ההסכמות בין סעודיה ואיראן הן בהחלט מקור לדאגה עבור ישראל ועבור גורמים נוספים השותפים לתפיסת עולמה. הן חושפות עד כמה נחלש מעמדה האזורי של ארצות הברית, בעלת בריתה העיקרית ושותפתה האסטרטגית, מאפשרות לאיראן להמשיך ולמצות את יכולתה לצבור אורניום מועשר לרמה גבוהה ללא חשש מסנקציות שיינקטו נגדה, ולהרחיב את השפעתה במזרח התיכון, ומחזקות את משטר האייתוללות מבית, שכן הן עלולות להביא לצמצום התמיכה הסעודית בגורמי אופוזיציה איראנים.
ההסכמות מבטאות הבנה סעודית כי האיום מאיראן הולך והופך למוחשי יותר ככל שאיראן ממשיכה להתקדם לקראת השגת יכולת לייצר נשק גרעיני, מול הססנות אמריקאית וישראלית ושיתוק מצד האירופים, ולכן עליה להתאים עצמה למציאות הבעייתית.
זהו איננו מרכיב חדש במדיניות הסעודית בשנים האחרונות, ואין בכך כדי ללמד שסעודיה שינתה את תפיסת עולמה והפסיקה לראות עצמה כעמוד השדרה של המחנה הסוני הפרגמטי, המתנגד לתפיסת העולם האסלאמיסטית הקיצונית של איראן, או שהיא זנחה את האסטרטגיות הנוספות שבאמצעותן היא מתכוונת לקדם את האינטרסים שלה בהקשר הביטחון הלאומי.
שימור האופציה להצטייד בנשק גרעיני בעצמה, בעיקר באמצעות סיוע פקיסטני, שיפור היחסים עם ישראל, המשך היחסים הביטחוניים עם ארצות הברית וקידום מבוקר של הרפורמות מבית ושל ההשקעות בתשתיות המודרניות. ובכל זאת, מתקבל הרושם כי הסעודים נענו ליוזמה הסינית לאחר מגעים ממושכים עם האיראנים, בעיקר משום שראו בכך הזדמנות לשדר מסר לארצות הברית, שאם תדבק במדיניותה הביקורתית והקרירה כלפי סעודיה, היא תשלם על כך מחיר משמעותי בתחרות בין המעצמות.
מסרים דומים כבר שידרו הסעודים בשנה האחרונה, בין השאר בדמות קבלת הפנים המאופקת לנשיא ביידן לעומת החמימות שבה התקבל נשיא סין שי בביקורו בסעודיה, ובדחיית הבקשה האמריקאית להעלאת תפוקת הנפט של אופ”ק. הסעודים מאוכזבים מן הסתם מחוסר הנחישות של המערב וישראל מול איראן, ואולי אף הפיקו לקחים מחוסר הנכונות של ישראל להתעמת עם חיזבאללה בהקשר להסכם הגז עם לבנון ומהשקיעה של ישראל לתוך עצמה בשל המשבר הפנימי, והגיעו למסקנה שעליהם לדאוג לעצמם.
למרות זאת, היתרונות הכלכליים, הטכנולוגיים והביטחוניים שהם עשויים להפיק מקידום הדרגתי של היחסים עם ישראל עדיין משמעותיים בעיני סעודיה, והיא ממשיכה לראות בישראל את המדינה היחידה המעזה להתעמת עם איראן.
לפיכך, ההסכמות הסעודיות עם איראן אינן סותמות את הגולל על האפשרות של מימוש מהלכים נוספים בכיוון זה. בכל מקרה, הסיכויים לנורמליזציה מלאה עם סעודיה, עד כדי הצטרפותה להסכמי אברהם, הם נמוכים בלאו הכי. מנגד, הדאגה המרכזית מההתפתחות האחרונה צריכה להיות ההתרעה שיש בה לגבי מה שצפוי לקרות באזורנו בתקופה הקרובה אם לא תיעצר ההתקרבות האיראנית להשגת נשק גרעיני.
מדינות נוספות עלולות ללכת בדרכה של סעודיה ולשפר את יחסיהן עם איראן (וסין). יש לקוות שבממשל האמריקאי ההתרעה הזו תביא להבנה שיש צורך דחוף לשנות מדיניות מול איראן ומול סוגיית הנורמליזציה.
הכותב הוא רח"ט מחקר לשעבר באמ"ן. חבר ב"מבטחי" – פורום מפקדים לאומי
ReplyForward