כדי לקדם שינוי אמיתי, על המאבק המזרחי לקלף את מסכת המהפכנות

בתקופה האחרונה אנו עדים לסתירה מבלבלת: מצד אחד ישנה פריחה של קבוצות עם אמירה מזרחית ברורה ונוקבת, אך בו בזמן הן אינן מצליחות לתרגם את הפעילות שלהן ההלכה למעשה ונכשלות הן בהשפעתן על השטח והן בחוסר יכולתן להתאגד למשהו אורגני ושלם. אם נציין כמה דוגמאות, אז הרשתות החברתיות הן זירה מרכזית שבה פועלות קבוצות רבות, חלקן מציפות את הנושא וחלקן פועלות כפלטפורמה תרבותית ופולקלוריסטית. קבוצת ערס פואטיקה המוכשרת פועלת בעיקר בתוך עצמה ועסוקה באופן אינטנסיבי בשאלות של זהות. אין ספק שהעיסוק בזהות וההתפייסות עמה היא שלב הכרחי בדרך לשינוי, אבל השינוי עצמו מחייב גם שחרור ממנה. סדרות טלוויזיה כמו ״ערסים ופרחות" ו"זגורי אימפריה" מציגות תודעה מזרחית מפותחת, אך לא מציעות לציבור המזרחי את השינוי שהוא מייחל לו.

הציבור המזרחי שבוי בקונספציות ששנים של אינדוקטרינציה הפכו אותן לאמת מוחלטת בעבורו. הוא אינו סולח למפא״י ולעולם שומר את חסדו לליכוד של בגין, שבמניפולטיביות ובכריזמטיות הכניסה אותו תחת כנפיה. הנטייה הראשונית של רוב ציבור זה היא לבדל עצמו מכל סממן של ערביות בשאיפה לראות את עצמו כאחד מהחבר׳ה וכחוליה אורגנית של הישראליות. לפיכך ש״ס אינה יכולה להיות אופציה מזרחית אמיתית, בשל ההתעקשות שלה לא לשבת בממשלת שמאל אלא לדבוק ממניעים מדיניים בימין הליברלי והקפיטליסטי, מה שמעקר מתוכן כל תודעה מזרחית המחייבת התחברות לתפיסות סוציאליסטיות וסולידריות.
 

פעילים מזרחים לא הצליחו לסדוק את השריון העבה. יותר מכך, בקרב הציבור המזרחי קיים אנטגוניזם רב כלפיהם, אם בשל עמדות ״שמאלניות״ שאינן משקפות את עמדות הציבור המזרחי ואם בשל האקדמיזציה שלו והאופורטוניזם של חלק מפעיליו. לכן, מערכת בחירות זו קורנת מזחיחות. הלגיטימציה לשחק בפוליטיקה של זהויות, להכתיר את המזרחי התורן ולהדיח אותו באותה נשימה.

כדי לקדם שינוי אמיתי, על המאבק המזרחי לקלף את מסכת המהפכנות, להיפטר מהססמאות ולהתעמת עם המציאות בשטח. רק עבודת חריש אמיצה בקרב אנשי השכונות, העיירות ובתי הספר תאפשר התחלה חדשה של תודעה מעמדית ולא סקטוריאלית שתצמח מהשטח ולא מהמרקע. זו הדרך היחידה.

הכותבת היא לשעבר דוברת הקשת הדמוקרטית המזרחית ומנהלת "הגדה השמאלית"