חידוש היחסים עם איראן פגע בתוכנית השלום שהגה נתניהו עם הארמון הסעודי

הייתי שמח להיות זבוב על הקיר בפגישתם של נציגי המוסד עם עמיתיהם בריאד בירת סעודיה. אותה פגישה מחויבת המציאות במטרה לברר מה עומד מאחורי ההתקרבות הסעודית לאיראן ואילו סיכומים הושגו בחדרי חדרים. ככה זה בדיפלומטיה. כאשר ידידך נופל פתע על צווארו של אויבך, מקובל לבקש ממנו פרטים וסודות. המוסד אמון על הקשר עם הסעודים, ועל כן סביר שאת הבירור יעשו שליחיו. אני לא מקנא בהם. לא משום שלא התקבלו יפה. להפך. הם זכו לכבוד הראוי. משום שהפעם באו שפופים.

שנים ארוכות חזרה ישראל ואמרה כי האופציה הצבאית תמיד נמצאת על השולחן בכל הקשור לאיראנים. אז אמרה. הייתה תקופה שבה הסעודים עוד האמינו שנחסל את הגרעין האיראני. אז האמינו. ישראל היא ידידה ותיקה, ובאמת שהיא לא חייבת דבר לסעודיה, אבל הארמון צריך לדאוג לעצמו בתוך ים הכרישים שמסביב. ואחרי כמה שנים שבהן נחל אכזבה מידי הישראלים, וכמעט ננטש לגורלו מידי האמריקאים, עשו הסעודים את המעשה המתבקש. אם לא יביסו את האיראנים, לפחות יצמצמו מהם מרחק.

ביום שישי לפני שבוע הפתיעו ריאד וטהרן את העולם בהודעה מטעמן על פריצת דרך בשיחות. שבע שנות ניתוק, מאז 2016, באו לקִצן. כל צד הצהיר כי הוא מתחייב לחדול מהתערבות בריבונותו של האחר. בתוך חודשיים לכל היותר ייפתחו מחדש שגרירויות בשתי הבירות. אחר כך יחלו שיחות פיוס רב־ערוציות. המתווך, נשיא סין שי ג'ינפינג, זרח כאב המשיא את בכורו.

היה זה ניצחון כפול עבור ג'ינפינג. את מלאכת התיווך בימים הקשים של המו"מ עשו דווקא עיראק ונסיכות עומאן, אבל ההבקעה נרשמה לבסוף בבייג'ינג. זהו גם הישג של ראשוניות עבור הסינים, שמעודם לא שימשו מתווכים בסכסוך במזרח התיכון. עתה הפכו משחקן כלכלי אף לגורם מדיני.

מכרים בני האזור הרגיעו אותי השבוע ואמרו כי סעודיה לא תמהר ליפול לזרועות איראן. על הדרך הרגיעו גם את עצמם. בין השתיים פעורה תהום, וכדי לגשר עליה, צריך לשקם את האמון בתהליך הדורש שנים. אלה פצעים פתוחים, והפערים נוגעים בסוגיות ליבה. בראשן הגרעין האיראני. מנהיגת העולם הסוני תתקשה לחיות לצד שכנה גרעינית ולקיים איתה יחסים רגילים כאילו דבר לא אירע. האיראנים יסרבו, מן הסתם, להתפרק מהצעצוע היוקרתי, מה שיותיר תמיד רמה כלשהי של מתיחות ביניהן.

את נחיתותם הגרעינית ניסו הסעודים שוב ושוב לצמצם בעזרת הבית הלבן. זה כמה שנים שהם מבקשים מוושינגטון להעניק להם חבילת גרעין. החבילה הזו כוללת ידע להקמת כור גרעיני להפקת אנרגיה, וכן אור ירוק לפרויקט, שיעניק לו הכשר בינלאומי. העובדה שהסעודים בחרו תחילה באמריקאים היא מחמאה לוושינגטון, אבל היד המבקשת נדחתה בנימוס. הבית הלבן, במיוחד בעידן ביידן, אינו סומך על סעודיה. עברה כמחוללת מדנים וג'יהאד עומד לרעתה. ג'ו ביידן ואנשיו חוששים כי בידע שתקבל לצורכי שלום, תעשה סעודיה ברבות השנים מה שעשתה בו איראן.

בן סלמאן נתן לישראל להבין כי הוא מוכן לפרוץ קדימה לשלום אף בלי דרישות מפליגות בעניין הפלסטיני, אבל חיכה לבשורות טובות מוושינגטון. זו הייתה העסקה המוצעת: נורמליזציה עם ישראל תמורת גרעין. הוא ואנשיו קיוו כי ירושלים תשמש מליצת יושר בעניינם. כפוליסת ביטוח, בדק בינתיים את הדופק עם האיראנים. אבל הבית הלבן התעכב, ועם האיראנים נרשמה התקדמות. השלום עם ישראל התרחק, ורק ההיסטוריה תדע לשפוט אם הפסדנו. ייתכן כי הנשיא האמריקאי המושמץ בלם מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. גרעין סעודי היה מוליד צורך דומה אצל הטורקים, המצרים, הירדנים ואחרים.

רבים מאלה העוסקים בפוליטיקה של המפרץ סבורים כי ביידן עדיין מסוגל להשיב את סעודיה אל חיקה של אמריקה, אם יעניק לה את דרישותיה. הסעודים לא סגרו את הדלת, ובלבם פנימה הם משתוקקים לחיבוק אמריקאי גם עכשיו. הם לא בחרו מרצון את חבריהם החדשים, אלא נדחקו אליהם.

הזווית הישראלית

ואיראן? צועדת מהצלחה להצלחה. אחרי שפרקה מעליה את הסכם הגרעין המגביל היא דוהרת לפצצה, ולאחרונה נודע כי העשירה אורניום בשיעור 84%. במזרח היא הצליחה להדק את יחסיה המסחריים והמדיניים עם סין, ובמערב שדרגה את יחסיה עם מוסקבה. בשנה האחרונה היא מספקת לצבא הרוסי אמצעי לחימה חיוניים במלחמתו באוקראינה. והנה גם הצליחה לנטרל, לפחות בתודעת ההמונים, את אויבתה המושבעת סעודיה. איראן של היום אומנם נאבקת בכלכלה מעורערת ובסנקציות בינלאומיות ומצויה במשבר פנימי חריף, אבל מצבה הבינלאומי שודרג משמעותית. עוד רגע ויוכרז שם "אביב טהרן".  

בל נטעה לחשוב כי מהלך ההתקרבות, מבחינת סעודיה, נבע כולו מאכזבה הנוגעת לגרעין. סעודיה מצויה בתנופת פיתוח אדירה, בעיקר בתחום התיירות. רק השבוע הכריז יורש העצר על הקמתה של חברת תעופה חדשה, "ריאד אייר". החברה תטוס למאה יעדים ותעסיק בשיאה 200 אלף עובדים. מוחמד בן סלמאן לא רק יביא מיליוני תיירים בשנה לממלכה החדשה שיפריח, אלא גם יטיס אותם על כנפי נשריו. במקביל הוא מקים ערים חדשות, מפתח אטרקציות מופלאות במדבר, ומגייס היסטוריונים וארכיאולוגים כדי לנסח נרטיב לאומי חדש, שיהיה מבוסס על עדויות וממצאים. כדי להוציא לפועל את חזונו הבומבסטי, זקוק בן סלמאן למאות מיליארדי דולרים בשנה.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל