איך קרה שבנימין נתניהו, אסטרטג העל המתוחכם, סיבך את עצמו ככה? לכאורה, הוא קיבל את כל מה שחלם שיהיה לו כראש ממשלה. כלי תקשורת מטעמו, שבהם מעריצים מעודדים אותו לכל מהלך שמוחו קדח; צוות קריאייטיב מסור שרוקח דפי מסרים ומפיץ לכל תומכיו; מפלגה גדולה שבה כולם מהנהנים למרותו, ומי שמעז לחרוג עף מיד על חוסר נאמנות - כי לא סיפק למנהיג את הנרטיב שאותו רצה לשמוע.
לפיד: "נתניהו איבד שליטה, הוא בהתקף היסטריה
"לפיד: "רה"מ נתניהו הוא סכנה לביטחון המדינה"; בן גביר: "רפורמה עכשיו"
אבל החלום הוא גם הסיוט. עם הזמן, מי שכלא את עצמו בתיבת תהודה מפוארת - מתנתק מהמציאות. הוא מפסיק לראות את התמונה האמיתית, ולכן ברור שיאבד שליטה. זהו טיבה של תיבת תהודה - היא משמיעה שוב ושוב רק את ה״אמת״ שמתאימה לך, עד שאתה משתכנע כי זוהי האמת הטהורה.
היה מדהים למדי לשמוע לאחרונה ״פרשנויות״ של אנשי תקשורת שמאמינים שהם רואים את התמונה כולה, בלי לקלוט שהם למעשה חלק ממערך הדוברות של הממשלה. הסברי תיבת התהודה הפכו עבורם לעובדות ברורות מאליהן. מבחינתם ההפגנות, האזהרות הכלכליות, הביקורת הבינלאומית וההתרעות הביטחוניות - הכל חלק ממשחק ציני פוליטי, ולא בעיה שורשית שדורשת טיפול רציני.
המסגור השגוי שהודהד על ידם גרם גם לממשלה להאמין בנרטיב ההזוי, שלפיו הכל יסתדר אם רק יתעלמו ויזדרזו להעביר את חוקי ההפיכה, תוך זלזול בעומק ההתנגדות הפנימית (כולה שלושה וחצי מנדטים ברחוב, מה כבר קרה). מרוב כוונות טובות, דווקא תומכיו הם אלה שמנעו מראש הממשלה לראות את מה שמתרחש במדינה. את המוני האזרחים שמונעים מסנטימנטים אחרים, ושהוא תלוי בהם במידה רבה. הרי אי אפשר פשוט לרמוס אותם בחדווה ולצפות לחוסר תגובה.
תיבת התהודה סוף־סוף נסדקה השבוע. נתניהו חשב שיוכל להרוג את השליח מטעם המציאות, כלומר לפטר את שר הביטחון יואב גלנט שלא השמיע לו את מה שרצה לשמוע, אבל המהלך הזה פשוט שיתק את המדינה. מזלנו שהתיבה נסדקה בגלל אירועים פנימיים ולא אירועים ביטחוניים חיצוניים, שהיו מגמדים את השיתוק בנתב״ג ואת המדורות באיילון. אסור לזלזל במזל הגדול הזה. מסתבר שאלוהים עדיין אוהב אותנו, למרות הכל.
כולנו קיבלנו שיעור על מגבלות הכוח. הממשלה לא יכולה לעשות במדינה כל מה שבא לה ולהתעלם מזעקת כמחצית אזרחיה, רק בגלל שקיבלה רוב בבחירות. מהות הדמוקרטיה היא שלכוח יש מגבלות. אבל זה נכון גם לגבי תיבת התהודה של המחאה: למפגינים, למטה המאבק, לאופוזיציה. אסור להתאהב במחשבה ש״ניצחנו״ ולהתמכר למלחמת טיטאנים בלתי נגמרת שאף אחד לא ינצח בה.
זו טעות לפעול להפלת הממשלה. היא קיבלה רוב בבחירות החמישיות במספר, ויש לאפשר לה למשול, תחת מגבלות המוסדות המוסכמים. על אף התיעוב והמחלוקות, יאיר לפיד ובני גנץ צריכים לאפשר לנתניהו את המרחב הפוליטי לרדת מהעץ, ולהציע לו ממשלת אחדות גם אם הוא יסרב לה. זו חובתם.
אפשר לחוש גאווה גדולה על התודעה הדמוקרטית העמוקה של העם הזה. על כך שהמחאה כל כך נחושה, חיה, עצומה בהיקפה. אבל במקביל לכאב האישי, צריך לזכור גם את הסנטימנטים של המחנה השני. המטרה כרגע היא להיפגש - לא לאפשר לקולות הקיצוניים שרוצים הכנעה להוביל אותנו, כי כך רק נעמיק את השבר שהביא אותנו לפי התהום.
זו השעה שממנה והלאה כל אדם אחראי חייב לפעול לאיחוד, להידברות אמיתית, לשיתוף פעולה. להסכמה שמרבית אזרחי המדינה יוכלו לחיות איתה בשלום, כדי שהמדינה תוכל להמשיך לתפקד. אסור לתת לקיצונים להמשיך להדהד מסרים ולהקצין עוד יותר. צריך להשתחרר מכל תיבות התהודה. ד