בנאומו לטלוויזיה הממלכתית הרוסית בשבוע שעבר הכריז הנשיא ולדימיר פוטין על פריסת נשק גרעיני טקטי בבלארוס. כשהוא מזהיר מפני תמיכת נאט"ו באוקראינה והגברת מעורבותן של ארה"ב ומדינות המערב במאבק, ראש הקרמלין אינו בוחל באמצעים ואף מתריע מפני "התנגשות גרעינית" עם רוסיה.
לדבריו, לא זו בלבד שרוסיה איננה מפירה את הסכמי אי־הפצת הנשק הגרעיני, אלא שהיא פועלת בדומה לארה"ב ולהסדרי פריסת הגרעין הטקטי שיש לה כבר עשרות שנים עם בעלות בריתה ברחבי אירופה. יתרה מכך, אומנם אין בכוונתו של הקרמלין להעביר את השליטה בנשק זה לבלארוס, אך כבר עתה מסתמן כי מדובר במהלך אסטרטגי חריג.
מי שיתבונן ברטוריקה הלוחמנית של פוטין ובאיומיו התכופים, הכוללים שימוש בנשק גרעיני, יבחין כי זו פעם ראשונה מאז תחילת המלחמה – ובכלל, מאז עלייתו לשלטון בשנת 2000 - שהוא מכריז על תוכנית להצבתו של נשק "יום הדין" מחוץ לגבולות רוסיה. והוא גם נוקב בתאריך: לא יאוחר מ־1 ביולי.
חשוב להבהיר כי רוסיה – מדינה עצומה, המחזיקה במשאבי טבע ומקורות אנרגיה אדירים – היא מעצמה גלובלית חזקה, המחזיקה במאגר עצום של 5,977 ראשי נפץ גרעיניים, מתוכם כ־2,000 פצצות טקטיות. זאת לעומת ארה"ב, המחזיקה ב־5,428 ראשי נפץ, וכן, בהשוואה לסין, לצרפת ולבריטניה, המחזיקות בהתאמה ב־350, ב־290 וב־225 ראשים בלבד.
אומנם אין אינדיקציות לכוונתה של מוסקבה להשתמש בנשק זה, כפי שדיווח השבוע מקור בכיר במשרד ההגנה האמריקאי, העוקב בדריכות אחר פוטין. אולם, לדבריו, אסור להתעלם מהצהרותיו וכל שכן ממהלכיו הבלתי צפויים של ראש הקרמלין. התבוננות כוללת על כישלונותיו הרבים של הצבא הרוסי בשדה הקרב באוקראינה מראה כי ככל שמחריף המאבק ומתחדדת היריבות מול ארה"ב והמערב, כך מתהדקת טבעת החנק סביב צווארו של פוטין וגוברת נכונותו ליטול סיכונים קטסטרופליים.
יתרה מזאת, הצטרפותה הקרובה של פינלנד לנאט"ו, המהווה בעבורו "סדין אדום", עלולה להוביל לתפנית קריטית במלחמה. לא זו בלבד שמהלך זה צפוי לשדרג את כוחה של הברית הצפון־אטלנטית, הנתפסת בעיני פוטין כאיום ביטחוני קיומי, אלא שלצד העברת הנשק לבלארוס, הרחבת זירת המאבק לים הבלטי והחוג הארקטי בצפון אירופה צפויה להשפיע באופן דרסטי על התנהלות המלחמה, על גורל אירופה ועל עתיד היחסים הבינלאומיים.
עליית מדרגה
הכרזתו של פוטין על פריסת נשק טקטי בבלארוס היא "עליית מדרגה" קריטית במדיניות התוקפנית, שאותה נקטה רוסיה זה שני עשורים, וכל שכן, מאז פרוץ המלחמה לפני כ־13 חודשים. המשך תמיכתן של חברות נאט"ו ומדינות המערב באוקראינה, בדגש על נכונותה של בריטניה לספק לה פגזים, הכוללים רכיבים גרעיניים ובהם אורניום מדולל, הוא, לדבריו, הטריגר להחלטתו האסטרטגית.
וכך, כשהוא מקפיד לשמור על עמימות בנוגע לכמות הנשק הטקטי שתסופק לבלארוס ולמועד אספקתו, טען ראש הקרמלין כי בדומה למהלכיה של ארה"ב בעשורים האחרונים בסוגיית הגרעין באירופה ופריסתן של 100 פצצות גרעיניות ברחבי גרמניה, איטליה, הולנד, בלגיה וטורקיה, כך תפעל רוסיה. לא זו בלבד שהיא תמשיך לשלוט בנשק הגרעיני, שיועבר לממשלת מינסק, אלא שלצד פריסתם של אלפי חיילים, מטוסי קרב ומערכות נשק והגנה מתקדמות - לרבות מערכות Iskander לשיגור טילים גרעיניים, שאותם הציבה רוסיה בבלארוס במהלך השנה האחרונה - מוסקבה תקים שם גם מתקני אחסון נשק גרעיני, שהקמתם תושלם עד 1 ביולי.
בנוסף, בשל מיקומה הגיאופוליטי, בלארוס – החולקת גבולות ארוכים הן עם אוקראינה והן עם רוסיה וכל שכן עם פולין, ליטא ולטביה, חברות ברית נאט"ו – היא חזית המאבק, המהווה ציר אסטרטגי קריטי עבור הקרמלין. כך, לצד תמיכתה המסיבית של מוסקבה לאורך שנים בממשלת מינסק, נשיא רוסיה כופה על בן חסותו, הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, לתמוך בו ואף לסייע למאבקה של רוסיה באוקראינה.
בראיון טלוויזיה שנערך איתו המעיט פוטין בחשיבות מהלכיו ואף הסביר כי הוא נענה להפצרותיה הרבות של ממשלת מינסק לספק לה נשק גרעיני. כל זאת, חרף התנגדותו של רוב הציבור הבלארוסי למהלך זה ועל אף קריאתו הנואשת של נשיא בלארוס להפסקת אש מיידית בין הצדדים. זאת, תוך אזהרה מפני התמוטטות ההנהגה הרוסית והסלמת המאבק.
חשיבות העיתוי
הצבת גרעין טקטי בבלארוס מהווה סוגיה מרכזית בסדר היום העולמי, המושכת אליה תשומת לב עצומה. מעבר לתפיסתו של נשיא בלארוס כבן ערובה של ראש הקרמלין, כבר עתה מסתמן כי מבחינה סימבולית, אספקת נשק "יום הדין" לשכנתה של רוסיה, מאותתת על מצוקתו של פוטין ועל כישלונה של רוסיה בהרתעת מדינות המערב מפני המשך תמיכתן המסיבית באוקראינה. מהלך זה אף מהווה אינדיקציה לתסכול של פוטין, בעיקר נוכח מפלותיו של הצבא הרוסי בשדה הקרב וכשליה האסטרטגיים והלוגיסטיים של מכונת המלחמה הרוסית לשמר ואף להרחיב את הישגיה הטריטוריאליים באוקראינה.
מעבר לכך, בראייה אסטרטגית, מדובר באיתות אזהרה חריף מצד ראש הקרמלין, המעיד על רצינות כוונותיו לממש את איומיו, ככל שיחריף מצבה של רוסיה במלחמה, ולו כדי להשיג הישג צבאי משמעותי ולהציל מעט מהמוניטין הרוסי שנרמס. כמו כן, זהו מהלך קיצוני מצד ההנהגה הרוסית, שנועד למצב מחדש את כושר ההרתעה ואת מאזן העוצמה של רוסיה מול המערב. וכך, מהלכיו של פוטין מגבירים את המתיחות הביטחונית, מעוררים בהלה ציבורית ואף מסיטים אליו את מוקד תשומת הלב העולמית.
על פניו, מסתמן כי כשידו על התחתונה, ראש הקרמלין רצחני ומסוכן יותר. לדידו, הצבת נשק טקטי בבלארוס נועדה להסלים במכוון את המאבק, כדי ליצור מצבי קיצון חמורים, שיאיצו ויצדיקו את מימוש איומיו להשתמש בגרעין טקטי. על רקע זה, אין ספק כי גינויו הפומבי והאשמתו בבית הדין הבינלאומי בהאג כאחראי על פשעי המלחמה באוקראינה, פוגעים בדימויו ובמעמדו, הן מבית והן בזירה הבינלאומית ואף מצדיקים את מהלכיו הקיצוניים.
בנוסף, מפגשו עם נשיא סין שי ג'ינפינג במוסקבה לפני כשבועיים אומנם מסמל את הידוק הקשרים בין המנהיגים ובין המדינות וכן את ההסכמות ביניהם בין היתר בעניין אי־הפצת נשק גרעיני בעולם. אולם מנגד, היא גם מבליטה את עמדתה המוחלשת של רוסיה וכן את תלותה העצומה בסין, המסרבת לתמוך בה צבאית. ללא ספק אירוע זה, לצד שלל המצבים שתוארו לעיל, מעצימים את תסכולו וחולשתו של פוטין ומדגישים את כישלונה של מוסקבה ובידודה הבינלאומי. כל זאת, כשברקע גובר האיום הביטחוני על רוסיה, בין היתר נוכח הצטרפותה הצפויה של פינלנד לברית נאט"ו.
אירוע מכונן
הצטרפותה הקרובה של פינלנד לנאט"ו היא אירוע מכונן בזירה הבינלאומית. מעבר לחידוד העימות האידיאולוגי והמאבק הביטחוני־צבאי עם רוסיה, הרחבת ממדי הארגון ופריסתו הגיאוגרפית במזרח ובצפון אירופה כוללות הכפלה של קווי החיכוך בין רוסיה וכוחות ברית נאט"ו. בראייה רוסית, בנוסף לשינוי הדרסטי במאזן הכוחות האזורי, זוהי מכה אסטרטגית אדירה להנהגת הקרמלין. שכן, בעודה חולקת גבול משותף עם רוסיה, המשתרע על פני יותר מ־1,300 ק"מ, פינלנד – שותפה אסטרטגית חשובה לנאט"ו – מצוידת בכוח צבאי מיומן ובמיטב המערכות הצבאיות.
היא מביאה איתה חילות אוויר וים מתקדמים, ניסיון צבאי עשיר, לרבות טכנולוגיות סייבר וחלל, לצד מערכות ארטילריה מהחזקות באירופה. פינלנד אף התחייבה לאחרונה לרכוש 64 מטוסי F35 בשווי של 10 מיליארד דולר, מהלך הצפוי להשפיע על מאזן העוצמה וההרתעה בין הצדדים.
אם לא די בכך, הצטרפותה של שוודיה בהמשך השנה צפויה להגביר את נגישותו של נאט"ו לאזור החוג הארקטי ולמרחב הים הבלטי וכן להרחיב את ההגנה על ליטא, לטביה ואסטוניה – המדינות הבלטיות, החשופות תדיר לאיומים רוסיים, בין היתר מקלינינגרד, מובלעת רוסית שבה ממוקמים טילים בליסטיים ומתקני גרעין רוסי נוספים.
על פי הערכות מודיעיניות שפרסמו לאחרונה, הצטרפותן של המדינות הנורדיות לארגון צפויה להפחית את ההסתמכות הביטחונית על ארה"ב ולהטות את המאזן הצבאי הקונבנציונלי לטובת המערב. התבוננות כוללת על הרחבת הארגון אף מאפשרת להבהיר כי בין שהחלטתו של פוטין להציב גרעין טקטי בבלארוס היא תגובה לכך ובין שהיא מהלך שתוכנן מראש, אין ספק כי שני המהלכים האסטרטגיים הללו מהווים נקודות מפנה קריטיות במלחמה. מעבר לעובדה שהם משקפים את היחלשותה של רוסיה - ובמקביל, את התחזקות נאט"ו - השפעתם מכרעת על המתיחות הביטחונית וכן על המאזן האסטרטגי באירופה ובכלל בזירה הבינלאומית.
יתרה מזאת, בין שהעברת הנשק הטקטי לבלארוס היא אות מצוקה ובין שהיא הליך הגנתי של רוסיה או אקט מתריס, המהווה שלב מקדים לפני מתקפה רוסית על אוקראינה, מדובר ללא ספק בנקודת אל־חזור קריטית בהתנהלות הרוסית. יש כאן שבירת טאבו ונורמות צבאיות שעל פיהן פעלה ההנהגה הרוסית מאז שנות ה־90. במקביל, פריסת פצצות טקטיות מחוץ לרוסיה היא אקט המאיים על מאזן ההרתעה השברירי המתקיים כיום באירופה והמהווה מדרון חלקלק, העלול לצאת מכלל שליטה ולהאיץ את מרוץ החימוש הגרעיני העולמי.
דוח חמור שפרסם הארגון הלא ממשלתי Norwegian People's Aid אף מראה כי מאז 2021 נוספו 136 ראשי נפץ גרעיניים חדשים למאגר הגרעין העולמי, העומד כיום על 9,576 ראשים, המוכנים לשימוש. מתוכם, 5,977 מצויים בפדרציה הרוסית. וכך, ככל שמחריף המאבק באוקראינה ומתחדדות היריבות, המתיחות והעוינות העמוקה בין רוסיה לבין נאט"ו ומדינות המערב, מתהדקת טבעת החנק סביב צווארו של ראש הקרמלין וגדל הסיכוי שינקוט מהלכים קיצוניים. מדובר במהלכים הצפויים להשפיע באופן דרסטי על התנהלות המלחמה, על הסטטוס קוו באירופה ועתיד היחסים הבינלאומיים בזירה הגיאופוליטית והביטחונית העולמית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה ולמשברים בינלאומיים