סוף הקמפיין: נתניהו מגיע לוושינגטון לקרב שהוא כבר הפסיד בו

ביום שני הקרוב, יום לפני נאום נתניהו בקונגרס, יתקיימו שיחות נוספות לסגירת הסכם המסגרת. ההערכות של העיתונאים האמריקאים המלווים את מזכיר המדינה קרי אומרות שיש סיכוי לסגור עסקה או חצי עסקה לפני 31 במרץ, התאריך שבו התחייב ממשל אובמה להסכם. האינדיקציה שלהם היא שברגע שבו הצטרפו לשיחות בארבע עיניים בין שרי החוץ קרי וזריף, גם שר האנרגיה בממשל אובמה וגם ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של איראן, מדובר בביזנס של ממש.

לעומתם, נתניהו דורש אפס העשרה, ואם כבר יש להם זכות כמו לכל מדינה להעשיר אורניום, שזה יהיה סמלי. שכמה צנטריפוגות יסתובבו וכמות האורניום המועשר תהיה ברמה של 3.5%, כדי שאם הם יחליטו על פצצה, זה ייקח להם שנים. כל ילד מבין שבמצב כיום זה לא ילך, והוא מגיע לוושינגטון כדי לנהל קרב ענקים מול אובמה.

הבעיה היא שההסכם עם איראן הוא אומנם ביוזמתו ובעידודו של אובמה, אבל שותפים לו גם רוסיה, סין, בריטניה, צרפת וגרמניה, כך שהמתנשף מירושלים מנהל את הקרב שלו נגד כל העולם. כל אדם סביר היה מבין את כל זה מראש, אבל עכשיו, בבהירות אור השמש החורפית הנחה על הנוף הרחוץ מגשם, אפשר לראות בבירור שנאום נתניהו הוא גם חלק מפולחן השנאה המטורפת של הרפובליקנים נגד אובמה.

ההתפרצות המגוחכת האחרונה הייתה לפני כשבוע, כאשר ידידו של נתניהו, ראש העיר ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני, קבע שאובמה "לא אוהב את אמריקה". הסטנדאפיסטים התעללו בג'וליאני, אבל הוא בהחלט משקף את הרוח המטורללת במחנה הרפובליקני. מבחינתם, ראש ממשלת ישראל הוא עוד מכשף וודו שרוקד על הדם של אובמה. וכמובן, הנאום בקונגרס מתחבר גם עם קמפיין הבחירות של הליכוד, וכאן זוכה נתניהו לסיוע משר הביטחון שלו. "כל הסכם שייחתם בין המערב למשטר המשיחי והאפוקליפטי הזה יפגע באופן קשה באינטרסים מערביים וישראליים, יאפשר לאיראן להפוך למדינת סף גרעינית ולהמשיך בפעילות הטרור שלה", אמר משה בוגי יעלון, שהמשך כהונתו תלוי בלעדית בנתניהו. ראש הממשלה הוסיף:  "ההסכם הרע שמתגבש כעת יאפשר לה גם לצאת מהמצור הכלכלי וגם להמשיך להעשיר אורניום".

דבר המומחה

לפוליטיקאים יש כידוע הערכות מצב מדיניות־ביטחוניות שתואמות את מצבם הפוליטי. בחור מהימן סיפר לי ששרית יונג, העובדת במרכז למחקר מדיני במשרד החוץ (ממ״ד) של ליברמן, כתבה דוח המעריך שיש סבירות נמוכה ביותר להשגת הסכם בין המעצמות לאיראן. ההערכה שלה נסמכה על ניתוח נאום המנהיג העליון של איראן, עלי חמנאי. בהחלט יכול להיות שהדוח ממגרשו של ליברמן עשוי להתממש, אבל הפוליטיקאים אמורים להתבסס בהערכותיהם על אנשי המקצוע במערכת הביטחון, ולא על גברת אחת ממשרד החוץ.

תא"ל איתי ברון, בראיונות פרישה מתפקידו כראש חטיבת המחקר באמ"ן, אמר כי "הציבור והמשטר באיראן נמצאים בתקופת המתנה שיכולה להביא להסכם קבוע ומקיף, או להארכת הסכם הביניים פעם נוספת ואפילו פעמים נוספות. אפשרות של פיצוץ בשיחות נראית לנו סבירה פחות. יש פערים בכל הקשור למספר הצנטריפוגות שיישארו פעילות וכמות החומר שתישאר באיראן, והחזון של השגת נשק גרעיני עדיין תקף, אבל ההתקדמות לנשק הואטה ולמעשה הציר היחיד שאיכשהו עדיין מתקדם הוא ההעשרה, וגם זה באופן מוגבל״.

השבוע פורסמו באל־ג'זירה מסמכי מודיעין דרום אפריקאיים, ובהם נאמר כי "חודש אחרי שראש הממשלה נתניהו הזהיר כי איראן נמצאת במרחק שנה מייצור פצצה (ספטמבר 2012 - ר״א), עדכן המוסד את בני בריתו כי איראן לא פעלה לייצור פצצה". אין לי כמובן שום אינדיקציה לכך שהפרסום הזה אמיתי ושהמסמך שעליו מדובר אותנטי, אבל הכל יודעים שראש המוסד מאיר דגן התנגד בתקיפות לתוכנית ברק־ נתניהו לתקוף באיראן. נשמע די הגיוני שאסמכתה מן הסוג שפורסם סייעה לו בהתנגדותו.

ואם כבר מדברים על תקיפה, אזי כדאי לזכור שהרמטכ"ל גדי איזנקוט, כאלוף פיקוד הצפון, שיגר מכתב אישי נגד תקיפה באיראן לרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי ולראש הממשלה נתניהו. גם מכתב איזנקוט אמור להסתמך על ההנחה שלאיראן אין מחר פצצה, גם לא מחרתיים.

לתומכיו הנרצעים של ראש הממשלה זה לא משנה. דן מרגלית כתב כי ״איראן שהבחינה ב'היעדר נחישות' של אובמה (ניסוח מתון ודי מפתיע ל'פייסנות ומינכן' במאמרים קודמים) חדלה להשיב על תחקירי סבא״א ויש להתכונן ל׳הסכם דמה'". וכמובן כל החבורה כולה מזמרת באורח קבוע כי "הצנטריפוגות ימשיכו להסתובב".

עם כל הכבוד למומחים, שיודעים לספר לכם מה יודעות הצנטריפוגות לעשות וכמה אחוזי דילול של אורניום ימנעו מן האיראנים לפתח פצצה, שם המשחק של העולם הוא זמן. סוכנות איי־פי דיווחה שמשך התקופה שבמהלכה יוטלו מגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית יהיה 15 שנה. זה הזמן שבו אמורה להבשיל מהפכת הצעירים והסוחרים העוברת על איראן, בהנחה שאיראן דמוקרטית יותר היא איראן גרעינית פחות.

שלא לדבר על כך שנתניהו הוא קודם כל שליחו של שלדון אדלסון בנושא האיראני. "על מה אנחנו מנהלים איתם שיחות?", אמרו מרקיד הבובות של ביבי ולא מעט חברי קונגרס, ״הייתי אומר להם (לאיראנים - ר"א), תראו, אתם רואים את המדבר הזה שם? אני רוצה להראות לכם איך משליכים ראש נפץ גרעיני על החול, לא פוגעים באיש חוץ מכמה נחשים ועקרבים, והמסר הוא שהפטרייה הבאה תהיה מעל טהרן״.

הגיע הזמן שנבין שאיראן עבור ישראל היא אכן בעיה, אבל האיום האיראני כיום, כמו הנאום בקונגרס בשבוע הבא, הם דחלילי בחירות שנועדו להתמודדות על קולות המצביעים בתוך הימין. להערכתי, הקטטה מול איראן בנושא הגרעין נופחה הרבה מעבר לסכנה הטמונה בה. ההערכה המקובלת שגרעין עושה מדינה חזקה יותר נסמכת על דיפלומטיית ספינות התותחים של המאה שעברה, ואין לה אחיזה בעולם שבו כנופיות טרור מנהלות את העולם השלישי בעזרת קלצ'ניקובים וראשים ערופים.

אני לא רואה שמעצמות הגרעין כמו צרפת, בריטניה או הודו ופקיסטן או קוריאה הצפונית חיות על החרב הגרעינית. ארה"ב ורוסיה הן מעצמות מסורתיות בגלל מעמדן הכלכלי וההיסטורי, וסין רכשה את מעמדה בזכות תנופה כלכלית מדהימה. המעמד האסטרטגי בעולם של היום נקבע על פי היכולת להתחרות בתנאי השוק ולא על פי מתקנים גרעיניים.

מבחינה זו אובמה מקדים בדור את מרבית הפוליטיקאים האמריקאים, כולל מומחי מדע המדינה והיחסים הבינלאומיים בכל העולם, שעדיין תקועים עם תוצאות מלחמת העולם השנייה. אני מעריך (מותר לי) שבסופו של דבר, אחרי המשחקים ב"מרחק נגיעה" מפצצה ו"מרחק סיבוב בורג", תהפוך "מדינת הסף", אחרי מרחב החסינות שההסכם העתידי יעניק לה, למרחב העמימות. יש להם דוגמה מוצלחת למדי, מדינת ישראל.