החזיקו מעמד חברים, עוד כמה ימים וגמרנו. אפשר יהיה לנשום לרווחה. ניפטר ממכת הסקרים - החוק אוסר לפרסמם שלושה ימים לפני יום הבחירות - והנביאים למיניהם ילכו לקבל דמי אבטלה או לערוך סקרים על השפעת פריחת הכרכומים על מעוף החסידות.
הסקרים נהפכו למכת מדינה. מין עבודת אלילים. הכל יודעים לדקלם שהסקר נכון רק ליום ביצועו וגם זה בקושי; לספר על נסקרים ש״עובדים״ במתכוון על הסוקרים; לקונן על ציבורים שאינם מיוצגים כראוי במדגם, ולפרט את החסרונות שבעריכת סקרים אינטרנטיים וסלולריים.
בעיקר הכל מכירים בעובדה שהסקרים כמעט שלא הצליחו לחזות במערכות הבחירות הפתעות, לטוב ולרע. למשל, הם לא הצליחו לחזות את ניצחון נתניהו על פרס ב־1996 ואת נסיקת יש עתיד ל־19 מנדטים בבחירות האחרונות. ולמרות כל זה, ממשיכים לעבוד אותם בדבקות דתית ומתייחסים לתוצאותיהם ברצינות תהומית.
מנהיג מפלגה כלשהי פולט דבר שטות, ומיד מבטיחים לנו סקר מיוחד שנעשה אחרי הפליטה הזאת. מפלגה אחרת הציגה סרט תעמולה מטומטם או פוגעני במיוחד, ותיכף יש סקר שאחרי הסרט. שלא לדבר כבר על כל שינוי קל בתסרוקת או בצבע השיער של ראש הממשלה, ובוודאי על עוד סיפור על ״הגברת״, שמחייבים מיד סקר על השפעתם על דעת הקהל.
וכלי התקשורת, בעיקר ערוצי האקטואליה בטלוויזיה, מלבים את הסקרנות לקראת הפרסום. הם מבטיחים תוצאות מפתיעות ומכנסים פאנל של מומחים, פוליטיקאים וכתבים פוליטיים שמנתחים ומנפחים ומזילים ריר של הנאה, ובסוף מתברר שכל זה בשביל מנדט או שניים שזזו מכאן לשם או להיפך, ושעד יום הבחירות עוד יזוזו אלף פעם קדימה ואחורה, למעלה ולמטה. ואנחנו קונים את כל זה. פשוט מכורים.
אז אני מציע שעל משקל ״יום שני בלי בשר״, יוכנס לחוק הבחירות סעיף שיקבע יומיים בשבוע (לא שבת) בלי סקרים. לקיים חלקית את אחת מאמרות הכנף הידועות של ד״ר יוסף בורג המנוח, שהיה מנהיג המפד״ל: ״מדבר סקר תרחק״.
אחד הסובלים מהסקרים בשבועות האחרונים, אם בכל זאת נאמין להם קצת, הוא ״יורשו״ של בורג, נפתלי בנט. עד פרשת אלי אוחנה היה בנט כוכב עולה ונסק עם הבית היהודי אפילו עד 17־18 מנדטים בסקרים שונים. אך בשבועות האחרונים הוא מדשדש בין 11 ל־12 וביום מוצלח במיוחד 13, וכל הטריקים והשטיקים אינם מצליחים להחזירו למסלול המראה.
הנטייה הטבעית היא לתלות את ההידרדרות בפאשלה שעשה בניסיונו לשריין מקום בטוח לכדורגלן אלי אוחנה. אני כופר בכך. פרשת אוחנה אכן הייתה פאשלה, אבל נדחקה מהר לשוליים מפני בעיה רצינית הרבה יותר, שגם עליה מתנוסס השם אלי - אלי ישי. ליתר דיוק: בעיית ״אחיו״ החרד״לים של בנט ורבניהם, שהסתפחו לרשימת ישי וקוראים להצביע בעדה.
הגלגל התהפך: אחרי הפילוג בש״ס הייתה הערכה שבנט יר־ וויח ממנו. בפועל, ישי הוא המרוויח. לפחות שניים מתוך 4־5 המנדטים שמקבלת יחד בסקרים נלקחו מהבית היהודי בהשראת הרבנים החרד״לים. איני תומך בבנט, אבל אני סבור שהרבנים המעדיפים עליו כהניסטים ואנטי־ציונים ניתקו עצמם בכך סופית מהציונות הדתית הקלאסית, זו שהכרתי מאז ילדותי.