ביקורו בן השלושה ימים של שי ג'ינפינג, נשיא סין, במוסקבה ופגישתו עם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין בקרמלין השבוע, משכו אליהם תשומת לב עולמית. לא זו בלבד שזוהי הפעם הראשונה שבה נשיא סין מגיע לרוסיה מאז פרוץ המלחמה, אלא שזהו מפגש הפנים־אל־פנים ה־40 במספר שנערך בין השניים בעשור האחרון.
בראייתה של בייג'ינג, מדובר במהלך מדיני שנועד לקדם את יוזמת השלום שאותה הציגה ב־24 בפברואר כמתווה "12 הנקודות" להפסקת המלחמה באוקראינה. אומנם רבים במערב הביעו ספקות לגבי יכולתו של הנשיא שי להשכין שלום במאבק המתחולל באוקראינה, מה גם שביקורו הוצג תחילה כמאמץ להרחבת השותפות האסטרטגית ש"אין לה גבולות" עם רוסיה, אולם בקרמלין אישרו כי הוא דן עם הנשיא פוטין בפרטי מתווה השלום הסיני.
יתרה מזאת, על רקע התמשכות המאבק באוקראינה והגברת המתיחות מול ארה"ב, הידוק היחסים בין בייג'ינג ומוסקבה מעורר דריכות רבה בוושינגטון ובבירות המערב. התבוננות במהלכיו של נשיא סין מראה כי ביסוס הקשר עם רוסיה נועד, לדידו, ליצור חזית משותפת יציבה שתאפשר לו הפניית משאבים למרחב האינדו־אסייתי, שם מתרחבים מאבקי הכוח מול ארה"ב על השגת אזורי שליטה והשפעה.
הגברת מהלכיה הדיפלומטיים של ממשלת בייג'ינג לאחרונה מאפשרת לה למצב את עצמה כמעצמה "שוחרת שלום" ולבסס את מעמדה בזירה הבינלאומית. בתוך כך, מאמציה בעניין אוקראינה מהווים הזדמנות עבורה לאותת לארה"ב ולממשלות המערב כי סין, החותרת להגברת היציבות הביטחונית האזורית, נמצאת כיום – במיוחד לאחר התיווך בין ריאד וטהרן – בעמדת מפתח קריטית בזירה הבינלאומית.
לא זו בלבד שסין הינה השחקנית היחידה שיכולה לתווך בין הצדדים היריבים, אלא שיש ביכולתה להמשיך לשמור על שיתוף פעולה עם ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי (EU), ובד בבד להשפיע על רוסיה והעומד בראשה. אין ספק שבמציאות הכאוטית ובעולם המשתנה ורב־התהפוכות שבו אנו חיים, סין, אשר יצאה מבידוד לאחר שלוש שנות משבר הקורונה, יכולה להפתיע ולהוביל מהלכים שישנו את גורל המלחמה ומפת היחסים באירופה, לצד מאזן הכוחות העולמי.
שותפות א־סימטרית
בעודן חולקות גבול ארוך המשתרע על פני 4,300 ק"מ, סין ורוסיה הן שחקניות מפתח בפוליטיקה העולמית, החותרות להגביל את השפעתה של ארה"ב. בהיותן מעצמות עולמיות וחברות קבועות במועצת הביטחון של האו"ם, סין ורוסיה – חרף הפערים האידיאולוגיים והאסטרטגיים ביניהן – חותרות לעצב מחדש את מאזן הכוחות העולמי ולכונן סדר עולמי רב־קוטבי חדש.
עם זאת, על אף הרחבת קשרי המסחר, הכלכלה ושיתופי הפעולה הצבאיים־ביטחוניים ביניהן (דוגמת השתתפותן בתמרונים צבאיים, ובהם התרגיל הימי שערכו כוחות מצבא סין, רוסיה ואיראן במפרץ עומאן בתחילת החודש), ולמרות חיזוק היחסים הבילטרליים והשותפות האסטרטגית, התבוננות מקרוב ממחישה את הא־סימטריה בין הצדדים.
לא זו בלבד שהמלחמה באוקראינה הובילה להעמקת שיתופי הפעולה וחתימה על הסכמים בתחומים שונים, ובראשם אנרגיה ותשתיות (דוגמת התוכנית להקמת פרויקט הגז "סיבריה 2", העתיד לעבור מרוסיה לסין דרך מונגוליה), אלא שהסלמת המאבק הגבירה באופן דרסטי את התלות הרוסית בסין, וכן את תלותן של התעשיות הביטחוניות ביבוא שבבים ובהרחבת ההשקעות הפיננסיות הסיניות.
עם זאת, ועל אף עמדתה הבכירה כשותפת הסחר המרכזית של רוסיה וכשוק היעד השני בגודלו לאחר ה־EU, ממשלת בייג'ינג נמנעת מהתייחסות לרוסיה כאל שותפה משנית. בראייה סינית, חיזוק הקשר עם רוסיה כשותפה אסטרטגית מספק לה יציבות ביטחונית יחסית, תוך נגישות למקורות אנרגיה ומזון.
לא בכדי פרסם דוברו של שר החוץ הסיני כי ביקורו של הנשיא שי במוסקבה נועד "לקדם שלום, שיתוף פעולה וחברוּת". לאחרונה אף פורסם כי בעוד בשנת 2021 רוסיה, שנחשבה כספקית הנפט הגולמי השנייה בגודלה של סין, הייתה אחראית לכ־15% מהיקף היבוא הכולל ממנה, הרי שבשנת 2022 היוותה סין כ־30% מהיקף היצוא הרוסי וכ־40% מהיקף היבוא שלה.
הסיבה לגידול הדרמטי בהיקף הסחר בין המדינות היא החרפת הסנקציות הבינלאומיות על מוסקבה, בשילוב שימוש ביואן הסיני במקום בדולר/יורו. בנוסף, התנתקות המערב ממקורות אנרגיה רוסיים מגבירה את התלות בסין.
וכך, לא זו בלבד ש־13 חודשי מלחמה שינו את מאזן הכוחות לרעתה, אלא שבידודה הבינלאומי, וכל שכן הכרזתו של בית הדין הבינלאומי בהאג על פוטין כאחראי לפשעי המלחמה באוקראינה, שוחקים את העוצמה הרוסית. על פניו מסתמן כי אם עד כה סין הסתפקה בהגדלת היקף יבוא האנרגיה מרוסיה במחירים מופחתים, לא ירחק היום שבו היא תציב לה תנאים תמורת המשך נאמנותה ויחסיה המסחריים.
לדוגמה, העמקת הפעילות הכלכלית הסינית במרכז אסיה, נגישות ימית לחוג הארקטי והגבלת קשריה של רוסיה עם מדינות שונות, ובראשן הודו, נוכח המתיחות הטריטוריאלית של סין מולה.
שחקנית מפתח
לא בכדי מקפיד נשיא סין לבדל עצמו מפוטין וממהלכיו הלוחמניים באוקראינה. מעבר לפערים העצומים בין המדינות, חוסר האמון והחשדנות העמוקה בין המנהיגים - החשש הגובר בממשלת בייג'ינג מפני מפלה רוסית באוקראינה מאלץ אותה לקחת יותר ויותר סיכונים, ואף להגמיש את עמדתה המדינית והדיפלומטית.
יתרה מזאת, השילוב בין אתגרים פנימיים נוכח ההאטה בצמיחתה הכלכלית לאחר שלוש שנות קורונה, לבין משברים בינלאומיים, ובהם החרפת המאבק באוקראינה והגברת המתיחות מול ארה"ב, בעיקר במזרח אסיה ובמרחב האינדו־אסייתי - אינו מותיר עוד מקום לספק. סין, המכירה במגבלות עוצמתה ובחשיבותו של המערב בעבורה – בניגוד לגישה הניהיליסטית הרוסית – אינה יכולה להרשות לעצמה להתנתק מארה"ב וממדינות אירופה, שהן שותפות הסחר המרכזיות שלה וציר אסטרטגי בפרויקט "החגורה והדרך" הסיני.
התבוננות מקרוב אף מאפשרת להבחין בכך שחרף המחלוקות, הפערים והמתחים הגדולים הקיימים ביניהן, בין היתר נוכח תפיסתה כאיום, סין הייתה בשנת 2022 שותפת הסחר הגדולה של ה־EU, בהיותה אחראית ליבוא סחורות ממנו בהיקף של 20.8% וליצוא בהיקף של 9%.
וכך, בעודה מתמרנת בין עמדות סותרות ואינטרסים מנוגדים ביחסיה עם רוסיה ואירופה, אין ספק כי המלחמה באוקראינה מהווה בעבור הנהגת סין הזדמנות לקדם אג'נדה חדשה. אומנם מוקדם עדיין לקבוע אם ועד כמה מדינות ה־EU ישתפו עמה פעולה למניעת הסלמת המאבק, אולם כבר עתה מסתמן כי נוכח המעבר לאנרגיה מתחדשת בעקבות הניתוק מהנפט והגז הרוסי, גוברת תלותן של מדינות המערב בסין – הצרכנית הגדולה בעולם של ליתיום והשולטת בכ־80% מייצור הליתיום הגולמי העולמי. תלות שאותה היא עשויה למנף לביסוס מעמדה הדיפלומטי בזירה הבינלאומית, בין היתר בסוגיית אוקראינה.
על רקע זה, לא בכדי בדיונים שסביב המפגש במוסקבה בין מנהיגי רוסיה וסין התמקדה תשומת הלב בגינוי מהלכיה הדיפלומטיים של סין ובהידוק היחסים בין מוסקבה ובייג'ינג. בראייה צרה, לא זו בלבד שהתיווך הסיני עלול להיות מוצג כ"ניצחון" על ארה"ב ובנות בריתה, אלא שכבר עתה ברור כי במערב מסרבים לזהות את הפוטנציאל הרב הטמון במאמצים הסיניים.
אומנם סין נמנעה עד כה ממעורבות ישירה בקונפליקטים מורכבים, פרט לתיווכה בהסכם שנחתם לאחרונה בין ריאד וטהרן המהווה פריצת דרך בעבורה, אולם שילוב בין חזונה הגלובלי וחתירתה לשמר את היציבות הביטחונית לבין עוצמתה הכלכלית, גישתה העסקית, היקף קשריה ויחסיה עם רבות ממדינות העולם והיכרותה העמוקה עם רוסיה – עשוי להתוות מסגרת שתסייע להוביל להפסקת אש בין הצדדים.
אומנם סין טרם גינתה את הפלישה הרוסית לאוקראינה, אולם דווקא היא, בהיותה מעצמה כלכלית, צבאית וטכנולוגית חזקה בעלת 1.4 מיליארד איש ו־5,000 שנות היסטוריה ועבר עשיר במלחמות ומאבקים, מהווה גורם מפתח בזירה הבינלאומית, העשוי להשפיע על פוטין וגורל המלחמה באירופה.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה ולמשברים בינלאומיים
[email protected]