געגועי לקלפי: מבט לבחירות הראשונות

התודעה הפוליטית וההזדהות המפלגתית של האזרחים היו אז עמוקים ורחבים מאשר היום ומערכת הבחירות הייתה אידיאולוגית בעיקרה. אנשים ראו בהצבעה משימה קדושה כמעט. המדינה הצעירה עדיין ליקקה את פצעי מלחמת השחרור, אבל מצד שני, היה זה יום חג לאומי, תחילת מימוש העצמאות המתחדשת ״אחרי אלפיים שנה״.

ביום הבחירות היה גם לילדים תפקיד. ניצבנו בכניסות לקלפיות ותחבנו לידי הבאים פתקים, כל אחד של המפלגה שהוא ״ייצג״. היינו בטוחים שמי שאנו מצליחים לתקוע לידיו את הפתק יצביע בעד המפלגה ״שלנו״. התנהלו שם קרבות בינינו. הקלפי שאני לחמתי לידה הוצבה באולם הכניסה של בית מגורים בתחילת רחוב דיזנגוף בתל אביב. ההתרגשות הגדולה הייתה כשמנחם בגין, שגר בסמוך, בא להצביע. רק פחות משנה קודם לכן עלה מפקד האצ״ל מהמחתרת ובמערכת הבחירות נחשף הציבור לנאומי הכיכרות הדרמטיים שלו.

״הילד של תנועת החרות״ רץ אליו והציע את הפתק ח'. אנו, הילדים האחרים, נשארנו מאחור. בגין נטל את הפתק, ליטף את ראש הילד ואמר: ״אני חושב שאקבל את הצעתך״.

ואילו אני הצלחתי להסתבך אפילו ביום גדול כזה. רוב המצביעים קיבלו בחיוך את מתקפת הפתקים שלנו, אבל קשיש אחד כבד גוף נטל מידי את הפתק, קימט אותו, זרק על הרצפה ודרך עליו. בעיני זה היה חילול הקודש וחמתי בערה בי להשחית. ״שתיקבר בקבר השחור של היטלר״, גידפתי אותו ברוח הימים ההם. הילדים התפוצצו מצחוק והאיש ניסה לתפוס אותי ולהכות בי, אבל לא היה לו סיכוי. קל רגליים, פתחתי בספרינט ונעלמתי. כשחזרתי, סיפרו לי הילדים שהוא צעק ״אני מכיר אותו, אני עוד אראה לו״.

הוא לא הראה לי. להיפך. כמה שנים לאחר מכן, ואני חייל, צעדתי ברחוב ליד ביתי וראיתי לפני איש זקן, כבד גוף וצולע, גורר עצמו בקושי כששני סלים מלאים בידיו. כשחלפתי על פניו והצצתי בו, נדהמתי לרגע - זה האיש שקיללתי אז ושרצה להכות אותי. רגשי אשמה תקפו אותי והחלטתי לכפר על חטאי. הצעתי לו עזרה. לקחתי מידיו את הסלים ויחד צעדנו לביתו. טיפסנו שלוש קומות והוא הגיע למעלה חסר נשימה וצנח לתוך כורסה. אישה קטנה ולבנת שיער קידמה אותנו בחרדה ורצה להגיש לו מים.

כשהתאושש, סיפר לאשתו מה עשה ״החייל הנחמד״ והם פתחו במסכת תודות. כאן כבר לא יכולתי להתאפק ואמרתי לו: ״אני חייב לבקש ממך סליחה״. ״אתה ממני?״, הוא תמה. סיפרתי לו מה קרה ביום הבחירות ההוא ושאלתי: ״אתה זוכר?״ לא, הוא לא זכר. ״אבל אם אתה אומר, אני מאמין״, אמר. ״הייתי פעם רגזן. ואני סולח לך, בטח סולח, ואולי בעצם אני זה שצריך לבקש סליחה ממך״.