הבטלן מרחוב עזה צייץ אתמול ש"נפקדות ממילואים היא עבירה פלילית שדינה מאסר". מישהו צריך לעדכן אותו, כשיתעורר, שטיסה היא אירוע התנדבותי. הטייסים מתנדבים לחיל האוויר ומשרתים בו עשר שנים. הם לא חייבים לטוס במילואים. הם חייבים להתייצב למילואים. ולכן סירוב לטוס אינו סרבנות ואין דינו מאסר.
דווקא בימים של מחלוקות: בואו נשאיר את צה"ל מחוץ לפוליטיקה
באותה הזדמנות, עדכנו אותו, שיעדכן את אבא שלו, שהנזק שנגרם לביטחון ישראל בשבועות האחרונים, תחת חסותו ובאחריותו, כבד מאין כמותו. גדול אפילו יותר מהנזק שנגרם לכלכלה, שהוא עצמו גדול לפחות כמו הנזק שנגרם למרקם החברתי הפנימי, למותג "ישראל", למעמדה הבינלאומי, לשמה הטוב. ספק אם מדובר בתהליך הפיך.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
האירוע בחיל האוויר צריך להדיר שינה מעיני כולנו. מדובר במאות רבות של טייסים, חלק ניכר מכוח המילואים שעליו נשענת הזרוע הביטחונית החשובה ביותר שלנו. זה כבר מחלחל למשרתים בקבע ובסדיר.
זה לא קורה רק בחיל האוויר. להפך, מכתבים, עצומות והצהרות דומות שמענו בשבועות האחרונים כמעט מכל יחידה קרבית או מודיעינית בצה"ל. הבעיה עם חיל האוויר כפולה: ראשית, זוהי הזרוע הביטחונית החשובה ביותר שלנו. הנשק האסטרטגי. שנית, לטייסים האלה אין תחליף.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
"שרת ההסברה", הלא היא השרה לטינוף לאומי גלית דיסטל־אטבריאן, יצאה אתמול על הטייסים ב־200 קמ"ש. היא עשתה את זה בלי להבין שאין להם תחליף. עודפי כוח האדם שלנו נמצאים אצל דרעי, גפני וגולדקנופף. נראה אותה מביאה משם טייסים.
אגב, זו לא רק ההכשרה הארוכה מאוד. זה גם הניסיון. כשיוצאים לתקוף באיראן, הטייסים המבצעים הם אלה שצברו בין 10 ל־15 שנות ניסיון מבצעי לפחות. כן, רובם מילואימניקים.
"הם לא סרבנים", אמר לי אתמול מפקד חיל אוויר לשעבר. "הם לא חייבים לטוס. החוזה בינם לבין המדינה הופר. זו הפרה מהותית במעמד צד אחד בלבד. הטייסים התנדבו למשימה הזו, וברגע שהחוזה הזה הופר, הם רואים את עצמם פטורים. הם לא יטוסו להגן על דיקטטורה. לא לזה הם התנדבו".
מפקדי חיל האוויר לשעבר דיברו ביניהם אתמול. הם כנראה יפרסמו הצהרה משותפת היום. קשה למצוא ביניהם מי שיטיפו מוסר לטייסים שהודיעו על השהיית יום אימונים או על אלה המהרהרים בהתרת החוזה עם המדינה. להערכתי, רובם המכריע של מפקדי חיל האוויר חושבים בדיוק אותו דבר. כמו רובם המכריע של ראשי השב"כ והמוסד, המודיעין, 8200, יחידות העילית השונות, השריון וכו'.
בכל פעם שדיסטל־אטבריאן, יאיר נתניהו או מישהו מהזן הזה פותח ומטנף את הטייסים, או את השלדגיסטים, או את אנשי המ"מ, הסייבר, 8200, השריון, מגלן, מורג וכו' וכו', נפתח סכר - וזרם גדול של "סרבנים" חדשים מצטרף למעגל.
המשבר הזה מעקר חלק גדול מעוצמתו של צה"ל. הוא לא יחלוף מאליו. אף אחד לא יקנה בשלב הזה פתרונות אינסטנט או פשרות מדומיינות, סטייל "פשרת לבני" שעליה חתם נתניהו בהתנתקות. זה אמיתי. זה לא ייאמן. זה נורא, וזה כאן.
מה שמדגים יותר טוב מכל שאר המהומות את מצבה של ישראל זו העובדה שלמרות האנרכיה, הכאוס והמשבר הכלכלי, ביטחוני, חוקתי וחברתי העמוק שאליו נסחפת המדינה, למרות כל המערבולת הזו, יש דברים יציבים: אתמול אושר חוק המכשיר תרומות כספיות של ציבור או תורמים לנבחרי ציבור ובני משפחתם לצורך מימון הגנה משפטית או טיפול רפואי.
תקראו לזה "חוק מיליקובסקי", שאמור להלבין בדיעבד את מאות אלפי הדולרים שקיבל נתניהו מבן דודו המנוח, לאחר שכבר חויב להחזירם כמה פעמים בידי בג"ץ. תיאורטית, זה יאפשר גם לכל אחד מבני משפחתו לקושש לעצמו תרומות בכל פעם שיוציא דיבתו של מאן דהוא ויחויב בדין. האמת היא, שהחוק הזה מיותר בתכלית. הרי הם אמורים להשתלט בקרוב גם על הוועדה למינוי שופטים, אז מה הקטע עם הגנה משפטית?
אתמול גם נודע שסופ"ש החלומות שמתכננים בני הזוג המלכותי ברומא נתקל בקשיים, לאור התעקשותה של הגברת לחכור מאל־על מטוס בואינג 777. לאל־על רק שני מטוסים כאלה, והם מאיישים את הקו לבנגקוק. לרומא - טיסה קצרצרה - טסים ב־737. לכו להסביר את זה ברחוב עזה. בינתיים הספיק הג'וניור להכריז גם על החרמת אל־על.
דקות לאחר השבעת ממשלתו, ישב נתניהו עם שריו החדשים והגדיר את ארבע המשימות של הממשלה החדשה, ואני מצטט: "קודם כל, לבלום את איראן. הדבר השני, להחזיר את הביטחון והמשילות. הדבר השלישי, לטפל ביוקר המחיה ומצוקת הדיור. הדבר הרביעי, להרחיב באופן דרמטי את מעגל השלום".
שישה ימים אחר כך השיק יריב לוין את ההפיכה המשטרית שלו. כלומר, שלנו. שום דבר מארבע המשימות שפירט ראש ממשלת הבובות לא קורה. הביטחון קורס, איראן מתקדמת. אתמול הוא חטף סנוקרת מראש הוועדה לאנרגיה אטומית, שהודיע ש"תקיפת מתקני גרעין היא אירוע לא חוקי".
אותו גרוסי כרכר ופיזז סביב נפתלי בנט בזמנו. עכשיו הוא מסכל אותנו סיכול ממוקד. אתם בטח יודעים לבד שהביטחון האישי בנסיגה, יוקר המחיה בנסיקה, ומרוב שמעגל השלום מורחב - האמירויות עוד לא אישרו לנתניהו ביקור.
מה כן קורה? מאשרים לגברת נתניהו אבטחה של שב"כ, לראשונה בהיסטוריה, לאחר ספין "המצור על המספרה" (מבצע "קצוות שרופים"). מאשרים מימון שני המעונות. מכפילים את תקציב האיפור־שיער. מכפילים את מספר עובדי המעונות. מייצרים מעמד נפרד לאשת ראש הממשלה בכל הקשור לנסיעות לחו"ל, ביקורים וכו'.
עכשיו מאשרים למולטי־מיליונרים האלה לאסוף כסף, לקבל תרומות ולקושש נדבות, בחוק שהיועמ"שית הגדירה כחרפה (המילים שלי). הם עושים את כל זה בדם קר, בלי למצמץ, בלי לגמגם, בלי להתבייש. הם עושים, כי הם יכולים.
31 חברי כנסת, שהם בובות גרב ממולאות קש, מביטים בנעשה ולא פוצים פה לצפצף. להפך, הם מתקוטטים כתרנגולים על הזכות להגיש את "חוק ההקלטות" (שחלילה לא תדלוף עוד הקלטה מביכה כלשהי) ואת שאר חוקי הקלון הללו, חדשות לבקרים.
בכל הזמן הזה ממשיכה הזרוע השנייה, של הדחפוריסטים, מש"ק הדת שמחה רוטמן והקומיסר יריב לוין, את בליץ החקיקה של ההפיכה המשפטית. נתניהו אמר למי שאמר ש"צריך לעשות את הרפורמה מהר, בבת אחת, כמו שמורידים פלסטר. יכאב קצת בהתחלה, ויעבור". הוא טעה. הוא יודע שהוא טעה. הוא יודע שזה יכאב מאוד, ולא יעבור. יודע, ומתעלם.