ביביבלוף: כולם משקרים, אבל נתניהו הגזים

אף שלאחרונה מתלווה לראש הממשלה הגברת הראשונה שרה, החשש שעלולות להיות בעיות בביקור גרם למארגניו לצרף לביבי את מלכת השווקים מירי ״כפיים״ רגב. כוחות משטרה חסרי תקדים הקיפו את השוק, בלשים בלבוש אזרחי ואנשי שב״כ כיסו כל פינה, דרכים נחסמו, תצפיתנים הוצבו בעמדות מוגבהות, השוק הפך לזירת אירוע ברמה הביטחונית הגבוהה ביותר.
 

ביבי הגיע. מאז 2009 הוא לא ביקר בשוק מחנה יהודה. בקול רועד מהתרגשות ובחיוכו הכובש פנה לנוכחים: אני שמח שהמדיניות התקיפה שלנו החזירה את הביטחון לירושלים... (כפיים) ...אנחנו נשמור על ירושלים בטוחה ומאוחדת לנצח... (כפיים) ...ציפי ובוז׳י יכולים לשמור על ביטחון ירושלים?... (בוז)...

אנשי תקשורת לא הוזמנו לביקור, תופעה נדירה בסיורי יחסי הציבור של ביבי. ממה הם חששו? מקריאות בוז? לשכת ראש הממשלה נשאלה על ידי אנשי תקשורת זועמים מדוע לא עודכנו והוזמנו לסיור, היא מצדה השיבה ״השב״כ אסר על הצטרפות כתבים מטעמי אבטחה״.

בתשובה על שאלת ״מעריב-סופהשבוע״ השיבו מהשב״כ כי הם לא אסרו על הגעת התקשורת. התשובה הזאת מזכירה את ההכחשה כאילו לא ידע נתניהו על תשדיר הבחירות שבו הושמו בכפיפה אחת ועדי העובדים ועובדי רשות השידור עם איש חמאס, שהמשותף לכולם הוא שהם לא אוהבים את ביבי שפעל נגדם. ביבי שהשתתף בתשדיר ידע, ראה, אישר. בקיצור, ביביבלוף.
 

מעבר לבלופים כנראה שנתניהו לוקה גם בבעיות זיכרון לטווח קצר, האמירה הבומבסטית שלו על כך שהוא החזיר את הביטחון לירושלים לא בדיוק עומדת במבחן המציאות. תזכורת, אדוני ראש הממשלה: בחודשי יולי- אוגוסט 2014, לפני פחות משנה נרשמו 152 אירועים של זריקות אבנים ופיגועים בבירה. על פי נתוני השב״כ, לפני שנה בדיוק בחודש מרץ בוצעו שלושה פיגועי טרור בבירה. באפריל 2014 בוצעו שבעה פיגועי טרור, בחודשי מאי-יוני נרשמו כבר 22 פיגועים.
 

כדי לרענן את זיכרונך, אדוני ראש הממשלה, הנה עוד כמה אירועים שהתרחשו ב״ירושלים הבטוחה״ בחצי השנה האחרונה:

ב-22 באוקטובר ביצע מחבל ערבי פיגוע דריסה בתחנת הרכבת הקלה בירושלים ורצח תינוקת ואישה נוספת, וכן פצע מספר אנשים.

ב-29 באוקטובר ניסה להתנקש מחבל ערבי (ירי מטווח קצר) ביהודה גליק ופצע אותו באורח קשה בעת שיצא ממרכז מורשת בגין.

ב-5 בנובמבר ביצע מחבל פלסטיני, פעיל חמאס משועפאט, פיגוע דריסה ליד המטה הארצי בירושלים. שני בני אדם נרצחו ומספר בני אדם נפצעו באורח קשה.

ב-18 בנובמבר ביצעו שני מחבלים טבח בבית הכנסת קהילת ״בני תורה״ בשכונת הר נוף בירושלים ורצחו ארבעה מתפללים ושו¬טר אחד.

ב-24 בנובמבר נפצעו שני תלמידים מי¬שיבת ״שובו בנים״ בעיר העתיקה בפיגוע דקירה.

ב-3 בדצמבר דקר מחבל ערבי שני לקוחות של סניף רמי לוי במעלה אדומים.

ב-12 בדצמבר שפך מחבל פלסטיני חומצה על משפחה מביתר עילית במחסום המנהרות,  קרוב לירושלים וניסה לדקור אותם באמצעות מברג.
 

ב-8 בינואר 2015 דקר ערבי במברג צעיר יהודי ליד שער שכם.

ב-6 במרץ ביצע מחבל פיגוע דריסה ליד בסיס מג״ב ופצע שבעה אנשים.

אז מה, ביבי? ירושלים על תושביה והתיירים שמבקרים בה בטוחה? המדיניות התקיפה שלך הוכיחה את עצמה? לא הזכרנו כמובן את אלפי התקריות ״הקלות״ של השלכת אבנים ובקבוקי תבערה שלא גרמו לפגיעה קשה או מוות.
 

ולצורך הפרוטוקול - מתי, ביבי, אתה או מי מבני משפחתך, או מכריך או חברי מפלגתך הבכירים המשמיעים כמו תוכים את דף המסרים ומציינים שירושלים מאוחדת, מתי נכנסתם לשכונות הערביות שאותן אתה מגדיר כחלק מירושלים המאוחדת? אתה לא נכנס וגם הם לא, כי אתם מפחדים, אתם מפחדים. אתם מפחדים.
 

אגב, מר נתניהו, לצורך ההגינות חייבים לציין שאתה אינך הבלופר היחיד מבין ראשי המפלגות הנמצאים בטראנס של דיבורים בכל אמצעי התקשורת, ובלהט טיפוח האגו טריפ שלהם הם מייחסים לעצמם פעילות שהקשר בינה לבין המציאות הוא מקרי בלבד. עצה לבוחר הנבון, תקשיב טוב למה שאומרים פעילי המפלגות, ח״כים, שרים וסתם עסקנים זה על זה: ״שקרן״, ״שוויצר״, ״תבוסתן״, ״גנב״ ועוד, ערימה של השמצות מכל המינים והסוגים. תאמינו להם לכל קללה, הם כולם צודקים.
 

2. בימים המגעילים האלו של טרום בחירות תענוג לפגוש ברחוב אדם צנוע, פיקח ומוכשר שחורש את רחובות תל אביב ברגל כשבידו שקית ניילון ובהם קובצי דפים שבהם מודפסים שיריו.

שמו אברהם שיין שבעצם הימים האלו הוא חוגג את גיל 80. כשפגשתי אותו לפני כמה ימים ליד כיכר רבין, הוא אמר לי בחיוך רחב ״שירה באה מהלב, פוליטיקה באה מהתחת״. עד גיל 40 הוא היה מנהל סניף בנק הפועלים בחולון, מספרים עליו שנטש את עבודתו בבנק אחרי שהבוס שלו תקע לעצמו כדור בראש. שיין שחרר עצמו ממוסכמות החברה והחל לשוטט ברחובות, לכתוב שירה, לטפל בכלבים, לחייך לאנשים. גבר שזוף, פניו חרושות קמטים, מאז מותו של המשורר יבי הוא המשורר היחיד (שאני מכיר) שמסתובב ברחובות ומפיץ את שירתו.
 

אין לו משכורת, אין לו רכב, הוא לא מקבל משום מקום ממוסד שום דבר. שלא תטעו, הוא אולי האזרח הישראלי היחיד שגם אינו חבר בשום קופת חולים.

אם מישהו רוכש ממנו את דפי הנייר שעליהם הדפיס את שיריו, זה הפרס שלו וזה מה שגורם לו אושר, לא תראו אותו שיכור או מסומם, מציק או נטפל. אברהם שיין הוא האיש הכי חיובי שמסתובב בחוצות תל אביב יפו, ואף אחד לא יכול לקחת לו את זה.

אחד השירים של שיין, שאותו אני אוהב במיוחד, הוא השיר ״ניצחנו במלחמה״.

שבת שעברה, בשעת צהריים, שוטטתי באזור כיכר רבין. בחזית של בנק דיסקונט שכב על הרצפה שיכור חסר הכרה ולצדו בקבוק וודקה ריק וקופסה לאיסוף מטבעות. מאחורי השיכור השרוע על המדרכה תמונה גדולה של ילדה חמודה עושה "פווו" לפרח ולידה כתובת "דיסקונט טוב למשפחה". מצדו השני של השיכור על עמוד הבניין שני פלקטים, בעליון כתוב "בוז׳י רע לימנים, ביבי רע לכולם". בפלקט התחתון "בנט רע לספרדים, ביבי רע לכולם".

עוד לקוח מרוצה. אזור כיכר רבין, תל אביב, השבוע. צילום: נתן זהבי

קליק. אני מצלם. מנסה להיכנס לראש של השיכור השרוע על הרצפה, מטונף, מצחין, שיכור. בשבילו כולם רעים, הוא לא יודע מי זה ביבי, מי זה בנט, מי זה בוז׳י. תן לו בקבוק וודקה, אתה טוב. המשכתי, הגעתי לכיכר מסריק, בגינה הקטנה אישה כבת 80, לבושה בלויי סחבות, שוטפת פנים בברזייה הציבורית, על המדשאה שרועים שני מסטולים, נראים בדיוק כמו הזרוק מהמדרכה.

בהמשך על הספסלים זרוקים עוד שניים שנראים בלי הכרה מרוב אלכוהול, השעה אחת בצהריים. אזור כיכר רבין מוגדר כ"צפון תל אביב", האנשים השקופים, המחוקים האלו הם לא פליטים ולא מסתננים. מי הם, אני שואל את עצמי? יושב בבית קפה פינתי, מדי פעם מגיעים לגינה עוד אנשים לבושים בלויי סחבות, אי אפשר לטעות בהם שהם מסטולים חסרי בית, חלק מהאנשים שאי אפשר לשייך אותם לשום קטגוריה. שאלתי מלצרית חביבה אם ככה זה כל יום, היא צוחקת. "היום זה יום חלש, לפעמים יש כאן עשרות כאלו, רובם שקטים, חלקם אלימים, ואוי ואבוי אם יבקשו ממך כסף ולא תיתן להם".

נעשה לי חרא על הנשמה עד שהגיע אברהם שיין, גם הוא סוג של הומלס, של משוטט ברחובות. יש לו לב גדול והוא מטפל בכלבים וחתולים, הוא מנסה "לשבץ אותם בבתים של חברים ומכרים". אחרי שהוא הולך, אחד המשוטטים מנסה לתפוס תשומת לב ונותן לי מכה קלה בכתף ומושיט את כף ידו לתוך הפנים שלי "תן כסף", הוא אומר במבטא כבד, אני כמעט נחנק מהריח שאופף אותי. הלכתי הביתה בלב כבד. כמו אברהם שיין, גם אני מעדיף חיות על בני אדם. כנראה זה סוג של מחלה. מחלה בריאה.