4. לאן נעלמת, אבי?
תרשו לי להקדיש כאן כמה מילים לאבי דיכטר. מדובר באחד משלושת הביטחוניסטים בליכוד, המכונים "אוויר, ים ויבשה" על ידי תנועות המחאה. מנסים להפעיל עליהם לחץ סביר. לעורר את מצפונם. להדגים בפניהם את תוצאות שתיקתם ההרסנית. לא עושים את זה בסגנון מכונת הרעל. להפך. בלי קללות, בלי גידופים. עומדים שם, מול הבית, ומסתכלים להם בעיניים.
כשיואב גלנט יצא מחתירה בים בשבת האחרונה, חיכו לו על החוף אחיו לנשק. הוא עבר לידם ולא פצה את פיו. הם הפנו לו את גבם ועמדו ככה, בגבם לשר הביטחון, בעודו צועד על החוף. השלישייה הזו נחשבת לשלישיית מפתח. דיכטר היה ראש השב"כ. גלנט היה אלוף בצה"ל ומפקד השייטת. יואב קיש היה טייס קרב.
אבי דיכטר היקר. אנחנו מכירים, לא מהיום. עמדתי לידך בכנס הרצליה ההוא, שבו נשאת את אחד הנאומים האמיצים ביותר ששמעתי מפיו של גורם ביטחוני כה בכיר. היו אלה ימי האינתיפאדה השנייה. דם זרם ברחובות. אתה היית ראש השב"כ המכהן, ובאותו נאום לקחת אחריות על מה שקורה. אמרת, בקול יציב ונוקב, ששירות הביטחון הכללי כשל בהנפקת חליפת מגן לאזרחי ישראל. לא ניסית להתחמק, לא ניסית להצדיק. במקום זה, נלחמת. דרשת לבנות גדר הפרדה. הנהגת את ההסתערות על קני הטרור ואת הדברתו.
אחר כך הלכת לפוליטיקה. היית ליד אריק שרון, הצטרפת לקדימה. אני מכיר את דעותיך. אתה לא אדם קיצוני. אתה לא ימין קיצוני. אתה ליברל. אתה דמוקרט. ואני שואל את עצמי, מה קרה לך, אבי? הרי עיניך רואות ואוזניך שומעות את המראות והקולות. אתה יודע מצוין איזה אסון ממיט עלינו כאן ראש המפלגה שלך. אתה מכיר את ההתרעות הביטחוניות, אתה רואה את החורבן הכלכלי, אתה רואה את הקרע הפנימי ואת התפרקות צבא המילואים וייסוריו של צה"ל.
הבט בחבריך. הם מחפשים את עיניך, אבל אתה משפיל אותן לכיוון הקרקע. אתה מתעלם מקולגות, רואה מסרונים ולא עונה, חוסם חברים לנשק. חברי הצוות שלך מסיירת מטכ"ל באו, דיברו איתך, ניסו לחדור ללבך. לא הצליחו. אתה קצר רוח, עצבני, אפור. אתה מספר להם שאולי תהיה ראש ממשלה. שצריך קצת סבלנות. שיהיה בסדר. אבל גם אתה יודע, שאין זמן. שהמדינה תלויה עכשיו על חוט השערה. שכולנו על כף המאזניים.
תאזין לכל ראשי השב"כ לדורותיהם. כו־לם, ללא יוצא מהכלל. חוץ ממך. תאזין לכל ראשי האגפים, הבכירים, כמו גם לרכזי השטח, ללוחמים. תקשיב ליורם כהן, איש ימין, כיפה סרוגה, ירושלמי. למנחם לנדאו, לשעבר ראש אגף, פאר הציונות הדתית. אתה לא רואה את האש מלחכת את גלימתה המטאפורית של הדמוקרטיה הישראלית? אתה באמת חושב שכל זה תרגיל, או סוג של חלום רע שתכף נתעורר ממנו?
אתה לא תהיה ראש ממשלה, דיכטר. הסיכוי שלך להיות ראש ממשלה נמוך מסיכוייו של יאיר נתניהו. זה לא יסתייע. אין לזה היתכנות. יש יותר סיכוי שלא תהיה כאן עוד ממשלה, מאשר שתעמוד בראשה. מה שבטוח זה שאתה תצטרך לתת פעם דין וחשבון. לעצמך, לילדיך, לנכדיך ואני מקווה שגם לניניך. על זה שהיית שם, ושתקת. שיכולת לעשות מעשה, ופחדת. שראית את הכתובת נרשמת על הקיר וראית את הקיר נסדק, מתערער ומתחיל להתמוטט, אבל לא זזת. כאיילה מפוחדת, קפואה, לאור זרקורי המכונית על הכביש המהיר, הפקרת את ישראל בשעתה הקשה ביותר. אתה, שהיית לוחם אמיץ עשרות שנים, כשלת בקרב החשוב ביותר. הקרב על הדמוקרטיה.
יום אחד, אבי, הכישוף יתפוגג. נתניהו לא יהיה כאן יותר. הארס המופץ בשמו, ועל ידי חסידיו ומשפחתו, יתנקז בהדרגה ממערכות הנשימה, הדם והחיים שלנו. זה יהיה היום שבו כל אחד ואחד מאיתנו יצטרך לתת לעצמו דין וחשבון איפה היה ומה עשה כשהחלום הציוני הפך לסיוט בלהות. כשישראל נזקקה למושיע, ולא נמצא.