תיק ירושלים: המקורב לכחלון שקיבל פטור ממכרז תקין בעייריה

כמה שנים אחרי שחברו יחדיו, החלו אנשי רוח חדשה לתפוס תפקידי ניהול ועמדות השפעה בירושלים. ברקת נבחר לראשות העיר. פולקמן הגיע איתו ונבחר לנהל את האגף למדיניות ואסטרטגיה. פולקמן שימש בתפקיד כמה שנים, ולאחר שפרש הוצב בבחירות האחרונות למועצת העיר במקום השישי ברשימתו של ברקת, שהתברר ביום הבחירות כבלתי ריאלי.

ברשימה הזו פגש פולקמן את קובי כחלון, היום סגנו של ברקת, ונדמה שמעגל ההיכרות והפעילות של השניים נסגר בהמשך: לפני כחצי שנה החל פולקמן לפעול במטהו של משה כחלון, לכנסת כשהוא מסייע לו בגיבוש מטה צעירים ופעילים בירושלים. 

לפני עשרה ימים פרסם עמרי מניב בחדשות 10 שפולקמן, מקורבו של ברקת, זכה בחודשים האחרונים בפטור ממכרז בשני פרויקטים של עיריית ירושלים, פרויקטים בעלות של מאות אלפי שקלים. 
 

הסיפור, מסתבר, מורכב ועמוק מעט יותר. לפני כשלושה חודשים ביקשה העירייה להעסיק יועץ למנכ"ל העירייה, שיטפל נקודתית ב"ליווי ייעוצי בנושא החדשנות בעיריית ירושלים... במטרה לסייע לעירייה להתמודד באופן אפקטיבי עם האתגרים המשתנים העומדים בפניה". 78 אלף שקלים הקדישה העירייה לשם כך. בעירייה קבעו כי בחירת יועץ מהסוג הזה ובהיקף הזה אינו דורש מכרז או בדיקה של כמה מועמדים, ובחרו בפולקמן. "היועץ מתמחה בנושא זה ובעל היכרות גבוהה עם המגזר המוניציפלי בכלל ועיריית ירושלים בפרט, הצעתו עונה לצרכי ההנהלה ולכן יש עניין לעבוד איתו", נכתב בהחלטת מינהל משאבי האנוש.
 

"יש קונסטלציות בהן אפשר להגיש לוועדה הצעה אחת שהיא תיבחן", הסבירו בעירייה בתשובה לפנייתי. הלאה. סמוך מאוד להחלטה הזו החלה העירייה לחפש מי שיעסוק עבורה ב"גיבוש תוכנית צמיחה לירושלים וניתוח תחרותיות אזורית". ברקת מבקש כבר תקופה ארוכה לבנות לירושלים תוכנית חומש והעבודה שביקשה העירייה כללה, לפי המסמך שהוציאה, "הכנת דוח תחרותיות הסביבה העסקית בירושלים", "גיבוש מערכת מדדים חברתיים לעיר" ו"איתור ואפיון מנועי צמיחה לקידום וכתיבת תוכנית לאומית לקידום צמיחת העיר". 

אין צורך במכרז
 

במחלקה המשפטית נקבע כי אין צורך בפרסום מכרז על התפקיד והעירייה יצאה למהלך שאיפשר למועמדים שראו את עצמם מתאימים, להגיש הצעות. ההליך הזה, חשוב לציין, לא פורסם בשום מקום באופן פומבי. לאף אחד לא הייתה שום דרך לדעת שישנה אפשרות להגיש הצעה. כמעט לאף אחד. 

שלוש הצעות הוגשו בכל זאת לעירייה מטעמם של מי שראו את עצמם מתאימים. האחת, של פולקמן ושל שותפו מיכה פריינד. השנייה, של חברת "סייה" בראשותו של יהודה גרינפלד-גילת. השלישית של חברת "9 פוינטס" בניהולו של גידי פייטן. 
 

תנאי הסף להתמודדות דרשו, בין היתר, היכרות עם המערכת המוניציפלית, ניסיון בייעוץ אסטרטגי וגם "הכרות מעמיקה עם "מודל התחרותיות האזורית" של פרופ' מייקל פורטר מבית הספר למינהל עסקים של הרווארד". פורטר הוא מומחה בעל שם עולמי בתחום של האסטרטגיה העסקית וחקר היתרון התחרותי של חברות. חוץ מזה, פולקמן היה תלמיד שלו ויש לו הכרות אישית עם האיש ועם המודל שלו.  כאמור, שלושת המציעים הגישו את הצעותיהם ושניים מהם אפילו לא זומנו לעירייה, שהסתפקה בהודעה שהצעתם לא נתקבלה. פולקמן ופריינד לקחו את העבודה. 
 

שוחחתי השבוע עם שני המפסידים. לאיש מהם, חשוב להדגיש, אין מילה רעה להגיד על פולקמן או על יכולותיו. "לא מדובר על מישהו לא מתאים שנבחר לתפקיד", הבהירו שניהם בהגינות, "הוא איש מקצוע שיודע את העבודה". ובכל זאת כמה שאלות מעלה תהליך הבחירה. 
 

מסמך ההחלטה של עיריית ירושלים מלמד שפולקמן ופריינד הציעו לעשות את העבודה בשכר של 267 אלף שקלים. אחד משני המתחרים האחרים שנדחו הגיש הצעה דומה, האחר הציע לעשות את העבודה תמורת 240 אלף וכאמור נדחה בלא לקבל נימוקים והסברים.
 

שאלתי את פייטן וגרינפילד-גילת איך ידעו על ההתמודדות. התשובות היו מפתיעות. גרינפילד-גילת סיפר שפריינד, שותפו של פולקמן, שהתמודד בעצמו, הוא שפנה אליו והציע לו להגיש גם הוא הצעה. פייטן סיפר שהוא עובד מול העירייה הרבה מאוד ביומיום ומההסתובבות שלו בעירייה למד על הפרויקט ועל האפשרות להתמודד. 
 

שלשום, שאלתי את פולקמן האם הוא היחיד בארץ שמכיר את המודל של הפרופ' פורטר. פולקמן השיב בשלילה. "יש כמה חברות גדולות שמכירות גם הן את המודל", אמר. האם זה יהיה מופרך להניח, שאלתי אותו, שאם היו מפרסמים בעיתון מודעה שמחפשים מישהו למשימה הזו, ניתן היה לייצר תחרות עשירה יותר במועמדים ראויים? מה שאתה אומר לא מופרך, השיב, אבל אני לא הכתובת לשאלה הזו, אלא העירייה. בעירייה הסבירו שהוועדה שבחרה בפריינד ופולקמן מורכבת מהדרג המקצועי הבכיר של העירייה, שהיא חפה מכל שיקול זר ושהלשכה המשפטית היא שקובעת מתי יש לפרסם בעיתון ומתי אין צורך בכך.
 

כך או כך, פריינד ופולקמן הגישו תוכנית מרשימה. בעוד שני המתחרים הראשונים הניחו בעירייה הצעה מצומצמת של פעילות, פריינד ופולקמן ציינו במסמך שאם יזכו בעבודה, הם לא יבצעו אותה לבדם אלא היא "תתנהל על ידי צוות בינלאומי מטעם פרופ' מייקל פורטר מבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד ובראשות ד"ר כריסטיאן קטלס...".
 

ההצעה כללה שתי סדנאות מקצועיות עבור צוות ההיגוי בהובלתו של ד"ר קטלס, אירוע מסכם בהשתתפות פרופ' פורטר ומפגש מורחב בהשתתפות פורטר וראש העירייה ברקת. האם עלות האורחים מחו"ל תיכלל גם היא בתוך אותם 267 אלף? לא. סעיף 6 בהצעתם של הזוכים מספר שהרצאת וידאו של פרופ' פורטר שתשודר מארה"ב לצוות שיצפה בה בארץ, כולל סדנה שיעביר לצוות שיגיע אליו לבוסטון, יעלו 330 אלף שקלים. הליווי המקצועי של ד"ר קטלס, "כולל הנחיה מקצועית נוספת של פרופ' פורטר, כולל נסיעות לישראל ובוסטון", יעלו עוד 460 אלף. וזה, כך לפי ההצעה, לא כולל גם עלות של עריכת סקר סביבה עסקית שיבוצע על ידי האגף לתכנון אסטרטגי בעירייה ונסיעות של צוות ההיגוי למפגשים בחו"ל. "עלות ביצוע הפרויקט כולו תהיה 1,057,000 ש"ח", מסכמת ההצעה.
 

רגע, תשאלו, איך יכול להיות שביצוע הפרויקט יעלה למעלה ממיליון שקלים כשההצעה שהגישו פולקמן ופריינד דיברה לכאורה על 267 אלף שקל בלבד?

כמה מחברי מועצת עיריית ירושלים ביקשו מהעירייה לקבל הסברים למהלכים הקשורים בעבודות שהועברו לפולקמן. חבר אחד, פפה אללו, פנה בעניין ליועץ המשפטי של העירייה. חבר אחר, אריה קינג, ביקש בישיבת ועדת הכספים של העירייה להבין כיצד ההצעה הזוכה בגובה 267 אלף שקלים, אמורה לעלות למעלה ממיליון. לא העירייה תישא בעלויות הנוספות הובהר לו, קרן ירושלים היא שתישא בהן.
 

שאלתי את שני המפסידים שהתמודדו מול פולקמן ופריינד מדוע לא שילבו גם הם בהצעה שלהם את ההוצאות הגדולות ששילבו פולקמן ופריינד, ושאפשרו להביא את המומחים מאמריקה אל הפרויקט. שניהם לא ידעו על מה אני מדבר, שניהם לא ידעו דבר על התשלום שמוסיפה קרן ירושלים.
 

תגובת עיריית ירושלים: "מר פולקמן הוא מהמומחים הגדולים בארץ למדיניות ציבורית וההתקשרות עם החברה בה עובד אושרה בשל מומחיותם והיכרותם המעמיקה עם תהליכי חדשנות בעולם המוניציפלי בארץ ובעולם, היכרותם הייחודית עם שיטות המחקר של פרופ' מייקל פורטר, השותף בתוכנית אסטרטגית לצמיחה כלכלית של ירושלים, ובשל היכרותם המעמיקה עם תהליכי העבודה העירוניים, שכן פולקמן שימש בעבר כמנהל האגף למדיניות ותכנון אסטרטגי והוביל תהליכי עומק נרחבים בעיר. ההתקשרות בוצעה בשקיפות מלאה, בליווי משפטי מלא ועל פי כל הנהלים והחוקים .פולקמן ופריינד עובדים בין השאר גם עם עיריית תל אביב, עיריית חיפה, משרדי ממשלה וגופים רבים ותרומתם לעיצוב תוכנית החומש לפיתוח כלכלי של העיר רבה ומשמעותית".

להטוטי המספרים של מגזין ליברל
 

אחת משתיים: או שבמגזין "ליברל" שתו משהו לפני שהתיישבו לכתוב את הגיליון האחרון, או שהם באמת משוכנעים שיש להם קוראים מטומטמים. "טועה ומטעה: מלחמתו של נתניהו בתקשורת הישראלית" הייתה הכותרת שהעניקו ב"ליברל" לכתבה שניסתה להסביר שלא רק שהטענות של בנימין נתניהו שהתקשורת נגדו אינן נכונות, זה בכלל הפוך. התקשורת איתו. לגמרי איתו. 
 

כדי שהקביעה של "ליברל" לא תישאר חסרת ביסוס, הצטייד המגזין בהוכחה אמפירית בדמות מחקר שהזמין בחברת "יפעת מחקרי מדיה", שבדק את אופן הסיקור של נתניהו, יאיר לפיד, ציפי לבני ויצחק הרצוג, על פי כותרותיהם של ששה עיתונים יומיים. השורה התחתונה? "הסיקור של נתניהו היה הוגן". 
 

איך הגיעו ב"ליברל" למסקנה הזו? ובכן, במקום להציג באופן מסודר את התוצאות שהעלתה הבדיקה - ולספר לנו כמה כותרות היו חיוביות, כמה נייטרליות וכמה שליליות – חיברו בעיתון את הכותרות החיוביות יחד עם הנייטרליות ובתעלול חישובי מרתק הסבירו לנו שהתקשורת עם ביבי. 62% מכותרות העיתונים שעסקו בנתניהו הוגדרו כ"חיוביות או ניטרליות" עבורו, לעומת 38% כותרות שנמצאו שליליות. או במילים אחרות, התקשורת כולה רוקדת לצלילי "אתה תותח", וקוראת בקול גדול "היידה ביבי". 

נהנה מסיקור הוגן? בנימין נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם

רגע לפני שאתם מתפתים לקנות את הלוקש הזה, בואו נבדוק לרגע את המספרים. בלי חיבורים, בלי חישובים, בלי מניפולציות. סתם מספרים שיצאו בבדיקה שהזמין "ליברל" עצמו. כותרות חיוביות מול שליליות. טוב מול רע. בלי לחבר את הכותרות הנייטרליות, נגיד כאלה שמספרות ש"נתניהו המריא אתמול פגישה באיטליה", ובלי לשחק עם הנתונים. 
 

לפי בדיקת יפעת נתניהו זוכה ל21% של סיקור חיובי לעומת 38% של סיקור שלילי. כלומר כמעט מול כל כותרת חיובית, יש שתי כותרות שליליות. ללפיד, אגב, מספרים כמעט זהים. לבני, לעומתם, נהנית מ-42% סיקור חיובי מול 19% סיקור שלילי. הרצוג מקבל 51% סיקור חיובי מול 22% סיקור שלילי. עכשיו נסו להשוות את זה למה שפרסם ליברל אחרי ששיחק עם המספרים ותגידו לי האם זה נתניהו ש"טועה ומטעה" כמו שטוען ליברל, או שמא הכותרת הזו מעידה יותר על מה שניסה לעשות המגזין?
 

כמה הערות חשובות צריך להוסיף לעניין הזה. האחת, שהבדיקה סקרה את עיתוני 2014 עד ליום 10 דצמבר, קרי עד היום שבו פוזרה הכנסת והחלה רשמית מערכת הבחירות. כל החודש וחצי האחרונים של הקמפיין, התקופה שלטענת נתניהו התקשורת מנסה להביא להחלפתו, כלל לא נבדקה. 

הערה שנייה: בדיקה שכוללת רק את העיתונים היומיים המודפסים היא חסרת ערך. בישראל יש שני עיתונים גדולים, ידיעות וישראל היום, שבגדול מקזזים זה את זה ביחסם לנתניהו (אף שלצורך הדיוק צריך לציין שלפי בדיקת "יפעת" הסיקור החיובי בישראל היום גדול מהסיקור השלילי בידיעות) ולצדם כמה עיתונים קטנים יותר, שבכולם הפער בין הסיקור השלילי לחיובי הוא של עשרות אחוזים לטובת השלילי.

מה שחשוב זה שאם בעיתונות הכתובה ישנו "ישראל היום", אין כלי תקשורת משמעותי שכזה בשאר המדיומים. משכך, הנתונים של ליברל לא משקפים את הקמפיין חסר העכבות והעוצמתי שלYNET  נגד ראש הממשלה, והם לא משקפים את מהדורת החדשות הנצפית ביותר בישראל, שבה יושב אמנון אברמוביץ כ"פרשננו" היחיד ולועג לראש הממשלה ללא הרף. 

ועוד הערה אחרונה. לכתבה ב"ליברל", צורף טור מתלהם של העורך, רותם דנון. דנון ניסה להוכיח באותות ובמופתים שאפילו "ידיעות אחרונות" כבר לא תוקף כל כך את נתניהו והוא אפילו מצא לזה הוכחה. את כתב התביעה שהגיש לפני שנה אב הבית במשרד ראש הממשלה מני נפתלי, כתב דנון, סיקר ידיעות באופן מינורי וזהיר. אלא מה? רצה הגורל האכזר והמאמר של דנון התפרסם ימים ספורים לפני שמני נפתלי הגיש את התצהירים שלו נגד אשת ראש הממשלה. מעניין אם גם אחרי שעקב אחרי הסיקור ב-YNET וקרא שם על "פרש, האלכוהול של שרה נתניהו", רותם דנון עדיין מזהה שם סיקור זהיר ומינורי. 

מי אומר אמת ומי משקר
 

אני כותב כאן על המועמד לכנסת יואב גלנט פעם אחר פעם ואמשיך לעשות  את זה כל עוד הוא ימשיך לשקר. השבוע התראיין מספר 2 ברשימת "כולנו" אצל גאולה אבן בערוץ הראשון. אבן הקשתה. גלנט נלחץ ושיקר. "מעולם לא החזקתי בשטח שלא היה שלי", הצהיר בלי למצמץ האלוף במיל' שבמו ידיו, בניירות שהגיש לבית המשפט הגבוה לצדק, הודה שפלש ל-28 דונם של שטחי מדינה שאינם שלו. 
 

גלנט ימשיך להמציא ולהתחמק מתשובות כי גלנט בונה על כך שהציבור לא מבין ואפשר לבלבל אותו בקלות. אז הנה, מר גלנט, אחרי שכינית אותי השבוע "שקרן", יש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה. מבקר המדינה - אחרי שעבר על כל המסמכים, אחרי שגבה עדויות, אחרי ששמע גם את מה שיש לך להגיד - חיבר דוח בעניינך. הדוח הקשה והחמור הזה מלמד, מהלך אחר מהלך, איך ניתנה לך נחלה חקלאית בניגוד לדין. 
 

מבקר המדינה מסרב לפרסם את הדוח הזה, אבל אתה, יואב גלנט, יכול. קדימה, נראה אותך. באומץ. פרסם את המסמך של מבקר המדינה ונדע פעם אחת ולתמיד מי אומר את האמת ומי משקר.