המחאה נגד המהפכה המשפטית מסלימה, עולה מדרגה ועלולה לצאת משליטה. התמונות הקשות השבוע מאיילון ומרחבי המדינה חייבות לשמש כאזהרה לכולנו.
"בית המשפט השתלט על המדינה": חתן פרס נובל חתם על עצומה בעד הרפורמה
יוצאי יחידה מובחרת תוקפים את הרפורמה המשפטית: "פגיעה קשה בדמוקרטיה"
בקבוצות מחאה אקטיביות שונות נרשמת דומיננטיות גבוהה להתאגדויות של קבוצות אנשי מילואים, קצינים וחיילים. זהותם ככאלה שמשרתים את המדינה במערך המילואים, בימים שרק מעטים עושים כך, מעניקה להם חשיבות ומשקל תודעתי רב, כמו גם ביכולות המעשיות מבחינה ביצועית וארגונית.
כאנשי מילואים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במערך הלוחם ביבשה, רבים מהאנשים הללו מכירים היטב את היכולות, הלכה למעשה, לשרת יחד כאחים לנשק, כתף אל כתף עם אנשי מילואים אחרים בעלי תפיסות עולם ואידיאולוגיות מנוגדות לחלוטין. אחדות השורות – לגדוד, לפלוגה ולמחלקה – עמדה תמיד גם בביצוע משימות שעשויה להיות סביבן מחלוקת אידיאולוגית של ממש. המסגרת הפלוגתית ביחידות המילואים היא הדבק שמחבר בין חלקים שלעתים שונים זה מזה באופן מהותי, ובכל זאת מצליחים להתחבר.
אבל הרבה לפני המחאה האחרונה, הדבק המחבר את מסגרות המילואים כבר אינו חזק כבעבר, ויש לכך סיבות עומק: הקוטביות בחברה הישראלית, ערך שירות המילואים, שהלך ונשחק בשנים האחרונות, ותחושה מוצדקת כי מעטים מדי נושאים בנטל ומסכנים את חייהם בלחימה.
מעבר לתמורות בחברה הישראלית, יש גם עניין פרקטי מעשי. זה יותר מעשור מערך המילואים ביבשה מתאמן, נלחם ומבצע פעילות מבצעית באופן מופחת משמעותית לעומת דורות אנשי המילואים בעשורים הקודמים.
בזמנו, מערך המילואים היה חלק בלתי נפרד מתפיסת העוצמה ומהכוח העיקרי של צבא היבשה במלחמה. מלחמת לבנון השנייה ב־2006 סיפקה תמרור אזהרה בוהק בנוגע למצב המילואים. גם לאחריה, כשהופקו לקחים, המשיך מערך המילואים ביבשה להישחק. כשמתאמנים, נלחמים ונפגשים הרבה פחות, הדבק המחבר - גם ללא בעיות נוספות – הופך לחלש יותר.
קצינים בכירים רבים שהשתחררו ממילואים בשנים האחרונות, אומרים כיום בצורה ברורה את מה שהתקשו להגיד כאשר היו בשירות פעיל: מערך המילואים ביבשה נמצא במשבר, שהעמיק מאוד. מעבר לבקיעים המתרחבים בחברה הישראלית, מערך המילואים ביחידות היבשה מצוי במצב לא טוב וסובל מכשירות נמוכה למלחמה. הבעיות הנוכחיות במדינה עלולות להוביל את הצבא למשבר מילואים חמור יותר ממלחמת לבנון השנייה, כך סבורים בכירים בצבא.
צמרת המטכ"ל איחרה להבין את עומק המשבר ואת ההשלכות האפשריות שלו על מערך המילואים, ואיחרו מאוד להגיב פומבית ולקיים שיח עמוק של המפקדים עם אנשי המילואים, שאינו עומד בסתירה לזכות הבסיסית של אזרחים להפגין ולמחות. זכות שאינה עומדת בסתירה להיותם אנשי מילואים שמשרתים את המדינה, כאשר רבים מהם חשים כי החוזה הבסיסי עם המדינה יישבר לחלוטין אם חוקי הרפורמה המשפטית יעברו.
אבל זה לא רק עניין של מכתבי מחאה של מילואימניקים מיחידות שונות, שעליהם חתמו אלפים רבים מיחידות מילואים התנדבותיות. המחאה מייצרת כבר כעת כדור שלג שהולך וצובר מהירות, ובחלק מהמקומות הפורענות כבר כאן ומשפיעה על האווירה.
מקורקעים
המשבר החריף ביותר שמסתמן הוא בחיל האוויר, ובטייסות מתקיים שיח ער ועמוק בנושא זה. בצה"ל חוששים כי ככל שהמשבר יעמיק ויסלים, עלולים להיות אנשי צוות שיחליטו להפסיק לטוס. לעומת מערך המילואים ביבשה, קציני המילואים בטייסות בחיל האוויר הם חלק בלתי נפרד מהפעילות השוטפת של החיל. ללא טייסי מילואים אין למעשה טייסת.
צה"ל יכול לצאת למבצע קרקעי ברצועת עזה בהיקף בינוני בלי לגייס חטיבות מילואים ללחימה. לעומת זאת, בכל תקיפה המיוחסת לישראל בסוריה, אנשי צוות האוויר שבמילואים דומיננטיים מאוד בתפקידים המרכזיים. טייסי מילואים לוקחים חלק בכל פעילות שוטפת של חיל האוויר ואפילו חולקים את כוננויות השבת עם אנשי הצוות הסדירים.
בחלק מהטייסות הוותיקות (לעומת ה־35F) כ־60% מהסד"כ של הטייסת מורכב מאנשי מילואים. במשימות מבצעיות מורכבות, החלק היחסי שלהם כמובילי רביעייה גדול הרבה יותר בשל הניסיון והיכולות המקצועיות שנרכשו עם השנים.
מדינת ישראל, שלא כקלישאה, חבה לאנשים הללו הרבה. למעשה הם לא באמת השתחררו מחיל האוויר והם מטיסים או מנווטים כלי טיס בשגרה, במבצע או במלחמה. את האנשים הללו לא ניתן בשום דרך לצבוע כאנרכיסטים פריבילגים, כפי שיש המבקשים לעשות. רבים מהם, לצד הזדהות מלאה במחאה הציבורית בשל הפגיעה ביסודות המשטר הדמוקרטי בישראל, רואים בפגיעה בעצמאות מערכת המשפט איום ממשי עליהם מפני הדין הבינלאומי.
דוח ועדת האו"ם של השופט ריצ'רד גולדסטון לאחר מבצע עופרת יצוקה, ממחיש בעיני אנשי צוות אוויר רבים את האיומים הניצבים בפני טייסי חיל האוויר: בעת מלחמה באזורים מיושבים, פגיעה באזרחים כתוצאה מתקיפות חיל האוויר היא כמעט בלתי נמנעת.
מערכת משפט חזקה ידעה לעמוד עד היום אל מול דרישות לקיים חקירות בינלאומיות ולהעמיד לדין אנשי צבא ישראלים בשל פשעי מלחמה לכאורה. זהו שיח ער מאוד בקרב אנשי צוות אוויר בחברות התעופה, טייסי קרב לשעבר, שחוששים כי לאחר הרפורמה יהפכו למטרה קלה לאלה שיחפשו אותם.
בהפגנה בכפר הירוק ביום רביעי, מעצר טייס קרב במילואים הפך מהר מאוד לסמל עבור אחרים, כאשר בקבוצה של טייסי מילואים נכתב: "לכל רעיי הטייסים באשר הם. כאשר עוצרים מעצר שווא כדי להפחיד טייס מילואים בחיל האוויר, חובה עלינו להתייצב לעזרתו. בואו בהמוניכם לתחנת המשטרה. הרעוּת תמיד הייתה הערך המרכזי שלנו, ועלינו לשמרה".
מכל האתגרים הגדולים שעומדים בפני הרמטכ"ל הרצי הלוי, אחדות מערך המילואים היא האתגר הגדול מכולם. זה אינו אתגר שניתן לפתור במסגרת הצבא בלבד, והוא דורש אחריות מכל הצדדים – התומכים הרבים במחאה, חברי האופוזיציה, אבל לא פחות מזה ראש הממשלה, שר הביטחון והממשלה עצמה. מקבלי ההחלטות אינם יכולים עוד להסתפק באמירות ריקות על ערך השירות, תוך התעלמות מעומק השבר.
מערך מילואים מקוטב ומשוסע יפגע באופן בלתי הפיך בכשירות צה"ל – ואת זה ישראל אינה יכולה לאפשר לעצמה בשום עת, ובמיוחד לא עכשיו. אנחנו עדיין לא בנקודה הזו, אבל הסימנים מטרידים במיוחד, ואת נזקי המשבר הזה גם בכל הקשור לצה"ל, עלול להיות קשה מאוד לתקן.
אפשר לחלק את האחריות בין כולם.
לרבים יש תפקיד בהרגעת הרוחות ובהנמכת הלהבות, אבל בסופו של דבר זו המשמרת של בנימין נתניהו. הוא ראש הממשלה, ואם ימשיך ללכת בדרך של רבים משריו שמצביעים על פעילי המחאה כקבוצות של אנרכיסטים חסרי רסן, המצב יוסיף להידרדר ולהסלים. יש רק מפסידים במאבק מסוג זה, נתניהו יכול לנצח בהצבעות במליאה, אבל הרבה דברים הוא כבר הפסיד במתיחות האזרחית־חברתית חסרת התקדים והמסוכנת שמתרחשת כעת במשמרת שלו. את זה חובתו לבלום כראש הממשלה, ללא קשר למשא ומתן כזה או אחר עם ראש האופוזיציה.
שיישרף לכם הכפר
בינתיים הזירה הפלסטינית בוערת. שני פיגועים קשים, 14 נרצחים בתוך חודש אחד בלבד, ועלייה משמעותית נוספת בשבוע האחרון בפיגועי אבנים של פלסטינים כלפי יהודים.
מנגד, נרשמים פשיעה לאומנית וטרור אבנים גם מצד מתנחלים באירועי נקמה שמספרם עולה והולך בצורה משמעותית בהתאמה להחמרה במצב הביטחוני. השיא השבוע היה בפוגרום בכפר חווארה ובאירועי אלימות רבים מול חיילים, שאחד מהם כמעט הסתיים עם אזרח ישראלי פצוע מאש קצין צה"ל. הקצין ביצע ירי לעבר גלגלי רכב במהלך תקרית אלימה במיוחד, שהתרחשה לאחר זריקת אבנים של רעולי פנים יהודים סמוך ליישוב שבי שומרון, כלפי רכב של צה"ל שסיפק אוכל לעמדות סמוכות.
כל מרכיבי הכאוס כבר כאן, והמצב הביטחוני מחדד עוד יותר את הבדלי התפיסות בתוך ממשלת הימין־ימין. מצד אחד, ועידת עקבה בהשתתפות בכירים מישראל, ירדן, מצרים, הרשות הפלסטינית וארה"ב, בניסיון להוריד את גובה הלהבות. מצד שני, שרים בממשלה שמתבטאים בצורה חסרת אחריות בלי להבין את המשמעויות הבינלאומיות והלחץ שמפעילה ארה"ב על ישראל לרסן את מגמות ההסלמה בשטח.
בלט במיוחד השבוע שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בעל הסמכויות על המינהל האזרחי ביושבו כשר נוסף במשרד הביטחון, כשאמר "אני חושב שאת חווארה צריך למחוק, אבל זה אינו תפקידם של אזרחים, כי מדינת ישראל היא זו שצריכה לעשות את זה". מדובר באמירה שאין בה דבר מלבד התרסה, כאילו מדובר בחבר כנסת מהאופוזיציה. מילים ללא כיסוי, כמי שמבקש לסמן "אני רוצה לעשות יותר, אבל הם – ראש הממשלה ושר הביטחון – לא מאפשרים זאת". זהו משחק פוליטי ציני שמסתיים בקריצה ברורה לצעירי ההתיישבות: זה לא כל כך נורא מה שקרה בחווארה, אלא בעיקר עניין של חריגה מסמכויות.
תנו למדינה לעשות את זה, הפציר סמוטריץ' בעדינות של פיל בחנות חרסינה, והכפיל את מחיר ההפסד מול האמריקאים, שזה זמן מה מראים סימנים של איבוד סבלנות - וראש הממשלה מבין היטב כי הם צריכים להטריד מאוד את ישראל. גם מבחינה ביטחונית, החודשיים האחרונים של ממשלת נתניהו החדשה היו גרועים ביותר ומתחו את הפערים העמוקים מאוד בתוך הממשלה. הפערים הללו צפויים להקשות על המשך יציבותה ותפקודה בסוגיות הביטחוניות, אלא אם מי מהצדדים יוותר ויגמיש את עמדותיו.
אין זה משנה כיצד נכנה את המציאות הביטחונית של החודשים האחרונים: מי שמחפש הגדרה של אינתיפאדה שלישית כהתקוממות עממית פלסטינית שבה לוקחים חלק מאות אלפים רבים של פלסטינים, לא בטוח ימצא אותה.
מבחינתה של ישראל, ההגדרה היא חסרת חשיבות. הסלמה ביטחונית נוספת הינה אפשרות סבירה בתקופה הקרובה, אבל כבר עכשיו, עצם העובדה שסדר היום הביטחוני והמדיני בחודשים האחרונים ממוקד בזירה הפלסטינית, מוביל לבעיות מדיניות מול הקהילה הבינלאומית ודורש מצה"ל להסיט את מרב הקשב והיחידות הלוחמות לתעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון. גם אם זו אינה אינתיפאדה בהגדרה, היא גובה כבר עכשיו מישראל מחירים כבדים, ולא רק בהיקף הנרצחים הגבוה.
השבוע האחרון המחיש היטב כי החיכוך בשטחים בין יהודים, פלסטינים וחיילים מעמיק את הפערים בחברה הישראלית. מחווארה השרופה ועד העימותים בין השוטרים והמפגינים על איילון, תמונות מהכאוס השבוע כמוהן כאזהרה למצב שעלול להסלים עוד יותר בעיקר בין היהודים ליהודים