מר נורמלי: יצחק הרצוג הוא ההפך המוחלט של נתניהו

אני מכיר את יצחק הרצוג יותר מ־20 שנה. הוא איש עשייה חכם, שהיה עורך דין מבריק ומצליח. הוא צבר בישירות שלו, ואיש העולם הגדול במורכבות שלו. הוא איש דיאלוגים שיודע להגיע לפשרות נכונות. אם ייבחר, הוא יהיה מנהיג מסוג אחר. לא עוד אידיאולוג מהאבות המייסדים (בן גוריון, בגין, פרס), לא עוד גנרל הרואה את העולם בעיקר מבעד קנה הרובה (ברק), לא עוד דור הטכנוקרטים הכריזמטיים (אולמרט, נתניהו) - אלא איש המייצג את ישראל החדשה, המודרנית, הקשורה לעולם ודוגלת בערכים אוניברסליים. תל אביבי שלא בא מרחוב שינקין. בן לאצולה ישראלית, אשר סבו היה רב ראשי, אביו נשיא המדינה, ודודו היה אבא אבן. מכולם ירש הרצוג ערכי יהדות, ממלכתיות וקוסמופוליטיות. אך הוא גם מגלם את ההתנערות מהגולה, הוא מייצג באישיותו תקוות עתיד המשלבת שלום באזור, ערכים ליברליים וגשר לעולם. עורך דין וג׳נטלמן.
 

קשה לתאר הפכים כה קוטביים כביבי ובוז׳י. האחד איש ז׳בוטינסקי, המגלם את המשכיות הגולה והגטו ומשוכנע שאכן ״בכל דור ודור, קמים עלינו לכלותינו״. נתניהו הוא קסנופוב הרואה את חיי ישראל על החרב לבדה כחזון אחרית הימים, בז לדמוקרטיה ולשלטון החוק, מסוכסך עם העולם ונשיא ארצות הברית בראשו, איש ריב ומדון, נואם ודמגוג כריזמטי ותעמולן מעולה. בפינה שממול עומד הרצוג: איש בן גוריון ופרס, בעל לשון רכה ומפויסת, בטוח בעצמו אך לא יהיר, שואף למדינה דמוקרטית לא פחות מאשר למדינה יהודית, מקדש את עליונות בית הדין הגבוה לצדק, איש העולם הגדול, בן שיח לראשי האזור והעולם.
 

ובכל זאת זהו קרב צמוד. לנתניהו תמיכה מסורתית בימין, מאלה החשים מקופחים מהאליטות המסורתיות, וכן מאלה שרטוריקת ההפחדה שלו הצליחה לערער את ביטחונם העצמי; ומעל לכל, מאלה שמממשים את חזונו של המדינה הדו־ לאומית: המתנחלים. תשע שנות ראש הממשלה הפכו אותו כמעט לנצחי. כמעט, כי יצחק הרצוג מגיח כאנטי־גיבור, איש נורמלי, אחראי, שקול דעת, ללא שיגעון גדלות. הרצוג מדבר אל הישראלים החפצים במנהל ולא במשיח; איש עשייה ולא דמגוג, אחד שרואה אפשרויות בקואליציה אזורית למען פתרון שתי מדינות, לעומת מדינה דו־לאומית על מזבח מפעל ההתנחלויות.
 

הישראלים של הרצוג הם הישראלים שפרצו מהעבר הטרגי אל הזדמנויות המחר, היודעים שישראל יכולה וצריכה להיות חלק מכובד ממשפחת העמים, וליהנות מפירות הגלובליזציה והקיום הרב־תרבותי, תוך שמירה על מורשת ישראל. ישראל משוחררת מקולוניאליזם משיחי. זוהי הכרעה בין ישראל של אתמול וישראל של מחר, ישראל של ייאוש וישראל של תקווה. הכרעה למען ישראל של נורמליות.