סקר פאנלס פוליטיקס שנערך השבוע עבור ״מעריב־סופהשבוע״ (לאחר פרסום דוח המבקר) מבשר רעות לראש הממשלה בנימין נתניהו בכמה מישורים: בזירת המנדטים, ממשיכה המחנה הציוני ליהנות מפער של 2 מנדטים, הרצוג־לבני עולים במנדט וגם נתניהו עולה במנדט אחד, כך שהפער מהשבוע שעבר נשמר. אם נתניהו יכול להתנחם מהעובדה שלמרות השבוע הנוראי שעבר עליו, עם העדויות והדוחות וניצני החקירה הפלילית, הוא מחזיק עדיין מעמד בפער מינימלי, שום דבר לא אבוד. בעיקר כשהשבוע הבא אמור להיות השבוע ״שלו", מלא־מלא.
אבל יש עוד כמה נתונים: במדד האישי של נתניהו יש נסיגה, בשבוע שעבר 45% מהציבור הצהירו כי הם לא מעוניינים בעוד קדנציה של נתניהו, השבוע המספר הזה צמח ל־50%, בעוד מספרם של אלה שתומכים בקדנציה נוספת עלה מ־40% ל־42% השבוע - מה שנותן לנו ציון כללי של מינוס 8 השבוע, החמרה מול השבוע שעבר (מינוס 5). מספרים לא טובים לראש ממשלה מכהן שבועיים וחצי לפני בחירות.
אבל הדבר המדאיג ביותר מבחינת נתניהו נולד בשלוש שאלות גימיק ששאלנו השבוע: הצענו לנסקרים שלוש אופציות חלופיות בראשות הליכוד, במקום נתניהו. הראשונה, הליכוד בראשות ראובן ריבלין, מביאה לליכוד תוצאה טובה מעט פחות מזו של נתניהו (22־25 להרצוג), ריבלין שווה נכון להיום מנדט אחד פחות מנתניהו (אם ריבלין ימשיך ככה, בעוד שנה זה ייראה אחרת לגמרי).
שני ה"מחליפים" הבאים רלוונטיים יותר: ראש העיר ירושלים ניר ברקת מביא לליכוד 21 מנדטים (2 פחות מנתניהו) ומפסיד למחנה הציוני בהפרש של 3 מנדטים (1 יותר מנתניהו). אבל השוס מגיע אצל שר הפנים לשעבר, גדעון סער הפורש. הוא מביא לליכוד נכון להיום תיקו 24. תוצאה טובה משל נתניהו, אף שפרש מפוליטיקה, נעלם מהזירה, לא הכריז על מועמדות ולא נקט שום פעולה. אלה חדשות רעות לנתניהו.
יתר המתמודדים: הרשימה הערבית צומחת במנדט אחד, יאיר לפיד שומר על ה־12 שלו, בנט שוב צונח, מ־13 בשבוע שעבר ל־11 השבוע, הנדנדה שלו נמשכת. משה כחלון ואריה דרעי יציבים על 8 ו־7 מנדטים בהתאמה, כנ״ל לגבי יעקב ליצמן (7), אביגדור ליברמן היה ונשאר תקוע על 5 מנדטים, זהבה גלאון יורדת מ־6 ל־5, ואלי ישי עדיין באזור הסכנה, עם 4 מנדטים בלבד.
קואליציות? אין שינוי ממשי. לנתניהו קל בהרבה להקים ממשלה, המפתחות בידיים של כחלון וגם ליברמן. יצחק הרצוג צריך לפצח אגוזים קשים ולרבע מעגלים קשוחים: לשכנע את החרדים לשבת עם לפיד, או את ליברמן שיישב עם גלאון, או גם וגם. תוצאה כזו (הפרש 2 מנדטים להרצוג) עלולה להביא לנו ממשלת רוטציה נתניהו־הרצוג (בוז׳י ראשון).
בנושאי האקטואליה, הציבור מחלק את האחריות על מחדל הנדל״ן בצורה הזו: האחראי הראשי נתניהו (41%), אחריו לפיד (20%), ואחריהם מינהל מקרקעי ישראל (16%). אולמרט והקבלנים עם אחוזים בודדים. משבר הדיור ישפיע על 47% מהמצביעים בבואם לבחור, בעוד 52% הצהירו שלא ישפיע (כנראה יש להם דירות). הצעד הנכון לפתרון המשבר, לדעת הציבור, הוא להגדיל את היצע הדירות (51%), לסייע ישירות לרוכשים (23%), ולבנות בנייה מואצת להשכרה (18%).
מעניינת דעתו של הציבור על עיתוי פרסומו של דוח המבקר בעניין משבר הדיור: 48% סבורים שהעיתוי היה פוליטי, בעוד רק 39% סבורים שלא היה לו קשר לשיקולים פוליטיים.
בעניין נאומו של ראש הממשלה בקונגרס בשבוע הבא, נתניהו הצליח לשכנע רק 30% מהציבור שהנאום הזה ישפיע על ההסכם המתגבש. רוב בציבור (53%) סבור שלא תהיה לנאום השפעה.
במישור הפילוח, כמה תובנות מעניינות: רוב גדול במרכז (59%) ובשמאל (80%) רואים בנתניהו אחראי בלעדי למשבר הדיור. לעומת זאת, הימין שומר על נתניהו: רק 17% מבוחרי הימין מטילים עליו את האחריות בעניין הדיור, בעוד 30% מטילים אותה על לפיד.
תופעה דומה מתרחשת בשאלה עד כמה משפיע משבר הדיור על הצבעתך העתידית: במרכז־שמאל ההשפעה גדולה (53% ו־61% בהתאמה), בימין רק 35%. בשאלה על העיתוי של פרסום דוח המבקר, הימין הוא שמצביע בהמוניו על העיתוי כפוליטי ומטה את הכף. מסקנה: הציבור עונה על השאלות האלה על פי דעותיו הפוליטיות הכלליות. דוגמה נוספת לסיום: 79% מהשמאל ו־57% במרכז סבורים שנאום נתניהו בקונגרס לא ישפיע על ההסכם בין איראן למעצמות, ואילו בימין 44% חושבים שהנאום ישפיע.
נשאר להמתין לנאום, ולמשפט ההיסטוריה שיגיע הרבה אחריו.