מיד לאחר יום האישה הגיע הזמן לדון בשינוי שעבר מעמד הגבר, מאז ועד היום. ממשה דיין עד רני רהב. מעזר ויצמן עד סטטיק. מיאיר גולן עד יאיר שרקי. מהפכת הגבריות היא אירוע מתגלגל, שממשיך לתת את אותותיו בכל רגע. 

רק לאחרונה פורסם שיונתן מרגי עשה היסטוריה: גבר סטרייט שלוהק כפרזנטור למותג איפור המיועד לנשים. מרגי מקרין ביטחון עצמי, חוש הומור והליכה עד הסוף עם האמת שלו ועם הנראות האנטי־גברית מסורתית שאותה הוא מטפח. לובש חולצות בטן ולא חושב שתגובות כמו “אתה מתלבש כמו גיי" אמורות להעליב או לערער אותו. להפך. מרגי הוא גבר עדכני מוצלח ומשפיען. אם ליאור רז הוא זכר אלפא בחיים ובדמויות שאותן הוא מגלם, מרגי יקוטלג כגבר גמא - הרפתקני שכיף לאהוב אותו. הוא גרסה גברית מעודנת. רגיש כלפי המין השני, משפחתי וערכי. הוא גבר חמוד ולא מאיים וכן, הוא גם אמיץ. 

בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

בסדרה “סיירת מטכ"ל" (עמרי אסנהיים, וגלעד טוקטלי בהוט 8 וברשת 13) מככבים גברי אלפא ישראלים אותנטיים מכל הזמנים. בשלושת הפרקים הראשונים האישה היחידה שמתראיינת היא בת זוגו של יוני נתניהו ז"ל, שמספרת על ימיו האחרונים לפני מבצע אנטבה. זו סדרה מפוצצת בטסטוסטרון של גברים אמיצים, חזקים, מובילים, מנהיגים, שהגיעו לרמת הלוחמה הגבוהה ביותר בצה"ל, קצתם הגיעו לדרגות פיקוד, חלקם המשיכו והתקדמו לתפקידים בכירים גם בהנהגת המדינה, ואף לתפקיד ראש ממשלה (בנימין נתניהו, נפתלי בנט, אהוד ברק).

למרות תפיסות העולם השונות שלהם, כולם מאוחדים סביב אהבתם למדינה, למשימה ולעצמם. אחד הדוברים המרכזיים בה, הוא השר אבי דיכטר, ששירת ביחידה. דמותו בסדרה מתכתבת בצורה מפתיעה ומעוררת השתאות עם דמותו במציאות. הוא מספר ביבשושיות על מבצעים הרואיים ואירועים מדהימים שהיחידה ביצעה, ובחלקם היה מעורב. 

דיכטר יושב מעט כפוף בביתו, עטוף ומכורבל במעיל יוניקלו שחור, ראשו שפוף, עיניו חודרות. הוא מדבר בחדות. תיאוריו את הנעשה ביחידה משלימים את דברי המרואיינים האחרים. על כל מבצע הוא שופך אור אישי מרתק. על מעללי דיכטר ביחידה ומחוצה לה אפשר ורצוי לקרוא ולשמוע: האיש חילץ במו ידיו לוחמים של הסיירת מלב מדינת אויב, רדף אחר מחבלים בעזה, היה אחראי לחיסולו של יחיא עיאש ושילב בפעולותיו תחכום, תעוזה ויצירתיות. קשה לראות איך באיש הכבוי הזה מסתתר גנרל מהולל. 

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>

מצפייה בו עולה תמונה שאינה משתמעת לשתי פנים: זה לא אותו אדם. יש שני דיכטרים - האחד לוחם אמיץ, בעל יכולות פיזיות מדהימות, על־אנושיות כמעט; השני אדם אדיש, שמנסה לא להתערב יותר מדי כדי לא להסתבך. פעם הפגין נחרצות בקרבות, והיום הססנות בדעות. הראשון רק רצה לנצח במבצעים, השני חושש להתפדח מול השרים. אז הוא חתר להכרעה - עכשיו נותן את הסכמתו שבשתיקה. ממסתער הפך למתחפר.   

על יוצאי הסיירת האחרים שפנו לעשייה ציבורית פוליטית, אנחנו שומעים כל העת. נתניהו, ברק, עמר בר־לב ועוד, משפיעים ללא הרף על חיינו. לעומתם, הוא הפך להיות שר החקלאות. בשבילו זו עונת המלפפונים. המהפכה החשובה מבחינתו היא המהפכה החקלאית. הוא יכול לתמוך נחרצות בתוכניתו של יריב לוין או להתנגד לה - רק שיעשה משהו, יגיד דבר מה, יוביל דעה. ישכנע. יופיע. ינאם. יפעל. יכתוב. יצייץ. יזמר. משהו. רק שיתפוס פוזיציה כלשהי ויילחם עליה. לפני שקוראים לשלמה ארצי להגיד את דעתו, ראוי שפוליטיקאים, במיוחד מהליכוד, בייחוד הבכירים שבהם, יתבטאו. גילה גמליאל, ישראל כ"ץ ובמיוחד דיכטר, שמתברר כשר שתקן ופחדן. האיש שחיסל בידיו אויבים, מתקשה לעמוד מול חבריו השרים. 

השבוע פורסם מכתב של לוחמי צוות אמנון, הצוות הראשון של לוחמי מטכ"ל שפרץ לטרמינל באנטבה. הם כתבו לראש הממשלה שהוא “מקריב את המדינה". בנו, יאיר נתניהו, צייץ נגד המפגינים וטען שהם טרוריסטים. מדיכטר, חבר בצוות, שר בממשלה, לא נשמעה ולו מילה.  

אומץ מתואר כיכולת להתמודד עם פחד, כאב, סכנה, אי־ודאות או איום, תוך עמידה זקופה על עמדתך וידיעה שאתה עלול לשלם עליה מחיר. מה נשאר מאותו גיבור אמיץ של סיירת מטכ"ל, שהפך לימים לראש השב"כ והיום מכונס במעיל דובון בביתו באשקלון, וכמעט שאינו מוציא את אפו מהחלון, כשבחוץ מפגינים בכירי שב"כ ולוחמים קוראים לו לגלות אומץ לב. או עמוד שדרה. או זקיפות קומה. משהו מכל אלה.