השב"כ. זה היה בתקופת האינתיפאדה השנייה, שבה נרצחו יותר מ־1,000 ישראלים בפיגועים, ומספר גדול של פיגועים סוכל בידי השב"כ.
דיכטר, שהוכיח מנהיגות בכל התפקידים שאותם מילא, הוא בדיוק האיש שיכול להרגיע עכשיו במהירות ובמקצועיות את מזרח ירושלים ואת יהודה ושומרון, ולחסוך חלק מהפיגועים הבאים. דיכטר מילא שני תפקידים משמעותיים בשב"כ בטרם מונה לעמוד בראש הארגון – ראש חטיבה במרחב דרום, וראש מרחב דרום של השירות, ולכן אין מי שמכיר טוב ממנו את השטח.
אני משוכנע שדיכטר כשר לביטחון לאומי לא היה מגביל את זמן המקלחות לאסירים הביטחוניים לארבע דקות כפי שעשה בן גביר, ולא היה סוגר את מאפיית הפיתות בבתי הכלא. אצלו השטח לא היה בוער. כל מה שראש הממשלה צריך, לו יכול היה להשתחרר מהכבלים הקואליציוניים, הוא להפקיד בידי דיכטר את התפקיד הראוי לו, כדי להרגיע את השטח עוד לפני הרמדאן. אם יצליח לעשות זאת, נתניהו יזכה בנקודות רבות.
עניין של הגדרה
מת או נפטר? האם אדם מת מפצעיו או נפטר מהם? לנוכח הפיגועים האחרונים, שודרה בערוץ 12 הכותרת "בעקבות הפיגוע בשכונת רמות, עלה לשלושה מספר הנרצחים בפיגוע. אשר מנחם פלאי בן ה־8 נפטר מפצעיו במהלך השבת".
מנוסח הכותרת שפותחת במילים "עלה לשלושה מספר הנרצחים בפיגוע ברמות", עולה בבירור שהילד מנחם פלאי ז"ל מת מפצעיו, אך השאלה שנשאלת היא מדוע העדיפו להשתמש במילה "נפטר", ולא נבחרה המילה "מת".
כשהייתי מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, הנחיתי את העורכים להעדיף את המילה "מת" על פני "נפטר". האקדמיה ללשון העברית שעסקה בכך, קבעה שהצירוף "נפטר מן העולם" הוא ביטוי מעודן למילה מת.
האקדמיה מזימה את השמועה שנפטר נאמר רק על מת יהודי, שהוא קיצורו של הצירוף "נפטר מן המצוות", שהרי מי שלא התחייב בעול מצוות, גם לא נפטר מהן. האקדמיה קובעת כי המילים "מת" ו"נפטר" מתאימות לציון מותם של יהודים ושל מי שאינם יהודים.
מתברר שאלו שמעדיפים את המילה "נפטר" על פני "מת", עושים זאת כדי להימנע מאזכור מפורש של המוות. ייתכן שהם חשים שהמילה "מת" היא סתמית ונטולת רגש, בעוד שבמילה "נפטר" יש כדי להביע יחס אישי רגשי וקרבה.
האקדמיה ללשון טוענת שלא מתפקידה לפסוק אם המילה "נפטר" מתאימה גם לציון מותם של בעלי חיים, אבל היא סבורה שמי שלא נוח לו השימוש במילה "מת" לבני אדם, עשוי להרגיש כך גם בהקשר של מות בעל חיים שהיה לו קשר רגשי עמוק כלפיו.
פניתי לרות אלמגור־רמון, שכיהנה כיועצת הלשון של רשות השידור, והיום יועצת לשון בתאגיד השידור הציבורי, ושאלתי אותה: מה עדיף, "מת" או "נפטר"? לדעתה, התחושה היא שהמילה "מת" מפחיתה בכבוד האדם שהלך לעולמו, ולכן נוטים לומר "נפטר", שהיא "לשון נקייה".
אולם להבחנה הזאת אין שום בסיס במקורות. המילה "מת" נאמרת במקרא על כל גדולי האומה, ועם זאת אין לפסול את הנטייה לומר שאדם "נפטר". בין שהוא יהודי ובין שאיננו יהודי.
שר לא קלאסי
את אהבתי למוזיקה קלאסית רכשתי בגיל 15. זה היה בחוג האזנה בביתה של דליה דרור, המורה למוזיקה. אז לא היו דיסקים, והאזנה למוזיקה התבצעה באמצעות פטיפון שעליו הסתובבו תקליטי ויניל שחורים.
פעם בשבוע, לאחר ארוחת הערב, היינו הולכים ישירות מחדר האוכל לביתה של דליה, שם היינו מאזינים בדממה למוזיקה שבקעה מהפטיפון. דליה הייתה מקדימה כמה מילים לכל יצירה קלאסית שהשמיעה, מזכירה את שמם של המלחינים ומספרת לנו עליהם.
במשך יותר משעה הקשבנו בדומייה למנגינות, ולאט־לאט נשביתי בקסמה של המוזיקה הקלאסית. בהמשך למדתי גם לזהות את המלחינים. כיום ברור לי שבזכות דליה דרור, וחוג ההאזנה למוזיקה קלאסית שבו השתתפתי, הפכתי למאזין נלהב.
נזכרתי בסיפור לאחר ששמעתי ששר התקשורת שלמה קרעי מתכוון לסגור את קול המוזיקה. מוזיקה קלאסית הייתה תמיד חלק בלתי נפרד מהשידורים בישראל. זה התחיל בשידורי מוזיקה ביריד המזרח בשנת 1932, המשיך חמש שנים אחר כך בקול ירושלים, וקיבל תאוצה לאחר מלחמת העצמאות בעת שהתבצע האיחוד של קול ירושלים עם קול ישראל.
אחת מתוכניות הדגל של קול ישראל הייתה "החידון המוזיקלי", שערכו יצחק שמעוני ואלון שמוקלר. ב־1 במאי 1983 קמה תחנת קול המוזיקה ביוזמתו של מי שהיה מנהל הרדיו המיתולוגי גדעון לב־ארי ז"ל. ייחודה בזמנו היה שהיא שידרה בצליל סטריאופוני מלא. זה לא מקרי שלב־ארי היה האיש שיזם והקים את התחנה. כמי שהיה חובב מוזיקה קלאסית בעצמו, ושירת בתזמורת צה"ל כנגן קרן יער וכינור, היה חשוב לו להקים תחנה שתתמקד בשידור המוזיקה הזו.
ייתכן ששר התקשורת אינו חסיד של קונצרטים, אבל עד היום לא שמענו ממנו הסבר מדוע יש צורך לסגור את התחנה הפופולרית שאינה עוסקת בפוליטיקה, ומדוע יש צורך למנוע ממאזיני קול המוזיקה ליהנות מהתחנה הנפלאה של תאגיד השידור הציבורי.