1 "לא נרשה שבחסות הקורונה יבוצע מרחץ דמים בשכרם של העובדים בישראל", אמר השבוע יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד, כשהכריז על סכסוך עבודה כללי במגזר הציבורי בישראל, שעלול להוביל להשבתת המשק. בר דוד המשיך בתיאורים מגוחכים כאילו המדינה כולה מסתובבת סביב האצבע שלו: "שר האוצר משתלח במגזר הציבורי, אלו עובדים שמנהלים את המשק" (סליחה, לא הגזמת?); "ההסתדרות התנהלה כמבוגר האחראי... אפשרנו שקט ומרחב פעולה ותמרון לממשלה" (באמת, תודה!); "נכנסנו מתחת לאלונקה" (איך בדיוק, אם יש לעובדים קביעות ושכרם לא נפגע?); "אף אחד לא יכופף את ההסתדרות, ואף אחד לא יאיים על חבריה ולא יהלך אימים על ההסתדרות" (הופה - עברנו לאיומים, כי זו הדרך של ההסתדרות מאז ומעולם: לנפנף בנשק השביתה, שממנו סובל הציבור, כדי לא לאפשר פגיעה בחתולים השמנים של הסקטור הציבורי).
אינני יודע מה הקפיץ את הפיוז להסתדרות ולבר דוד. ייתכן שזו הייתה התגובה האגרסיבית של ישראל כ"ץ להעברת הקיצוצים בכל מחיר. אבל בר דוד הגזים עם "מרחץ הדמים". במקום לדבר על המהות, להבין כי בעת הזו נדרשים קיצוצים בסקטור הציבורי ושצריך לדון בנושא - יו"ר ההסתדרות החליט לשבור את הכלים. אלא שבר דוד צריך להבין: רוב הציבור לא איתו.
2 אז ככה: באוצר עלתה ההצעה לקצץ בשכר העובדים באופן דיפרנציאלי, להעלות את ההפרשות לפנסיה תקציבית של עובדים פעילים ולקצץ בפנסיה התקציבית של גמלאים. אלו ההצעות העיקריות והמתבקשות - אפשר לדון על המספרים ובאיזה גובה משכורת יתחיל הקיצוץ - אבל אי אפשר לבטל, כפי שעושה ההסתדרות, את העיקרון שיש לבצע קיצוץ כלשהו לעשירונים העליונים של הסקטור הציבורי.
האוצר רוצה לקצץ 10% משכרם של המשתכרים מעל 20 אלף שקל ברוטו, משכורת הכוללת הוצאות שונות שאינן מופרשות לפנסיה, בעוד המשתכרים מתחת ל־7,000 שקל לא ייפגעו כלל, ובין שני הסכומים הקיצוץ יהיה דיפרנציאלי. בסקטור הציבורי יש 170־180 אלף שמשתכרים מעל 20 אלף שקל ברוטו, כולל הוצאות שונות. בנוגע לפנסיה התקציבית מתוכננים שני דברים מהותיים: העלאת ההפרשות של העובדים הפעילים לרמה של 5%־6% וגם קיצוץ כלשהו, כנראה דיפרנציאלי, לגמלאים שמקבלים פנסיה תקציבית.
בסך הכל מתכנן האוצר לחסוך במהלך של שנתיים ורבע עד כ־10 מיליארד שקל בשכר, סכום נאה בקיצוץ שהוא בסך הכל מידתי והוגן.
אני לא חושב שהאוצר רוצה או מתכוון לפגוע בעובדים החלשים בסקטור הציבורי, אבל המצב שבו שכר של יותר מדי עובדים התרומם לרמות חסרות פרופורציה אינו יכול להימשך. גם אם ההסתדרות אינה מייצגת באופן ישיר את מרבית החתולים השמנים, כמו שופטים ופרקליטים, מה שעושה עכשיו בר דוד הוא להגן עליהם באמצעות כלל עובדי הסקטור הציבורי. זה לא ראוי ולא הגון. נהפוך הוא: אפשר לצפות כי יו"ר ההסתדרות ייתן כתף לקיצוץ בתנאי הפנסיה ובתנאי השכר הנדיבים שיש בסקטור הציבורי.
3 על מה בעצם מגן בר דוד, גם אם בעקיפין? על פנסיות תקציביות שמגיעות עד 100 אלף שקל אצל שופטים, חבילות של 20־30 מיליון שקל לכל שופט לכל אורך הפנסיה? על שכר שוטף של עד 80־90 אלף שקל בפרקליטות המדינה וברשות השופטת? זה מה שרוצה ההסתדרות לעשות באיומי השביתה?
בר דוד הרי יודע שהשכר הממוצע בסקטור הציבורי עולה על 14 אלף שקל, בעוד בסקטור הפרטי הוא עומד על כ־10.5 אלף שקל. השכר הממוצע במשרדי הממשלה, בגופי הביטחון ובמערכת הבריאות גבוה מהממוצע הכללי בסקטור הציבורי - בין 16 ל־18 אלף שקל ברוטו. הוא בוודאי יודע שתקציב המדינה מממן פנסיות תקציביות בכ־30 מיליארד שקל בשנה, במישרין ובעקיפין, כשההתחייבות הכוללת לפנסיה התקציבית בסקטור הציבורי עומדת על כטריליון שקל.
אין לי שום בעיה שבר דוד יגן על עובדים שמרוויחים עד 10,000 שקל, ואפילו אף יותר, אבל להגן על עובדים שמרוויחים עשרות אלפי שקלים באיומי שביתה? הוא לא מבין שהוא יקים עליו את רוב הציבור אם יממש את האיום?
4 בר דוד וההסתדרות מלינים על הפגיעה הצפויה בעמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות. הוא רק שכח לציין מה היה המחיר של הלאמת קרנות הפנסיה של ההסתדרות ב־2003 על ידי נתניהו בגלל הניהול הכושל שלהן, הגירעונות האקטואריים שלהן וההפקרות בחלוקת הכספים.
מהדוחות האחרונים של הממשלה לשנת 2018 עולה כי מדובר במחיר מפלצתי מהכיס הציבורי. ההתחייבות שנוצרה לתמיכה בקרנות הפנסיה הוותיקות עומדת נכון לסוף שנת 2018 על כ־132 מיליארד שקל. הסכום הזה מתפלג בין כמה סעיפים, שהעיקרי שבהם הוא סיוע ישיר לקרנות הפנסיה (כ־94 מיליארד שקל), והשאר בשורה ארוכה של התחייבויות כגון כריות ביטחון לקרנות, הזרמות בגלל אי־העלאת גיל הפרישה והתחייבויות קואליציוניות. מדובר, כאמור, בסכומי ענק שכולנו מסבסדים מדי שנה ונמשיך לסבסד בשנים הבאות.
ה־132 מיליארד שקל האלו הם התחייבות עתידית שמשלם המסים הישראלי התחייב לשלם בגלל גירעונות לא אחראיים שאחרים ייצרו. מה כבר שולם על ידי משלם המסים? ובכן, סיוע ישיר שנפרע עד ל־31 בדצמבר 2003 במונחים שוטפים עומד על קרוב ל־45 מיליארד שקל, מתוכם כ־1.8 מיליארד שקל בשנת 2018 לבדה, ויש עוד התחייבות לעתיד של 132 מיליארד שקל (על פני עשרות שנים). כלומר, הסיוע שכבר נפרע והסיוע שהמדינה התחייבה לשלם עומד על סכום מפלצתי של כ־177 מיליארד שקל(!). מדהים, אך הסיפור הזה לא בא לידי ביטוי בסיקור הכלכלי - אף על פי שמדובר בשערורייה הפיננסית הגדולה ביותר אי־פעם במשק הישראלי.
אז מי עושה למי מרחץ דמים, מר בר דוד? במקרה של קרנות הפנסיה הכושלות של ההסתדרות התשובה ברורה: המדינה נאלצה להלאים אותן, הציבור מסבסד אותן, והוא ימשיך לסבסד אותן.
5 תמיד חשבתי ואני עדיין חושב שיש צורך בארגוני עובדים, ולו רק כדי לאזן את הכוח שיש למעסיקים. אבל זה צריך להיעשות במתכונת גמישה, לא סחטנית, ושלא מתיימרת להיכנס לתוך משבצות המנהלים ולהכתיב להם איך לנהל. לא כוח גדול מדי למעסיקים ולא כוח גדול מדי לעובדים.
כעת מנסה בר דוד לסחוט באיומים את הציבור. 700 אלף עובדי המגזר הציבורי, במיוחד העשירונים העליונים, אינם יכולים להכתיב ליותר מ־3 מיליון השכירים הנוספים ולמאות אלפי עצמאים איך לנהל את המשק. הוא לא יכול לתת הרגשה שרק עובדי הסקטור הציבורי נשאו בנטל ואילו הסקטור הפרטי נהנה מהזרמות של עשרות מיליארדים. זה רחוק מאוד מהמציאות. נהפוך הוא.
6 יותר מכל אני מצפה מארגון כמו ההסתדרות לשקיפות. הארגון הוותיק הזה פועל מכוחו של מבנה מיושן, "אגודה עות'מאנית", שמאפשר לו להסתתר מאחורי חומה של סודיות. הוא אף טרפד כל ניסיון לשבור את החומות הללו. אי אפשר לדעת מהן ההכנסות של ההסתדרות, מהו שכר בכיריה, ובעיקר אי אפשר לדעת את היקף נכסיה. על פי הערכותיי, יש בידי ההסתדרות מאות נכסים לפחות ששוויים מוערך בעשרות מיליארדי שקלים ברוטו. זה ארגון עשיר מאוד בנכסים, אבל קמצן מאוד במידע. וכולנו יודעים שאור השמש מחטא.