העם המפולג שלנו סובל, לתפיסתי, מפסיכוזה המונית. פרנויה היא מחלת נפש המוכרת בשם “מחלת הרדיפה" וקשורה בעיוות המציאות על ידי חרדה ותחושת רדיפה, תחושה מתמדת שכל הסובבים רוצים להרע לאדם החולה. בלי להיכנס לעומק הפסיכיאטריה, פרנויה יכולה להיות חלק מסכיזופרניה פרנואידית, שזו מחלת נפש קשה, או מהפרעת אישיות פרנואידית, שבה הסובל ממנה חושב שאינו יכול לסמוך על הסובבים אותו כי כולם חורשי רעתו.
בשני המצבים, הפרנואיד חושד באחר באופן מוגזם, מפרש עמדות של אחרים ככוונה לפגוע בזכויותיו, ומסביר אירועים על ידי קונספירציות, מתבטא באופן קיצוני כלפי עמדות ומחשבות שונות משלו, כי לשיטתו הן מיועדות לסכן אותו ולפגוע בו. אפילו אם הצד השני ינסה ללכת לקראתו, הוא יפרש זאת כניסיון לפגוע בו ולעבוד עליו. המציאות מתפרשת באופן חשדני, פוגעני, קונספירטיבי עם כוונה להשתלטות.
ברגע שאני חושש שהאדם העומד מולי רוצה “לסדר" אותי, פוחת האמון והופך לחשדנות ולפחד ממנו ומהתנהגותו. הנטייה לחשדנות קשורה לרוב גם לחוסר יכולת לתקשר ולהתפשר, להפגנת קנאה עד כדי תוקפנות ואלימות - זו בדיוק הפרעת אישיות פרנואידית. ההקדמה הארוכה הזו מביאה אותי לתופעה של פסיכוזה משותפת, הפרעה שנוצרת כאשר אנשים בריאים נכנסים למצב מחשבתי משותף, נכון או לא נכון, מתוגבר לעתים על ידי תיאוריות קונספירציה, תעמולה, פרסום של דיסאינפורמציה (פייק ניוז). מצב זה נקרא “טירוף של רבים", folie a plusieurs. התקופה שלנו, עם הרשתות החברתיות והתקשורת על כל גווניה, היא קרקע פורייה לפילוג, חרדה, זעם ותוקפנות.
מקובל לחשוב כי האמונה או הדבקות של אדם במידע כזה או אחר נובעות ממצב שבו האדם רואה שחברו מאמין באינפורמציה באופן מוחלט, או כי זה מתאים להשקפתו ולמה שהוא רוצה להאמין או רוצה לשמוע. אנחנו חיים בתקופת טירוף של רבים. חלקנו מטורפים בכיוון אחד, וחלקנו בכיוון האחר.
כל צד בטוח בצדקתו וחש כי הצד השני בא עליו לכלותו. קשה לשכנע פסיכוטי שהוא פסיכוטי. כל פסיכולוג מתחיל יספר לכם שכך הדבר. מבחינתו של הפסיכוטי, הוא וחבריו בריאים וכל האחרים חולים הם. לפיכך, אם אני מנסה להקיש מהכתוב כאן על המצב החברתי בארצנו, לא נותר לי אלא להיות פסימי. כל אחד חושד בשני ולא מאמין לו, כמצב אופייני לפסיכוזה. המשפט הנפלא “איש באמונתו יחיה" לא ממש תופס כאן אם אנחנו רוצים לחיות ביחד.