אחרי המיני־קמפיין לנשיאות המדינה, שבו לחץ ציבורי הביא לכך שכל המועמדים לתפקיד הסמלי נאלצו, בזה אחר זה, להניח בפני הציבור מידע הוני על נכסיהם, אפשר היה לחשוב שהתופעה תלווה אותנו גם עכשיו בקמפיין על הנהגת המדינה. 



מי שחשבו את עצמם ראויים להיות נשיא או נשיאה היו רחוקים מביצוע גילוי נכסים מלא, כפי שמקובל במדינות זרות מעבר לים, אך בכל זאת התהליך אפשר הצצה מסוימת למספר הדירות שחלקם מחזיקים, וכתוצאה מכך, וגם אחרי מהלך ציבורי חשוב של עו״ד אלדד יניב, העניין התגלגל עד לחקירת משטרה וכתב אישום נגד מי שרצה להיות נשיא המדינה, בנימין בן אליעזר. 
 
ומה קורה עכשיו? לאן הדרישה לשקיפות נעלמה? כשמיט רומני, מושל רפובליקני עשיר במיוחד, החל בקמפיינים ציבוריים לנשיאות ארצות הברית, והתעכב מעט בפרסום הצהרת ההון שלו, קמה מהומה. העיתונות לא פסקה לעסוק בכך, והופעל עליו לחץ שחייב אותו לפרסם את המידע, באיחור של חודש או חודשיים, אבל עדיין שנה לפני מערכת הבחירות.

אף אחד לא העלה על הדעת שרומני יסתיר את טופס המס ההוני שלו, והוא אכן עשה כך ואפשר לאנליסטים לצלול לתוך המידע, לייצר גרפי אקסל ולהראות ששיעור המס השולי שלו היה נמוך יחסית בהשוואה לאמריקאים אחרים. לא מכיוון שעבר על החוק, אלא משום שדיני המס מביאים למצב שבו עשירים כקורח מסתדרים להם היטב עם המקלטים והתמרונים. 
 

ומדוע אצלנו הציבור רדום? אולי כי אלדד יניב, הפעם, לא רוצה להתריס מול יו״ר מפלגתו יצחק הרצוג. הרצוג איש אמיד מאוד, בין השאר בזכות מורשת משפחתית, ואין בכך כל פסול. אדרבה, מה יש לאדם לחמוק מן ההיסטוריה המשפחתית ההיסטורית שלו? כך גם בנימין נתניהו. גם יאיר לפיד. ההון הגיע באמצעות משפחה, באמצעות עבודה. כל עוד הכל חוקי, שיציגו את המידע בפני הציבור. וזה כולל גם את אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, זהבה גלאון, מוחמד ברכה, אריה דרעי, יעקב ליצמן ואלי ישי. שיתכבד כל מי שעומד בראש מפלגה בישראל ויחשוף את המידע בפני הציבור. 
 
אז הנה הצעה לראש הממשלה. אחרי כל הדברת על שינוי שיטת הממשל, כדי שאפשר יהיה למשול טוב יותר, אולי כדאי שהסעיף הראשון בשינוי השיטה יהיה "יותר שקיפות", שתוביל לפחות שחיתות. הכניסו נורמה ציבורית חדשה, שבה הנבחרים שמים את המידע המלא בפני הציבור. כשתהיה שקיפות מלאה, גם הממשל יהיה יותר נקי. 
הכותבת היא בלוגרית פוליטית, בעלת "הפלוג" - בלוג פוליטי