בימים אלה אנו חוגגים את חג הפסח ויציאת מצרים, המסמלת את המעבר מעבדות לחירות. כאשר שהיתי במצרים היה לי חשוב לדעת איך יציאת מצרים נתפסה בעיני המצרים. מצאתי שאנשי הדת המצרים מתארים את היציאה בצורה עובדתית, כפי שהיא מופיעה בכתבי הקודש: משה (מוסא) הוא הנביא שהוציא את היהודים, ואלוהים העניש את פרעה.
אחד ממלוויי המצרים לקח אותי לאזור ים סוף והראה לי קטע בחלקו הצפוני של ים סוף, היכן שהמים יחסית רדודים, ואמר: חציית ים סוף התרחשה כאן. זה היה מרגש כי זה הסיפור של העם שלנו. בפועל לא הייתי חוצה את המים גם במקום הרדוד הזה.
יציאת מצרים הזו התרחשה לפני הרבה זמן, אך היו יציאות מצרים גם בעת החדשה. הבולטת בהן היא גירוש יהודי מצרים בידי נאצר במלחמתו בישראל. עצוב לראות שקהילה יהודית מפוארת, שהפכה לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה והתרבות המצרית, נעלמה. בתי כנסת יפים מאוד נותרו על כנם, אך הקהל שלהם כבר איננו.
הסכם השלום עם מצרים החזיר את המסורת לערוך לילות סדר. בסעודה נהגו להשתתף הסגל הדיפלומטי הישראלי, מה שנשאר מהקהילה היהודית ודיפלומטים יהודים ששירתו במצרים בנציגויות הזרות. “עבדים היינו”, שרו המסובים בשקט וכמי שרוצים לציין עובדה היסטורית גרידא.
לי ולקולגות שלי בשגרירות הייתה יציאת מצרים משלנו, באותו לילה נמהר שבו התפנינו באישון לילה כאשר המון משולהב הסתער על השגרירות כדי לעשות בנו שפטים. וכנאמר בהגדה של פסח, הקדוש ברוך הוא הצילנו מידם. חג חירות שמח.