בנימין נתניהו הגיע כנראה למסקנה כי סיכוייו להיות ראש ממשלה לאחר הבחירות הבאות אינם טובים, והוא כבר רואה עצמו כראש האופוזיציה בכנסת הבאה. רק כך אפשר, אולי, להבין את החלטתו להיענות להזמנת יו"ר הקונגרס האמריקאי, ג'ון ביינר, ולנאום במושב שייערך ב־ 11 בפברואר הקרוב.
זו הזמנה שנולדה בחטא, והיענות אליה היא מעשה נמהר המוכיח חוסר רגישות ואטימות פוליטית מוחלטת. בהתחשב ביחסים הבלתי ידידותיים בעליל בין ראש הממשלה לנשיא ברק אובמה, ומשבר אי האמון המתמשך בין השניים - הופעה בקונגרס בלי תיאום מוקדם עם הבית הלבן, רק על פי הזמנה של מפלגה אחת, גם אם היא שולטת בגבעת הקפיטול, היא מהלך מדיני נפשע שגורם נזק מיידי. המהלך הזה מניח כבר היום את התשתית למשבר ביחסי שתי המדינות בשנים הבאות, ורומס את כבודו ומעמדו של הנשיא האמריקאי. לא רק הנשיא המכהן, אלא גם אלה שיבואו אחריו.
מצד שני, אם נתניהו משוכנע שהוא אכן ינהיג גם את הקואליציה הבאה לאחר הבחירות, כיצד הוא מתאר לעצמו שיתנהלו התקשרויותיו עם הבית הלבן, שבו יישב בשנה וחצי הבאות נשיא פגוע וזועם בגין העלבון שהנחית עליו ראש הממשלה?
לפי סקרי דעת קהל המתפרסמים בארה"ב, גדולים סיכוייה של הילרי קלינטון להיבחר לנשיאה הבאה. אומנם בשבועות האחרונים חלה ירידה קטנה בשיעורי התמיכה בה, אבל קלינטון - שצפויה להצהיר בקרוב על מועמדותה - אהודה ופופולרית ונחשבת כמועמדת דמוקרטית שתביס בלי קושי מיוחד כל מועמד רפובליקני.
אם אכן קלינטון תיבחר לנשיאות, היא תביא עמה לבית הלבן לא רק את העוינות הידועה של בעלה, הנשיא לשעבר ביל קלינטון, לבנימין נתניהו, אלא גם את הזיכרון הטרי של ראש ממשלה ישראלי שביזה את מוסד הנשיאות.
***
במקביל, מתפתח במחנה הרפובליקני מרוץ צפוף ומכוער של פוליטיקאים הטוענים לכתר המועמדות של מפלגתם לנשיאות 2016 . לא פחות מ־16 רפובליקנים מזוהים כמי שצפויים להצהיר על מועמדותם, ושמונה מהם נחשבים מועמדים לתפקיד. במערכת הבחירות המתעוררת בארה"ב, המאבקים במפלגה הרפובליקנית אומנם לא יהיו פוטוגניים, אבל ראשיה יודעים שיש להם אוהד אחד בלתי מעורער: בנימין נתניהו.
אולם אהדתו של ראש הממשלה הישראלי לרפובליקנים, והעדפתו המוצהרת אותם על פני הדמוקרטים, שבאה לידי ביטוי בהיענותו להזמנתם לנאום בקונגרס, מנוגדת לזהותו המפלגתית ולהעדפתו הפוליטית של הרוב המכריע בקרב יהודי אמריקה.
ברק אובמה נבחר פעמיים לנשיא, ברוב מוחץ של יהודים בעלי זכות הצבעה ששיעור תמיכתם בו בשתי מערכות הבחירות האחרונות עלה על 80% . אבל כנראה שהנקודה הזאת לא מדאיגה את נתניהו. בשש שנותיו כראש ממשלה, נתניהו לא השקיע מאומה בתחום היחסים בין ישראל לקהילה היהודית הגדולה בארה"ב, ובכל ביקוריו באמריקה הסתפק בפגישות עם תורמים וגופים כמו איפא"ק שאינם רלוונטיים לחיי הקהילה, לבעיותיה ולמצוקותיה.
הופעתו בקונגרס תרגיז יהודים רבים ותציק לראשי ארגונים גדולים וליהודים בכירים, שמטפחים מערכת יחסים טובה עם הבית הלבן ועם הממשל. אבל הדבר האחרון שמשנה לנתניהו זה מה יאמרו היהודים באמריקה; חשוב יותר מה עושים הגויים, שמכבדים אותו בהופעה בקונגרס.
רק שראש הממשלה צריך לדאוג לגבי התנהלות ארה"ב של אובמה במועצת הביטחון של האו"ם. האם אחרי עלבון צורב היא תמשיך להגן על ישראל? איזו
סיבה תהיה לאובמה להנחות את שגרירתו באו"ם להמשיך לדחות ולסכל כל יוזמה וניסיון לפגוע בישראל בזירה המדינית? וגם: מה יהא עם הטלת הווטו
על הצעות החלטה פלסטיניות שצפויות להידון במועצה?
עד היום כל ביקור מדיני שקיים נתניהו בוושינגטון בתפקידו כראש ממשלה, היה אירוע בלתי מוצלח וחוויה מטרידה לשני הצדדים. פגישותיו עם אובמה נכשלו וכל שיחה ערערה עוד יותר את האמון בין השניים. הביקור הנוכחי הצפוי בוושינגטון בפברואר, גם אם בסופו יכלול גיחה לבית הלבן וצילום משותף ומחויך עם הנשיא, יירשם וייזכר כמחטף של פוליטיקאי ישראלי בכיר החרד לעתידו ולגורלו הפוליטי - הרבה יותר מאשר מהלך של מנהיג ישראלי אחראי ומרחיק ראות.