גם בשנת 2023, לנשים בחברה הבדואית אין אמירה, אפילו לא על החיים שלהן. אתמול (שבת), בשעת לילה מאוחרת, נרצחה זוהיר אבו רביע, אישה בת 26 בלבד, אם לארבעה ילדים. הרקע: תופעה פסולה, שכבר מזמן הייתה צריכה להיכחד מן העולם, שמה בישראל: "פגיעה בכבוד המשפחה". אבו רביע רק רצתה לראות את ילדיה הקטנים, אך נאלצה לשלם על כך בחייה.
רצח על כבוד המשפחה הוא מונח שכמעט תמיד, לאורך ההיסטוריה יוחס לנשים שנרצחו על ידי גבר, בן משפחה, זאת לאחר שלא עשו את מה שדרשו מהן. בזמן שהעולם מתקדם ויחד איתו זכויות הנשים, ישנה ציפייה שגם התופעה הפסולה הזו, שבישראל נפוצה בקרב החברה הערבית והבדואית, תיעלם מהחברה - אך לא כך הדבר ואפילו רחוק מכך.
לפי נתונים של יוזמות אברהם, בחמש השנים האחרונות, למעלה מ-70 נשים ערביות קיפחו את חייהן בנסיבות שקשורות לאלימות ופשיעה, ומספר הקורבנות רק ממשיך לעלות.
את אחת הדוגמאות לתופעת "כבוד המשפחה" ניתן לראות בשנת 2022, לאחר שנשיא אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' דניאל חיימוביץ', הודיע ב"שבתרבות" כי נחשפה רשת של סטודנטים בדואים שהפעילו "משמרת צניעות" בתוך הקמפוס כדי לעקוב אחרי נשים בדואיות, ובין היתר צילמו סטודנטיות "בלבוש לא צנוע" ואיימו כי יסגירו את התמונות לבני משפחתם - או במילים אחרות, הן היו צריכות להימלט ולהגן על החיים שלהן רק בגלל שמישהו החליט שהן לא מספיק צנועות.
דוגמא נוספת ניתן לקחת מתושבת הפזורה, ששני אחיה חטפו אותה מהדירה בה התגוררה, הכניסו אותה למערה, שם תכננו לשרוף אותה בעודה בחיים, עד שעוברי אורח הצילו את חייה.
ישנה מחלוקת גדולה האם להשתמש במונח "רצח על רקע כבוד המשפחה" - כי פשוט אין דבר כזה. המונח נועד בכדי "להצדיק את המעשה" אותו ביצע הרוצח בקרב בני החברה שלו ולהצדיק את הרצח הבא, המונח לא קביל כמובן בבית המשפט הישראלי, אך זה לא מספיק. צריך לעקור אותו מהמציאות שלנו. מדינת ישראל צריכה לעקור את התופעה מהשורש.
מקורב למשפחת הנרצחת אמר לי: "אין למדינה מה לעשות בנידון, ההחלטה לרצוח מגיעה ברגע" - אך המדינה היא זו שאחראית לחיי אזרחיה. אף אדם לא בוחר לאיזה חברה להיוולד או איפה לגדול. המדינה חייבת לשנות את התפיסה בחברה הערבית - ברצח אין כבוד. רצח גורר עוד רצח. המדינה מחויבת להקציב משאבים להרתעת האוכלוסיה, סנקציות על משפחות רוצחים ובמקביל להשקיע בחינוך - אחרת הרצח הבא הוא כבר על הקיר.