ריכוך היא מילה אלגנטית להתקפלות. כשאי אפשר לקרוא לזה פשרה וכשלא חכם פוליטית להודות בתבוסה, מסבירים שמרככים. ככה זה בעידן הפוליטיקלי קורקט שלנו, המלא במכבסת מילים שמחביאה ומערפלת כתמים שעדיין נמצאים שם.

נכון לשעת כתיבת שורות אלה הרפורמה המשפטית לא תעבור כפי שתכנן להעבירה שר המשפטים יריב לוין. מה שיעבור, אם יעבור, הוא נושא אחד מתוך הרפורמה כולה שנוגע לאופן בחירת השופטים בישראל. בשמאל שולטים במשך עשרות שנים בתקשורת, באקדמיה, במערכת המשפט - והימין הזה מרשה לעצמו לפעול לאיזון. פשוט חוצפה.

הימין נבחר לשלטון מוצק עם כוח השפעה בדמות 64 אצבעות, שהגיע אליו אחרי חמש מערכות בחירות מתישות וממשלת "רק לא ביבי" אחת בראשות ראש ממשלה עם 6 מנדטים מהימין, שהותירה אותו בטראומה. מצביעי הימין מביטים אל השלטון החדש, שלטון הימין על מלא, ומצפים ממנו בראש ובראשונה לשלוט. אך בימים אלה רואים איך אותו שלטון ימין נשלט ומנוהל בפרקטיקה על ידי כוחו של השמאל.

המיליונים שהושקעו במחאות, ואפשר ללמוד עליהם רק מהפרסומים השחורים ששוטפים את המדינה במסגרת קמפיין ההפחדה שהנה הדיקטטורה מגיעה וחובה להתנגד, השפיעו על המוטיבציה המרשימה של המחאה. ימי חמישי הפכו לימי זעם וביטול עבודה ותוכניות, כי פשוט אין איך להגיע מבלי להיתקע בכבישים. מוצ"שים הפכו לימים למפגשים חברתיים ברחובות, ומי שאין לו את האג'נדה של החבר'ה ששם, לא יכול להיכנס לבלות בתל אביב.

הלא גם אם המילה ריכוך הייתה מוצגת כהתקפלות, או ככניעה, המחאות לא היו מסתיימות. הריכוך לא מספיק למתדלקי המחאות, משום שהם ימשיכו גם אם לא יועבר סעיף אחד הנוגע לרפורמה המשפטית כפי שמתוכנן. הם אינם מוכנים לקבל את שלטון נתניהו, והלחץ מבחוץ חלחל אל תוך מפלגת הליכוד, שבתוכה נשמעו השבוע ויכוחי אימים ואיומים כאלה ואחרים שאין מנוס מהתקפלות.

במערכה הזו נראה שהימין כבר הפסיד, השאלה היא מה יהיו תוצאות המלחמה הפוליטית כולה. השמאל התאהב במחאות, והן לא ייפסקו עד ששלטון נתניהו ייגמר. הפעם זו הרפורמה, בפעם הבאה זה יהיה בנושא אחר שהימין יפעל לקדם.

ואולי כל סצינת ההתקפלות המפוארת הזו בדמות מרכך היא בכלל תרגיל. כי בכל זאת במונחים פוליטיים, לכנס החורף של הכנסת כן נותר עוד מספיק זמן כדי להעביר את הרפורמה המשפטית ללא טיפת מרכך.

שפחה עם בריכה

יש לי חלום. להסתנן לתוך מצעד השפחות במחאות בתל אביב. ואז, ברגע השיא, כשעולה הרחפן שמצלם את צילומי התעמולה של ישראל נגד ישראל, והנה היא ממש תכף הופכת לדיקטטורה, כדי להשחיר את שמה של ישראל בעולם - עם עוד אנשים שממש נשבר להם מהמיצג התעמולתי הזה כמוני, להעלות לכיוון עדשת הרחפן שלט עם הכיתוב: "עולם, משקרים לך!". אני יודעת, המיצג אכן מרהיב ועוצמתי בהפקתו, כמו תעמולות אחרות שהצטיינו עוד מימי קדם בהפקה לעילא ועילא. אלא שבין סדרת המופת המרהיבה "סיפורה של שפחה" לבין מה שקורה פה או עלול לקרות פה, לדברי סוכני המחאה, אין קשר.

"סיפורה של שפחה" היא סדרה שהופכת את הבטן. נשים אמריקאיות נחטפות לרפובליקה מחרידה ונאלצות בהוראת המשטר לשמש כפילגשים למפקדי הרפובליקה. אותן שפחות, שבנותיהן נחטפות מהן כדי לשמש שפחות בעתיד, עוברות סדרה של עינויים יומיומיים.

שמן האמיתי נלקח מהן, וניתן להן שם פרטי מגוחך. הן נאנסות על ידי המפקדים כדי להפוך לפונדקאיות של אותן הרעיות של המפקדים האנסים, שעדות למעשה ומשתפות איתו פעולה כשהן מרתקות את השפחות בעצמן למיטה.

השפחות עצמן מבודדות מהחברה ומנוהלות על ידי נשים, שאם הן ממרות את פיהן - במקרה הטוב עיניהן נעקרות, או שמטילים בהן מומים אחרים בדמות כריתת ידיים או דגדגן. במקרה הרע, הן נתלות ברחוב או נאלצות להיסקל באבנים על ידי חברותיהן השפחות. במקרה שבו השפחות מסרבות לבצע את גזר הדין, ידן תיאזק לכיריים ותישרף לעיני השפחות האחרות.

עכשיו תגידו לי אתם אם המיצג הפרובוקטיבי הזה לא חי בעצמו בתוך סדרה של נטפליקס. אם כל אישה שעוטה על עצמה את הגלימה האדומה והכובע הלבן באמת מאמינה שמדינת ישראל עתידה להגיע למקום כזה. ומה הוא גורם לנשים שעברו התעללות מינית בחייהן לחוש כשהן חוזות במסחור של אונס לטובת פרובוקציה?

בא לי לפרוץ בבכי בכל פעם שאני צופה במיצג מעוות המציאות והעתיד הזה. והדבר הכי מדהים הוא שבתוך הפיד שלי בפייסבוק רצות לי בכל יום זעם כזה נשים שאני מכירה ולוקחות בו חלק כשפחות. אחרי שהן מסיימות לזעוק דיכוי ומורידות את התחפושת, חלקן חוזרות לבית מתוקתק שבו הן מעסיקות בין היתר נשים אחרות. לחלקן יש אפילו מי שמתחזק את הבריכה הפרטית. כמה צביעות.

אביב הגיע, פסח בא

נו, ישנתם שעה פחות? או שזרמתם על יקיצה טבעית? אין על אור עד מאוחר, אין על האביב־קיץ הישראלי, אני אומרת. האבטיח המתוק בעולם, בשילוב זיעה מלוחה וציונית, שתכף נמרחת עלינו, ההורים, בתורים עם הילדים בחופשת הפסח האינסופית. עונת מעבר היא אירוע נפלא ומלבב - האוויר המלטף, ריח האביב הפורח, מבצע החלפת בגדי חורף־קיץ בארון בשיאו, וניקיונות הבית מצליחים לנקות גם משהו שם בנשמה.

שמחה רבה!