לכמה רגעים בשבוע שעבר נדמה היה שהולכים לעוד מלחמונת. מתקפת הטילים של חיזבאללה שהביאה לשני הרוגים לכוחותינו גררה ירי צה״לי עז למטרות חיזבאללה בלבנון והרשתות החברתיות מלאו רחש טרום מלחמה. בין הבדיחות הרגילות על השהייה במקלטים והמוכנות של פיקוד העורף בלטה תמה מפתיעה בהיקפה: ביבי יוזם מלחמת בחירות.
האשמת יריבים פוליטיים בניצול הצבא לצורכי בחירות אינה, כמובן, דבר חדש בפוליטיקה שלנו. כולנו זוכרים את נאומו של מנחם בגין ז״ל המגנה בתוקף את הטענה של שמעון פרס לפיה בגין הפציץ את הכור בעיראק כדי לזכות בבחירות 81'. יש יסוד סביר להניח שהאשמה כזאת אפילו הייתה נכונה פה ושם (הרקע ליציאת ראש הממשלה פרס, אותו שמעון פרס, למבצע ״ענבי זעם״ למשל, חודש לפני בחירות 96', לא ברור לגמרי עד היום). אבל המהירות וההחלטיות שבהן הפכה האשמה כה חמורה למעין אקסיומה צריכות להדאיג את כולנו.
אף אחד עוד לא ידע שום דבר. אפילו נתונים בסיסיים: מי ירה על כוחותינו, במה ירה, או כמה נפגעים לכוחותינו. הפרטים התבררו לאט לאט, אבל המסקנות הנחרצות, הן כבר היו שם. הרי ברור שביבי הורה על פעולת החיסול של הגנרל האיראני בסוריה עשרה ימים קודם רק כדי לגרור תגובה של חיזבאללה עשרה ימים מאוחר יותר, שתסייע לו בבחירות.
עזבו את אוסף הנחות היסוד משוללות היסוד שטמונות בסיפור הזה - ההנחה שמישהו מסוגל לצפות במדויק את מהלכי התגובה של חיזבאללה, ההנחה שמתקפת טילים על ישראל ״עוזרת״ לקמפיין הבחירות של נתניהו או ההנחה שעל ראש הממשלה לעכב פעולות התקפיות דחופות של צה״ל מחשש לטוהר הבחירות. אלה הנחות מטופשות, אבל לא שונות מדברים מטופשים אחרים שכל אחד יכול לקרוא בדפי הפייסבוק ואתרי האינטרנט המיוחדים לחובבי תיאוריות קונספירציה. אלה המאמינים שה־ FBI מנהל את מדינת ישראל או שהמוסד עומד מאחורי דאע״ש.
מטרידה יותר היא ההנחה שראש הממשלה מספסר בדמם של חיילי צה״ל לצרכים אלקטורליים. כביכול הרים נתניהו טלפון לרמטכ״ל לפני שבועיים וביקש ״תמצא איזה גנרל איראני לחסל, אני צריך מתקפת טילים עם כמה חיילים הרוגים כדי לעלות בסקרים מ־23 ל־24 מנדטים״. מה גרם להנחה כה קיצונית להפוך לכל כך פופולרית? אין ספק של״רמיזות״ של עיתונאים בכירים ופוליטיקאים מתחרים היה חלק גדול בזה, אך בזה אין די.
גם האמירות האלה באות על רקע תחושה מסוימת ביחס לעצם העיסוק בפוליטיקה, תחושה שמדובר בשדה מופקר שבו הכל מותר, שזהו תחום עיסוק נטול כל גבול מצפוני או מוסרי. התחושה הזאת והפופולריות הגואה שלה מסכנת את אופיה הדמוקרטי של ישראל יותר מכל דבר אחר. הפוליטיקה היא התווך שבו אנו מסדירים את חילוקי הדעות בינינו באופן בלתי אלים. אם תתקבע התובנה שלפיה מדובר בטריטוריה שבה הכל מותר, לא יישאר לחיזבאללה את מי לתקוף כי אנחנו במו ידינו נחריב את המדינה.
גם האמירות האלה באות על רקע תחושה מסוימת ביחס לעצם העיסוק בפוליטיקה, תחושה שמדובר בשדה מופקר שבו הכל מותר, שזהו תחום עיסוק נטול כל גבול מצפוני או מוסרי. התחושה הזאת והפופולריות הגואה שלה מסכנת את אופיה הדמוקרטי של ישראל יותר מכל דבר אחר. הפוליטיקה היא התווך שבו אנו מסדירים את חילוקי הדעות בינינו באופן בלתי אלים. אם תתקבע התובנה שלפיה מדובר בטריטוריה שבה הכל מותר, לא יישאר לחיזבאללה את מי לתקוף כי אנחנו במו ידינו נחריב את המדינה.