1. אין מילים יפות לתאר את המציאות העגומה שאליה נקלענו. אנחנו כנראה כבר בעזאזל, במקום שאליו שלח אותנו בבוז כבוד השר שלמה קרעי, ובהחלט לא נעים כאן. לא נעים כשראש ממשלת ישראל מוכרז בפועל כ"פרסונה נון גרטה" בוושינגטון וחוטף מקלחת קרה מהנשיא.

לא נחמד כשמחלקת המדינה מודיעה שהחוק להחזרת ההתיישבות בצפון השומרון נוגד התחייבות ישראלית לוושינגטון - ומזמנת את השגריר לשיחת נזיפה. לא נעים כשראש ממשלת ישראל לא מוזמן לביקור ראשון באיחוד האמירויות, בעוד אבו דאבי מצננת יחסים ומזרימה מיליוני דולרים לשיקום הכפר חווארה.

לא נעים גם כשהממלכה ההאשמית והמלך עבדאללה רותחים מזעם על המפה של בצלאל סמוטריץ', שבה ירדן היא חלק מישראל, והם מחליטים לגרש את השגריר מעמאן. לא טוב כשסעודיה ובחריין מחדשות קשר עם האיראנים, וכשטהרן שולחת את חיזבאללה וחמאס להיערך על הקווים עם תובנה שישראל מכלה עצמה לדעת. לא נחמד כששר משפטים אחד מאיים על בג"ץ ומודיע כי לא יתחשב בהחלטות, ושר משפטים שני מאיים מעל דוכן הכנסת על מפכ"ל המשטרה שיהיה בעתיד בין הנחקרים.

לא נעים לשמוע ראש ממשלה, שנראה כשבוי של חלק מבני משפחתו וחלק משותפיו לקואליציה, מאשים משולחן הממשלה את הרמטכ"ל שאינו נאבק בסרבנות, את המפכ"ל שאינו דואג שלא יחסמו כבישים ואת ראש השב"כ שאינו חוקר את ההסתות נגדו ונגד משפחתו. לא נעים לשמוע את הגרמנים, הצרפתים, הבריטים, את כלכלני העולם וחתני פרס נובל, את אוהבי ישראל ברחבי העולם, מזהירים ומתחילים להספיד את ישראל שהכירו, כשהאינפלציה דוהרת וכשמדינות זרות מנסות להעביר אליהן חברות הייטק ישראליות.

אין מילים יפות לתאר את המצב שאליו נקלענו. אנחנו בעזאזל. עמוק. ישראל ואזרחיה נלחמים על דמותה, על ערכיה המרכזיים, על מערכת המשפט העצמאית, על שומרי הסף והצבא, על הכלכלה, על החילוניות במרחב הציבורי. ההיסטוריה רושמת בימים הללו את דפיה, ואני חושב שאני יודע להעריך מי יירשמו וייזכרו כחוטאים, כאנרכיסטים, כמפירי חוק, כמעודדי שחיתות וכגנבים לאור היום, ומי יירשמו וייזכרו כגיבורי האומה, מגיניה ומציליה בשעתה הקשה.

תנועת הקיבוץ הדתי, המבטאת בעיניי את הציונות הדתית האמיתית, החליטה לקיים ביום רביעי האחרון יום צום מיוחד "עת צרה ליעקב". הם הסבירו לי כי החליטו הפעם לצום לפני אסון ולא אחריו - ואני מצדיע להם על כך.
 
2. במהלך שלושת החודשים האחרונים, הפעולה המרכזית שמתבצעת לנגד עינינו בהובלת ממשלה הזויה ומסוכנת, שההגאים שלה מופקרים לידיהם של חסרי אחריות, היא "השמדת ערך". ישראל, ה"נס הגלוי", שהתיימרה להיות "אור לגויים" ומונהגת על ידי "עם הבחירה", אומת הסטרט־אפ, הקדמה, הטכנולוגיה, עם הכלכלה הבריאה והחוסן והתל"ג - מבצעת השמדת ערך מדי יום ומדי שעה.

קרנה בעולם המדיני, הפוליטי, המשפטי, הכלכלי והביטחוני הולכת ויורדת. העולם מתבונן בהשתאות כיצד העם היהודי מפרק את מדינתו ואת החברה שנבנתה כאן. מתבוננים באנשי ההייטק, בחברות שבורחות לחו"ל, וישראל מאבדת מיום ליום מערכה, שנצטבר בעמל רב במשך 75 שנה.

"הפחתת הערך" השנייה היא אישית, של בנימין נתניהו - האישיות הפוליטית והמדינית הכי מסקרנת שהייתה כאן, שמכהן קדנציה ארוכה מאוד, ושנחשב לאחד משניים־שלושה קברניטי העולם המוכשרים. האיש הזה, האחוז אמוק מפאת משפטו, שמושפע באופן טרגי על ידי משפחתו ושנפל קורבן להסתה שזרע, מבצע לעצמו במו ידיו ובעיניים פקוחות "השמדת ערך" מהירה ועצובה. מה שלא יקרה - מה שהיה לא יחזור. זה לא אותו נתניהו, עד כדי כך שבעתיד יתקשו לקרוא על שמו שדות תעופה, כבישים מרכזיים ומוסדות חינוך – אלא אם אכן נהפוך לדיקטטורה ולא נינצל. ואולי הוא כן יודע מה הוא עושה והוא מאוד מחושב? לכו תדעו.

"השמדת הערך" השלישית היא של החברה הישראלית, שניפצה את כל סמלי השלטון ופרצה את מחסום השפה, ושמנהיגיה מדברים כתגרנים בשוק - במדינה שבה רמטכ"ל, ראש שב"כ ומפכ"ל הם "פקידים", נשיא מדינה הוא פוליטיקאי קטן, נשיאת בית המשפט העליון היא אויבת העם, הטייסים הם "מוגלה" והמפגינים אנרכיסטים.

החברה הישראלית משמידה את ערכיה הבסיסיים, הערכים של סבלנות, סובלנות, הכרת הטוב, הערבות ההדדית, דרך ארץ, חמלה וכבוד – הכל נשטף ואיננו עוד. במקום לנצל את השבועות שלפני חג הפסח לביעור החמץ, נעטפנו בו עד צוואר.
 
3. שלושה מבכירי הליכוד שהקפידו על מעמדם כ"כבשים שותקות", הוציאו השבוע מבין שפתותיהם המיה קלה, המרמזת כנראה על מה שמתחולל בקרבם ונצור בבטנם מחששם מנתניהו, מבנו ומערוצי התקשורת שלו. שר הביטחון יואב גלנט היה אמש הראשון והבולט שהזהיר את ראש הממשלה מהמתרחש בצה"ל וביקש לעצור את החקיקה לאלתר נוכח דוחות מודיעין שבידו, אולם הצעתו נדחתה בבוטות על ידי נתניהו. אפשר להבין אותו, הוא מול הצבא והרמטכ"ל והמפקדים, מול האמריקאים ומול הערכים הבסיסיים שינק בבית אביו ואמו, בצופים, בשייטת ובצבא.

אבי דיכטר, שר החקלאות, השמיע משהו על כך שצריך לחוקק לאט ובזהירות, ושר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת הודיע בפה מלא שאם בג"ץ יפסול חוקים שמחוקקת הכנסת – יש להישמע לבג"ץ. נתניהו עצמו חושב כמו שלושתם, אך הוא במלכוד – המדינה או הממשלה, המשפט או האנרכיה. אומרים לי שזה ספין, ושדבריהם מתואמים עם ראש הממשלה. אדרבא, אני שמח על כך. זה אומר שהוא מסכים איתם וחושש לומר. ראש הממשלה הוא האיש היחיד שיכול להציל את ישראל, את עצמו ואת מפלגתו ולסיים את הפארסה הזאת.

אם ינהג כמתבקש, יש בהחלט סכנה שממשלתו תתפרק, וכאן יצטרכו יאיר לפיד ובני גנץ להושיט יד ולהצטרף אליו כדי לתרום את חלקם להצלת המדינה. אני מתפלל שאנחנו בדרך לשם.
 
4. אזרחי ישראל רשאים להיות גאים ואפילו גאים מאוד בשומרי הסף שלנו הניצבים במעוזים בחזית ומנסים לבלום בכוחם, בסמכותם, ולעתים בגופם, את הרס הדמוקרטיה והמדינה. לאחר מספר ימים שבהם נשמעה ביקורת על שתיקת צמרת האוצר ביחס להפיכה המשטרית, הוציאו ראש אגף התקציבים יוגב גרדוס והכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג מסמכים ארוכים, מפורטים ומפחידים, על השפעת המהלכים על כלכלת המדינה.

אל תחשבו שכלכלת המדינה תשפיע על "המדינה" - היא תשפיע על כל משפחה ועל כל אזרח. העובדות מלמדות על פוטנציאל פגיעה ממשית ועמוקה בתוצר, בהכנסות המדינה, באובדן השקעות, בהוצאת כספים וביצירת חוב בהיקפים של עשרות מיליארדי שקלים באופן שיפגע בבריאות ובביטחון, ברווחה ובתחבורה, בחינוך ועוד.

לזכותם של גרדוס וצוותו יש לזקוף אומץ לב ציבורי, יושרה, מקצועיות, היעדר מורא מפני השרים ועבודה נאמנה למען הבעלים שלהם, שהם גם הלקוחות שלהם – אזרחי ישראל. הם הציגו את הדוח לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמיד תייג אותם כ"מתנגדי הרפורמה" וסיכם כי הרפורמה תחזק את הכלכלה – כך אמר האיש בניגוד לדעת כל הכלכלנים בישראל ובעולם. משרתי הציבור הבכירים שלנו ושומרי הסף המכונים בזלזול "פקידים", הם כיום לוחמים עם וללא מדים שנאבקים על האמת, על הדמוקרטיה ועל דמותה של ישראל, והם ייזכרו כגיבורי האומה.
 
5. "חודש הלאום" שלנו האהוב והעצוב, המאחד והמחבר, מתדפק בדלת. יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות, מיד לאחר הפסח. כמוני, אתם כבר יודעים על מה ייסובו השיחות סביב שולחן החג, כיצד נביט האחד בעיני השני כשנשיר "עתה בני חורין", אבל נתגבר. פסח הוא חג האביב, וריח פריחת ההדרים וההתחדשות עושים את שלהם כמו סם משכר, ולו ליום־יומיים.

יום הזיכרון הוא סיפור אחר. אני חושב שלא יהיה למשפחות השכולות ולציבור כוח לפוליטיקאים - לא מכאן ולא מכאן. זה יהיה לא לעניין אם ציבור זועם יגרש מבית קברות צבאי שר או שרה בממשלה, אם הורים שכולים לא יגיעו, אם יהיה ולו כתם אחד מיותר על היום הקדוש הזה. חברי, השחקן שלמה וישינסקי, ששכל את בנו ליאור ז"ל, ביקש מהפוליטיקאים לא לבוא. אני מסכים איתו.

אינני יודע מה ימליץ משרד הביטחון ומה יוחלט במשרד ראש הממשלה, אבל יש לי המלצה לשרות ולשרים: לפני יום הזיכרון קחו שעה ולכו, אפילו לבד, לבית העלמין הצבאי, שוטטו בין הקברים, התבוננו על השורות האינסופיות, על הקורבן ועל המחיר ששילם העם הזה עבור מדינה יהודית ודמוקרטית.

תתבוננו בערי השיש, תחשבו על מי שנמצא מתחת למצבות, קראו את השמות ונסו לדמיין את החיוך שנגדע. אולי תעשו חשבון נפש, ותבינו שהממלכה שלנו קודמת למלך ושהאזרחים קודמים לממשלה ושאנחנו רוצים שקט, דמוקרטיה ונורמליות. אולי זה יעזור. חודש טוב ושבת שלום.