שמאל, ימין, שמאל: האם גנץ ירד מהגדר ויהיה זה שיתפור את הקרע בעם?

דיקטטורה, דיקטטורה, דיקטטורה. יצאתי ידי חובה? יופי. אכן, מילים מחלחלות, והשבוע הן חלחלו לעומקה של המפלגה שמובילה את הרפורמה המשפטית – הליכוד. ייאמר לזכות המחאה הרעשנית שהיא דוחפת את הפוליטיקה הפנימית שקיימת בסיעת הליכוד לתוך סיר לחץ. וכשבני אדם בלחץ, הם טועים או פורצים.

הליכוד היא מפלגה דמוקרטית על מלא, שמתקיימים בה פריימריז, בניגוד למפלגות אחרות, למשל, שבימים אלה מוחות נגד דיקטטורה, אבל מנוהלות על ידי אדם אחד, שגורלם של חברי הכנסת בה תלוי בו ובו בלבד. אלא שעם הדמוקרטיה הזו מגיעות באופן טבעי התחרותיות והאמביציות. אלה לימדו את כל מי שבשנים האחרונות רק ניסו להחליף או לרשת את מקומו של יו"ר המפלגה בנימין נתניהו, שבליכוד משלמים על כך מחיר.

שעון החול של ח"כ גדעון סער יצא לדרכו ביחד עם הציוץ "אני מוכן"; פעולות ניר ברקת "רק ליום שאחרי נתניהו" הובילו אותו להסתפק בתיק הכלכלה; וח"כ יולי אדלשטיין, שקרא תיגר באופן ישיר על יו"ר המפלגה, נענש על ידי מתפקדי הליכוד בפריימריז ומצא את עצמו נדחק למקום ה־17 ברשימה.

אלא שאדלשטיין, שועל פוליטי ותיק, בעברו יו"ר הכנסת ושר בכיר בממשלה שחורק שיניים כבר זמן מה, החליט השבוע שדי לו. ההברזה שלו מליל ההצבעות שבין שני לשלישי על חוקי ההתגברות והנבצרות לא עברה מתחת לרדאר. בטח כשכל כך הרבה עיניים רק מחפשות ומייחלות לסדקים בתוך הליכוד. העונש שקיבל, ועל כך עדכן אותו ואת כלל המדינה יו"ר סיעת הליכוד ח"כ אופיר כץ, הוא בדמות האיסור להגיש הצעות חוק פרטיות, הצעות לסדר או לדבר בשם סיעת הליכוד עד תום המושב – קצת פחות משלושה שבועות של עבודת הכנסת. אלא שיש עונשים שמשמעותם כבדה מהעונש עצמו, שהרי יחלוף.

זה אות הבושה שביקשו להצמיד בליכוד לח"כ אדלשטיין על הפרת המשמעת הקואליציונית בנושא הטעון של הרפורמה המשפטית.

המצב שח"כ אדלשטיין הוביל את עצמו אליו במו ידיו הוא מרתק, משום שהוא יכול להוליך אותו למהלך או למהלכים נוספים שיולידו טעויות נוספות (כמו זו שהפילה אותו בפריימריז למשל), או אולי לפריצה אחרת, כמי שיצא גיבור של מחנה אחר וסירב להתיישר על מלא עם הרפורמה המשפטית.

החידה

יש ימים שבהם נראה שליו"ר המחנה הממלכתי ח"כ בני גנץ בהחלט לא בא לקום בבוקר לבית הספר, ויש ימים שבהם נדמה שאולי דווקא הוא, מהגדר שעליה הוא מתמיד לשבת, יהיה מי שיוביל את הדרך לפייס בין המחנות המתעמתים. הדינמיקה בהחלטות מביאה הרבה פעמים למצב שמועמד נפסל בגלל התנגדות עזה של מישהו, ואז המועמד של המתנגד נפסל כדי לאזן, ונבחר בסוף לא המועמד הטבעי, אלא מועמד של פשרה בין הצדדים. יודעי דבר מספרים שכך קרה גם עם מינויו לרמטכ"ל. עכשיו בואו נקביל זאת למערכת הפוליטית.

בניגוד לרבים אחרים במערכת, לגנץ יש תכונה שדומה מאוד לזו של נתניהו – כוח סבל. הוא יודע לספוג, להמתין על ספסל האופוזיציה בשקט ומבין שצריך לחכות להזדמנות הנכונה. אלא שבניגוד לנתניהו, שיודע להבקיע מול השער, יכולת ההבקעה של גנץ עודנה חידה.

ההחלטה שלו להיכנס לממשלת אחדות בעקבות מגיפת הקורונה, שהפתיעה והפכה את חיי כולנו, כדי למנוע עוד מערכת בחירות, הייתה אמיצה. אלא שנתניהו צילק אותו, כשפירק את הממשלה על תקציב שלא העביר, וכיסא ראש הממשלה ברוטציה עם נתניהו נותר בעבורו שיעור פוליטי שעליו הוא מתקשה להתגבר.

אף על פי שאין לגנץ אמון בנתניהו, והוא מקפיד להבהיר זאת שוב ושוב, הוא מבין היטב שאנשי המחנה שלו מושכים אותו מטה. יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי קיצונית לו מדי שמאלה ולא מעוניינת בהידברות. את ראש האופוזיציה יאיר לפיד המחאות משרתות פוליטית, ולכן הוא רץ להצטלם בהן כמה שיותר. וגנץ, כמו גנץ – שמאל, ימין, שמאל. פעם רוצה הידברות ופעם נשרך עם הודעות מאחורי לפיד. זיגזג בלתי נגמר, מושך ומושך זמן בקבלת ההחלטות. זה הטיפוס.

אלא שבשקט־בשקט, מאחורי הקלעים, אולי גנץ כן זז מהגדר ועומד שם מול השער כשהוא בודק ניסיון נוסף עם נתניהו. כזה שיהפוך את יחסי הכוחות ויותיר את לפיד ומיכאלי מאחור. אולי יוביל לפשרה בנוגע לרפורמה ויהיה מי שחתום על פיוס, לפחות זמני, בין המחנות המתעמתים. המצביעים יגמלו לו על כך בבחירות הבאות, כמי שתפר את הקרע בעם. חתיכת הבקעה.

איזה בושות

בשבת יצוין בעולם יום הרגעים המביכים, שמחתי לעדכן. אני חשה שמערכת היחסים בינינו כבר בשלה לפתיחת הרגע המביך שלי. שנות ה־90, בת 10, אחי הגדול אייל חוגג בר מצווה בטיול משפחתי בארה"ב הגדולה. שם אנחנו עולים על מתקן אקסטרים בפארק עינויים כלשהו ומתועדים צווחים ומבועתים. אלא שבאותה תמונה נוסטלגית מתועדים לעומתנו שמיניסטים מחויכים, שמכירים את הנוהל ומצולמים עם אצבע משולשת כאות ניצחון.

במשך עשור משפחת רוט לא מרפה מהתבוסה הצורמת הזו, עד שאנחנו חוזרים לגיבוש משפחתי על אותו המתקן, כדי לנצח – בעזרת אצבע משולשת כמובן. אחי, שכיום הוא מהנדס תוכנה ואחותי שהינה מדענית חלל, היו באמוק כמוני. גייסנו למשימה הרת הגורל את אבי ז"ל, פרופ' לרפואה שבילדותו היה תלמיד שובב בקריות. אמא שלי, לעומתנו, אישה מתורבתת שגדלה בארה"ב, סירבה להשתתף.

השלמנו את המשימה בהצלחה והרגשנו שדפקנו את המערכת. רק חבל שהתמונה נגנזה מהמסך במתקן, ואבטחה המתינה לנו במקומה. ברחנו מהמקום כמו נמושות. איזה בושות!