משהו: היום מתחיל שעון הקיץ. יותר שעות אור, כדי שיהיה יותר זמן לראות את החושך.

כרזות מופת בהפגנות

ישבו אנשים שרצו לארגן הפגנות ולהתחיל מסע פרסום נרחב בעד הרפורמה המשפטית, ושאלו את עצמם: מאיפה יהיו לנו שלטים וכרזות?
פתאום הם הבינו. הרי יש כבר שלטים, יש כרזות בעד הרפורמה המשפטית, ולכן הם ישבו לנסח מכתב כזה:

אל מטה המחאה שלום,
רצינו לבקש את רשותכם להשתמש בשלטים ובכרזות היפות שהפקתם, ואשר מתאימות בדיוק למטרתנו לצורך הפגנות בעד הרפורמה במערכת המשפט. אנחנו רוצים להימנע מתביעה בגין זכויות על הססמה או הגרפיקה של הכרזות האלה. היות וראינו שאין על הפוסטרים שם או סימן שמעידים איזה גוף הפיק אותן, אנחנו מניחים שגם אנחנו יכולים להשתמש בהן כמות שהן בהפגנות שלנו.

ראשית, היינו רוצים את רשותכם להשתמש בכרזה “חובה להתנגד לדיקטטורה" עם האגרופים החמודים. נשתמש בה בהפגנות ובמסע הפרסום שלנו בתמיכה ברפורמה המשפטית שמקדמת דמוקרטיה. בכוונתו להניף גם את הכרזה הנכונה כל כך “חובה להתנגד לקרע בעם". אולי, ברשותכם, נחליף בה את האגרופים בפרחים, בעזרת מדבקה מתאימה.

נניף גם הכרזה “חובה להתנגד להרס בג"ץ", מטרתנו היא, כידוע, לחדש את אמון הציבור בבג"ץ, ולמנוע את המשך הרס בג"ץ על ידי הסתגרותו וניכורו. נניף כמובן גם את הכרזה “חובה להתנגד לדיכוי נשים", מטרת שינוי הוועדה לבחירת שופטים היא בין היתר כדי למנוע, למשל, המשך מצב שבו נשים שרוצות להתמנות לשופטות עלולות להידרש להשתמש בגופן למען קידום בחירתן.

נניף גם את הכרזה “חובה להתנגד להרס ההייטק", כדי לעצור מיד את ההסתה להוצאת כספי ההייטק לבנקים בחו"ל שמתמוטטים. חבל על עובדי ההייטק המסכנים.

מובן שנניף את הכרזה “חובה להתנגד לדיכוי להט"ב", היות שמינינו אדם מוכשר מקהילת הלהט"ב למשרת יו"ר הכנסת. עשינו זאת באומץ אף שזה מתנגש בתרבות העם הפלסטיני החי בשכנות לנו, ומהווה סכנה להבערת השטח. העיקרון חשוב לנו יותר.

ובכן, נשמח להניף את הכרזות האלה, בצד כרזות ספונטניות כגון: “לוין, איתך במאבק למען הרפורמה המשפטית", שמפגינים בוודאי יכינו בבית על קרטון.
תודה מראש על כך שלא תתבעו אותנו על שימושנו בכרזות שהפקתם.

נ.ב.
לא ראינו שהדפסתם פוסטר “חובה להתנגד לבחירות דמוקרטיות", עם האגרופים האלה.
כנראה שכחתם לעשות אותו. בפוסטר כזה, בכל אופן, לא היינו משתמשים.
שוב, תודה.

הקדמה למגדיר לצמחים מלאכותיים

ערים לצורך הגואה בתחום זה, אנו מוציאים לאור מגדיר לצמחים מלאכותיים. רבים שואלים מול צמחים שהם רואים: “איזה צמח זה?", וביותר ויותר מקרים הם נוחלים מפח נפש, כשהם משתמשים במגדיר צמחים מן הסוג הישן, כיוון שיותר ויותר מהצמחים שבני אדם פוגשים הם מפלסטיק או מחומרים דומים. זה לא יכול להימשך ככה.

צוות בוטניקאים פלסטיים חקר צמחים מלאכותיים שנים רבות, במטרה להוציא לאור את מדריך הצמחים הזה שיעזור לכם. אם אתם רואים צמח ולא יודעים מהו, פתחו את המדריך, והוא יגדיר לכם איזה צמח מלאכותי ראיתם. יש גם אפליקציה. אתה מצלם צמח מלאכותי, והמגדיר מוצא איזה צמח מלאכותי הוא, והיכן ייצרו אותו.

אמהות רבות כבר משתמשות באפליקציה הזאת, הן מלמדות כך את הילדים: “אתם רואים, ילדים, זה שרך מפלסטיק, מהסוג ‘שרך בוסטון מפלסטיק', או בשמו הלטיני נפרולפיס אקסלטאטה פלסטיקה, הוא ידוע גם בשם ‘שרך עצמות הדג מפלסטיק'. תביטו איזה יופי".
כך גם מול עצי פיקוס מפלסטיק וסוגי דקלים שונים מפלסטיק, ושקדיות מפלסטיק שפורחות תמיד. אמא או אבא שמראים אותן לילדים בט"ו בשבט, רוצים לדייק ולוודא שזו אכן שקדייה מפלסטיק, ולא עץ פורח שנפוץ יותר: דובדבן יפני מפלסטיק.

במקרה שזהו צמח אמיתי, האפליקציה משמיעה צפירת אזהרה. כידוע, יש מקרים שבהם נתקלים בצמח אמיתי, ואז באה האפליקציה לשירותנו. היא מזהה מיד שמדובר בצמחים אמיתיים, מה שגורם לנערות לצווח ולברוח מהר משם, ולהורים להזהיר את הילדים: “ילדים, זה לא מלאכותי, תיזהרו לא לגעת בזה! זה מלכלך! מה אתם עושים!!! אל תשבו על הדשא, הוא לא מלאכותי, אנחנו לא יודעים מה חי על זה".

כולנו אחים

“כולנו אחים", אומרים סביב.
אז איך זה שכל כך הרבה אנשים בישראל מאמינים שהם שומעים: “פעם, כשאתה היית האח הקטן והחלש, היינו אחים".

מול החוק

מזל שמחירי הדירות בישראל כל כך גבוהים. ככה, אם מערכת החוק מתלבשת על האזרח, הוא יכול למכור את הדירה שלו כדי לשלם עבור משפט שיימשך 20 שנה.
ועוד משהו: הדבר הכי מטומטם בחיים הוא למות (ויש מי שאומרים: הדבר הכי מטומטם בחיים הוא להיוולד).

תיקון קטן

כתבתי בעבר: “פעם העולם כולו היה נגדנו, עכשיו גם אנחנו הצטרפנו". אני מרגיש שבקרוב אתחיל להתגעגע לימים שבהם רק כל העולם היה נגדנו.

מי ימנה את השופטים?

- תגיד לי, אתה רוצה שחברי מרכז הליכוד ימנו את השופטים?
- חס וחלילה. איזו מחשבה איומה זו. רק במקרה שהליכוד נבחר על ידי רוב העם בישראל. או מפלגה אחרת. רק אז, ואני מדגיש, רק אז, נציגי הציבור הישראלי שייבחרו ימנו את השופטים.

קריאות קצובות

יצא ככה שהייתי בתוך קהל באירוע, ובסופו הקהל התחיל לקרוא: דמוקרטיה, דמוקרטיה.
גם אני צעקתי: דמוקרטיה. דמוקרטיה. רפורמה. רפורמה.
אני לא אוהב לצעוק כמו תוכי אלקטרוני, לכן צעקתי בקצב עם כולם, וקצת מדויק יותר מכולם:
ד־מו־קרט־יה ב־בחי־רות.
ד־מו־קרט־יה. ר־פור־מה.

פינת השלולית

אני חולף לי ברכבי ברחוב אבן גבירול בתל אביב, באזור שבו נבנים מגדלי ענק, ופתאום מגיחה מולי משאית כבירה, עם מנוף שאיבת בטון ענק מאחוריה, ועל חזית המשאית רבת־העוצמה הזו כתובת: “הנסיכה של ארלה".
רציתי לחבק את המשאית הזו. אני צפרדע ותיק, וכל כך התרגשתי מזה, שכמעט סטיתי עם המכונית שלי למסלול של המשאית בתקווה שאקבל ממנה נשיקה.