1
אין כל צורך ב"חוק הנבצרות". ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר מצוי בנבצרות. הוא נבצר בפועל, גם כשהוא יושב בלשכת ראש הממשלה. את ממשלתו מובילים ממילא יריב לוין, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, הם על ההגאים והוא מתקשה להיות על הבלמים.
הוא נבצר, כי לוין ושמחה רוטמן דוהרים ומותירים לו "לאכול" את פרי הבאושים שמוליד התהליך להפיכת ישראל לסוג של דיקטטורה: בכלכלה, בביטחון וברחובות. הוא נבצר, בהיותו ראש הממשלה הראשון שחודשיים לאחר שנכנס לתפקידו, הוא לא מוזמן לפגישה עם נשיא ארה"ב. הוא נבצר, כאשר שליט איחוד האמירויות מבטל לו ביקור ממלכתי ראשון באבו דאבי.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אין כל צורך בחוק הנבצרות, כי בנימין נתניהו שבוי בידי "חוטפיו", שאותם צירף לממשלתו כדי שיספקו לו את שהוא כה מחפש: הימלטות מאימת הדין. ולו עצמו לא נותרה ברירה, כדין כל נחטף, אלא להתאהב בחוטפיו ("תסמונת שטוקהולם" קוראים לזה בפסיכולוגיה).
לוין, סמוטריץ' ובן גביר, הם חלון הראווה של הממשלה הזאת, הם הפרזנטורים שלה בארץ ובעולם, הם כרטיס הביקור והם קובעי המדיניות. זה לא חשוב אם נתניהו נתן להם את המפתחות או שהם חטפו אותם ממנו, חשוב לדעת ולהבין שהמפתחות של המדינה בידיהם.
השפה העברית עשירה דיה כדי לתאר כל מצב בבירור, והתקופה איננה מתאימה לשפת "פוליטיקלי קורקט". זוהי ממשלת זדון. ממשלה רעה, כושלת, מסוכסכת, יהירה, שיכורת כוח. ממשלה שאיננה יודעת גבולות, שהישגיה לא קיימים וכישלונותיה בולטים: במשילות, בביטחון האישי, בכלכלה, בהובלת העם ובביטחון.
מספר הנרצחים בתוך ישראל עלה בחודשים האחרונים פי שניים. גם הפשיעה במגזר הערבי גואה עד כדי כך שהשר בן גביר הודיע שהוא לוקח את הנושא לטיפול "בידיים" שלו. השקל פוחת והולך, הכלכלה רועדת - והציבור חש ברובו שהחוזה בין הממשלה לאזרחיה הופר: טייסים, אנשי מודיעין, מפקדים מדור תש"ח עד ימינו, אנשי אקדמיה, כלכלה, רפואה ועוד.
מאות אלפים מפגינים מדי שבוע ברחובות, רבים מהם חובשי כיפות, וראש הממשלה טוען שאלו האנשים שהתנגדו להוציא את הגז מהאדמה ושבא לו "להלום בהם". אנשים טובים, הכי טובים שיש לנו כאן.
האנשים שהביאו את המדינה לאן שהגיעה כמעט בכל תחום, לוקחים את המשפחות ויוצאים למחות עם דגל ישראל. אני מכיר לא מעט אנשים בכירים בשירות המדינה שנאכלים מבפנים משום שהם מנועים מלמחות. הם חוששים ממה שיאמרו לילדים ולנכדים.
אנחנו חיים בתקופה היסטורית וקריטית בימי בית שלישי. לא תמיד אתה יודע שאתה בתוך פרק היסטורי־דרמטי. אנחנו בתוך אחד כזה, הקשה ביותר שהיה לנו מאז שהקמנו לנו מדינה. השבוע קמתי בבוקר עם מרה שחורה, אפוף ייאוש ומודאג עד אימה.
כל שהיה לי הוא להסתמס עם חבר ותיק, שאמר לי: "אין לנו את הלוקסוס להתייאש. יש לנו כאן ילדים ונכדים. על ישראל יהודית ודמוקרטית כל אחד מאיתנו יילחם בכל הכלים שיש לו", ואני השבתי לו "תודה חבר, הנני". וכך יהיה עד שתחלוף ממשלת זדון מן הארץ ועד שהעננים השחורים יפנו מקומם לקרני האור ולשמש ולתקווה.
וכדי להיות ישר והגון עם עצמי ועמכם, אוסיף כי לנבצרות הזו שותפה במעט גם היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, שקיבלה לדעתי החלטה שגויה, שלא מאפשרת לראש הממשלה לגשר ולפשר (או לחשוף אותו כמי שאיננו מעוניין בכך) בתחום ההידברות וההסכמות ומנעה ממנו להיות "מבוגר אחראי". זו טעות.
ואשמים קצת גם בני גנץ, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן, שניהלו מערכת בחירות כושלת, מפוצלת ויהירה, וגם לאחר שהפסידו לא השכילו לחשב מסלול מחדש, "לבטל את החרם", להצטרף לנתניהו (למרות הכל) ולכונן ממשלה אחראית יותר ומטורפת פחות.
בחדרי בית הנשיא עוסקים בלהיטות בחיפוש פתרון לעצור את הטירוף, ודבר אחד כבר ברור: ישראל ענייה מאוד במנהיגות.
2
המונחים "פרעות" או "פוגרום" אינם כאלו השמורים למעשים נוראיים שמבצעים ערבים נגד יהודים. אלו מילים אוניברסליות. השבוע פעלו מחבלים יהודים פורעי חוק וביצעו פוגרום בתושבי חווארה, הציתו בתים ומכוניות והשתוללו בכפר כבעלי בית. הם פעלו ללא כל הפרעה מצד משטרת ישראל וצה"ל במשך זמן רב, פה ושם חילצו חיילי צה"ל תינוקות, נשים ומבוגרים מתוך הבתים הבוערים.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
ליל הפרעות הזה היה "פעולת תגמול ספונטנית" על הרצח הנתעב של האחים הלל ויגל יניב ז"ל. ספונטנית? האירוע הזה התרחש בערבו של היום שבו סוכם בוועידה אזורית בעקבה שבירדן על הקפאת התנחלויות לארבעה חודשים ועל שורת צעדים נוספים "להרגעת האווירה" באזור.
ובעוד ראש השב"כ רונן בר וראש המל"ל צחי הנגבי מסכמים על דעת ראש הממשלה את שסיכמו, מיהר השר סמוטריץ' להכריז ש"מה שסוכם בירדן, נשאר בירדן" ושבכלל, הוא אחראי על ההתיישבות והוא ממשיך כרגיל. ואז, בלילה בחווארה, ראינו את "תקופת ההרצה" של משרד הביטחון המפוצל בין יואב גלנט לסמוטריץ', של הפגיעה באחידות הפיקוד בין הצבא למשטרה ולמינהל האזרחי. ואיך אומרים – רק התחלנו.
הצבא והמשטרה פעלו מעט מדי, חלש מדי ומאוחר מדי. כנראה שלא קיבלו התרעה, כנראה היו מבולבלים, כנראה לא הבינו מי "הבוס". מפקד פיקוד המרכז, אלוף יהודה פוקס, התייצב השבוע בפני המצלמות והשמיע את האמירות הנכונות, הרמטכ"ל הבטיח תחקיר יסודי ומהיר.
לא נעים להיות היום רמטכ"ל ומפקד פיקוד המרכז. האחריות על הכתפיים עצומה, הגיבוי לא ברור, הסמכויות לא ברורות, ולא ידוע מיהו "הבוס" או "הבוסים". ולא דיברנו עוד על האיומים האמיתיים.
3
האמירה של שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', שמחיקת הכפר חווארה מעל פני האדמה צריכה להיות משימה של המדינה, הביאה לפיצוץ הוורידים במצחו של דובר מחלקת המדינה האמריקאי המזועזע.
השבוע ינחת כאן שר ההגנה לויד אוסטין לפגישה עם נתניהו וגלנט. הם ישמיעו לו "איראן" וישמעו ממנו הסתייגות משמעותית מהרפורמה המשפטית ומהמצב בשטחי יהודה ושומרון.
האמריקאים אינם מבינים מניין נפלה עליהם המוטציה הפוליטית שקמה בישראל. כשהעזו בבית הלבן ובמחלקת המדינה למתוח בשבוע שעבר ביקורת ולהביע דאגה בנוגע למהפכה המשטרית שמתבצעת כעת בישראל, מיהרו השרים לקרוא לארה"ב "לא להתערב בעניינים הפנימיים של ישראל". הראשון היה שר התפוצות עמיחי שיקלי ואחריו נוספים, על פי דף המסרים שהפיצה בוודאי שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן, לאחר שקיבלה סוף־סוף מדפסת למשרדה.
"אל תתערבו לנו בעניינים", אמרו, אבל לא הוסיפו שכדאי להחריג כמה דברים קטנים ולא חשובים כמו סיוע ביטחוני של כמעט 4 מיליארד דולר בשנה; מאות מיליוני דולרים נוספים למימון פרויקט החץ וכיפת ברזל; גיבוי פוליטי בינלאומי והפעלת זכות הווטו באו"ם לטובת ישראל; תרגילים צבאיים עם זרועות הצבא בישראל; הבטחת היתרון האיכותי של צה"ל באמצעות אספקת מערכות נשק וחידוש ייחודיות; הצבת מחסנים עם ציוד צבאי אמריקאי בישראל, עם מפתחות אצלנו; התחייבות לרכבת אווירית עם נשק וחימוש במלחמה; קרנות מחקר ופיתוח; בניית בסיסים ומתקנים צבאיים בישראל, ועוד.
"אל תתערבו לנו בעניינים הפנימיים", הם זעקו לכיוון הבית הלבן. והשגריר תום ניידס השיב השבוע לשיקלי "איזה בכיר שאינני מכיר קרא לנו לא להתערב בענייני ישראל. אני חושב שאזרחי ישראל לא יסכימו איתו". הוא צודק.
4
אתמול התבשרנו על ההישג הגדול של ההסתדרות מול האוצר לקבלת תוספות יוקר ומענקים לעובדים. זה באמת הישג חשוב שאין לזלזל בו. תהיתי לפני מספר ימים בטוויטר היכן הסתדרות העובדים בימים ההיסטוריים הללו.
מדוע איננה משמיעה את קולה מול התהליכים המסוכנים ומול החקיקה המטורפת? מדוע איננה חלק מהמחאה בדרך כזו או אחרת? "קום התנערה", כתבתי להם, "זהו קרב אחרון במלחמת עולם", הגזמתי וציטטתי מ"האינטרנציונל".
ואז התפתח דיון קצר ביני לבין פיטר לרנר, מנכ"ל האגף לקשרים בינלאומיים של ההסתדרות, שהיה פקוד שלי בדובר צה"ל, על תפקידה של ההסתדרות.
בעוד יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד הצהיר שהוא משבית את המשק רק על זכויות עובדים, אני סבור שלהסתדרות תפקיד חברתי רחב הרבה יותר במרחב הציבורי ובהשפעה על אורחות חיינו ועל טיב המשטר שיהיה במדינת ישראל.
לרנר ובר־דוד סבורים שההסתדרות צריכה לפעול מול הממשלה על הסכמי שכר ותוספות יוקר ושכר מינימום. כששר החינוך אוסר על תלמידים לצאת להפגין, כששרת התחבורה לא מתגברת רכבות, וכששר האוצר מבקש את סיוע ראשי המשק והמעסיקים לתמוך בו במאבק שהוא מתכוון לנהל מול ההסתדרות, עלול הארגון החברתי הגדול והחשוב הזה לאבד את מעמדו, ייחודו והשפעתו – ואז זה יהיה מאוחר מדי.
זה נכון שבין חברי ההסתדרות ישנם בעלי דעות שונות ומגוונות, אבל אפשר וצריך למצוא את המכנה המשותף ולהשפיע. אבל בהסתדרות בחרו כנראה לאכול ענבים ולא לריב עם השומרים, עד שיגלו שאלו ענבי בוסר או כרם פרי באושים.
5
בראשית חודש יוני ייסעו חבריי הטובים עם ילדיהם לפורטוגל, לאסוף שם את הדרכונים שהוכנו עבורם. הם, כמו עשרות אלפי ישראלים, מימשו את הזכאות שהעניקה ממשלת פורטוגל לישראלים יוצאי המזרח.
בפרסומות של עורכי הדין הרבים שטיפלו בהגשת הבקשות, ראיתי שגם קרוב משפחתי אביב גפן הכין דרכון פורטוגלי. הבנתי שגם ליוצאי סוריה יש זכאות, אבל החלטתי לא לשתף את משפחתי בזכאות, לא להגיש בקשות ולהתפלל שהמבצע יסתיים. והוא אכן הסתיים בסוף 2022 ואני ללא דרכון פורטוגלי.
לא הגשתי בקשה, כי אני חש שאני איש ציבור ולא רק אדם פרטי; שהשירות הצבאי שלי ודרגתי הבכירה מחייבים; שהעובדה שיש לי טור שבועי בעיתון, תוכניות טלוויזיה ועשרות אלפי עוקבים בטוויטר – מחייבת אותי להיות פטריוט ישראלי מלא.
ואגב, חבריי שכן הוציאו דרכון פורטוגלי, הם פטריוטים לא פחות ממני, אבל הם חשבו על יום סגריר, על תלאות העם היהודי הנודד, על הסכנות שמסביב ועל הילדים והנכדים. אני גאה בכך שאין לי דרכון פורטוגלי, אני גאה בכך שלי ולילדיי יש רק דרכון אחד, ואני מאמין שנתגבר בסוף על הכל ושנצח ישראל לא ישקר.
6
סוף שבוע ארוך באיסטנבול הקסומה עם בתי "המרכזית" תמר לא הפך את הייאוש ליותר נוח. הראש כל הזמן בישראל והמחשבה שישראל תהפוך לטורקיה, הטרידה. הכלכלה עשתה כאן שמות. הלירה הטורקית הידרדרה, מסגדים צצים כפטריות אחר הגשם, כמות הנשים עם רעלות גבוהה גם באיסטנבול, כמות השוטרים, החיילים והמכת"זיות ברחובות בולטת.
שנים לא ביקרתי כאן מסיבות ברורות, והעיר קסומה ומסקרנת כתמיד. התיירים מגיעים, האוכל מצוין, ובעלי העסקים בבזאר ובאיסתיקלאל מלטשים את העברית לקראת הצפה של ישראלים, עם חידוש הטיסות לאיסטנבול של חברות התעופה הישראליות. הטורקים אוהבים אותנו, מעריכים מאוד את ישראל ואת הסיוע שהגשנו ברעידת האדמה.
לרובע קדיקוי בחלק האסייתי של העיר, מובילה אותנו המעבורת. כאן כנראה מצוי גן העדן של הכלבים והחתולים, ומחזה כזה לא ראיתי מעודי. מאות כלבים וחתולים שמנים ומדושנים, מטופחים ומטופלים, עושים ברובע כבשלהם. הם נכנסים לחנויות, מתיישבים על הדוכנים ובחלונות הראווה, תופסים כיסאות בבתי הקפה והמסעדות ומתמכרים לקרני השמש המלטפות. הם זוכים כאן לכבוד מלכים מהתושבים, שמתקנאים בהם ובשלוותם. גם אני קינאתי.
7
תודה ושבת שלום ליוצר ולמלחין חנן יובל, ששמר על חוט שדרה ואמר לא לשקר ולצביעות.
תודה ושבת שלום לקובי פרץ, שהושיט לחנן יובל יד אחים נאמנה.
תודה ושבת שלום לאלוף (במיל') חגי טופולנסקי, מפקד ואדם מקצועי וערכי שנאלץ להתפטר אחרי חצי שנה מתפקידו כמנכ"ל רשות שדות התעופה.
שרק יבוא שלום עלינו.
שבת שלום.