תענוג לבחון את ההתמודדות של הימין עם המציאות ואת הפגנות המחאה באמצעות "דיווחיו" של עמית סגל. חלק ניכר מהדיווחים הם עבודה עיתונאית מעולה ושירות לקוחות מעולה עוד יותר.
אחרי ניצחון הליכוד פרסם ח"כ בועז ביסמוט (מתנה שאינה מפסיקה לתת) בטוויטר תמונה שלו (כמובן) ושל רעייתו עם חבורת יועציו של נתניהו. "תודה לכל אלה שעזרו לניצחון הליכוד", כתב שם ביסמוט. במרכז התמונה ניצב עמית סגל. שום דבר חדש. זה האיש. זו הסביבה.
אין לי מושג מה קרה, אבל ביסמוט מחק מיד את העדות, שנראתה לי מהימנה יש לומר, וצייץ הבהרה: "מחקתי את הציוץ הקודם שהיה בדיחה, כי יש כאלה בעיקר בשמאל שקצת סובלים מבעיית הומור מאז 1.11". אז ביסמוט בכנסת, ממשיך את תפקידו ותפקודיו כמו בתקשורת, כך בכנסת. כחבר כנסת הוא העלה הצעת חוק האוסרת פרסום הקלטות.
מעניין לבחון מה סגל, בעמדה שלו, מזריק לווריד הציבורי. למשל בנושא הקטטה סביב המחאה וההידברות. מי מוכן ומי סרבן. "'ההפגנות עושות לשמאל בעיה', אבחן השבוע אחד מבכירי ממשלת השינוי המנוחה", כתב סגל ב"ידיעות אחרונות" בסוף השבוע.
"הם מהדהדים את עצמם, מרימים מפגנים מרשימים, אבל בסופו של יום הכוח הוא אצל הקואליציה. הלקח הוא שכדאי מאוד למי שאכפת לו ממערכת המשפט להיכנס להידברות". זהו משפט קלאסי של גזלייטר טיפוסי. בתרגום למדוברת: אין כאן התגייסות לאומית של מיטב הנוער, אלא סתם שיח פנים־שבטי, והאחריות לאי־ההידברות היא של המוחים.
הסקרים מורים ש"יש עתיד" מכה את הליכוד? סגל "מדווח" באותו עיתון שהיחיד שעשוי להביא לפשרה בין קואליציה ואופוזיציה הוא גדי איזנקוט. אפילו איזנקוט לא ידע שהוא כזה.
גם השאלה המסקרנת מה יעשה נתניהו אם בג"ץ יפסול את הרפורמה מקבלת משמעות מאיימת ב"דיווח" של סגל ב"ידיעות"; כשיריב לוין אומר לסגל כי אם בג"ץ יפסול, "אז יש לנו אמצעים מיוחדים", סגל מבהיר: "שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים… איסור לפסול חוקי יסוד… או הקמת בית משפט לחוקה שאליו יועברו הסמכויות לביטול בג"ץ".
כך שהאפשרויות של בג"ץ בפרפראזה על "ונתנה תוקף" הן בסגנון מי במים מי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעש ומי במגיפה, מי בחניקה ומי בסקילה. אתם תבחרו.