בשבוע שעבר כל הארץ צחקה על הנאום של השר בצלאל סמוטריץ' בכנס הבונדס בוושינגטון. סמוטריץ' החליט לנאום באנגלית, שפה שברור שאינה שגורה בפיו. איני יודע מי היה איש יחסי הציבור שהמליץ בפניו לעשות שטות כזו.
סמוטריץ' מוכר לכולנו כמכונת דיבור משומנת בעברית. שפתו ברורה, הוא רהוט, סוחף, מדבר אוטוסטרדה, כמעט שלא ניתן להשחיל מילה לשטף הדיבור שלו. הוא משתמש בדימויים ובשפה עשירה ומעביר את המסר ואת השקפותיו למאזינים. למה שאדם כמותו ירצה להופיע בפני קהל מכובד של דוברי אנגלית בשפה קלוקלת? חוצפה ישראלית, תעוזה “צברית" או פשוט הפרעה בשיפוט? גם עם טלפרומפטר צריך לדעת לדבר, ואני מניח שהשר קרא דרכו את הטקסט.
גדלתי בבית עם אב פוליגלוט, שדיבר על בוריין שש־שבע שפות, כולל כתיבה וקריאה בהיגוי נכון, ותמיד עודד אותנו ללמוד שפות. בזכותו אני דובר מספר שפות, אם כי לא באורח מושלם כמו אבי ז"ל. כאשר אני מרצה על נושאים רפואיים בפני קהל יעד מקצועי דובר אנגלית, אני מרצה בשפה האנגלית ללא קושי, אבל כאשר הוזמנתי להרצות בכנס בינלאומי בנושאים פילוסופיים - לא עלה אפילו בדעתי להתמודד עם הטקסט באנגלית או בצרפתית. הקדמתי וביקשתי ממארגני הכנס להעמיד לרשותי מתרגם סימולטני, והעברתי את ההרצאה בשפה שבה אני חש הכי בנוח ובה אני יכול לפרוש באוזני השומעים את ההגיגים שלי בדרך הטובה ביותר - השפה העברית.
תרבות עוברת בשפה. לרובנו, כ"צברים", שלמדנו אנגלית בבית הספר, לא הייתה הזדמנות לתרגל את השפה בשיחות, ולכן, גם אם אנחנו קוראים וכותבים את השפה, הרי שאוצר המילים מוגבל, המבטא ישראלי ביותר, ובסך הכל השפה המדוברת דלה למדי.
במפגש עם אדם, אנחנו מתייחסים לא רק למראהו אלא גם לשפתו. שפה עילגת, ענייה או שגויה מותירה רושם פחות טוב. אדם כמו סמוטריץ', שבא לייצג מדינה ובוודאי גם את עצמו, מוטב שיביא עמו מתורגמן סימולטני שיהיה מסוגל להעביר יחד עם המסר המילולי גם את התרבות שבאה לידי ביטוי בסגנון ובאוצר המילים והדימויים. עם השפה העברית העשירה שלו הוא היה סוחף את שומעיו ומעביר את המסר ולא היה הופך לחוכא ואיטלולא, בדיחה בפני האמריקאים ובפני העם היושב בציון ומתפקע מצחוק.
אם אכן נעזר השר ביועץ תקשורת שיעץ לו לעמוד על הבמה ולגמגם את נאומו - אני ממליץ לו בחום להחליף את אותו יועץ, ויפה שעה אחת קודם.