מחנה השנאה: לשמאל אין תוכנית אז הוא יצא למסע דה לגיטימציה

למחנה הלאומי יש רעיונות ותוכניות המקדמים את ישראל ושומרים עליה, וזוכים לתמיכה – או לכל הפחות להסכמה אינסטינקטיבית - של רוב אזרחי המדינה: רוב הישראלים בעד עמידה איתנה נגד התוכניות האמריקאיות לאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני, וגם רובנו מתנגדים למסור את יהודה ושומרון ולחלק את ירושלים. רוב הציבור מבקש להעדיף את האינטרסים החיוניים של ישראל מעל התרפסות בפני ממשל עוין.
 

רוב הציבור אינו תומך בתוכניות כלכליות שידרדרו את ישראל בחזרה לימי "הזוהר" של מפא"י, בהם המשק הסוציאליסטי מנע צמיחה והבטיח שחיתות ועוני. למחנה השמאל, בראשות יצחק הרצוג וציפי לבני, אין שום דבר להציע לרוב הישראלי, והם יודעים זאת.
 

הם יודעים כי המדיניות שלהם – כניעה לתכתיבים אמריקאים, אירופים ופלסטינים – כבר נכשלה, והציבור לא מעוניין לחזור על אותן הטעויות. הרצוג ולבני גם יודעים שהציבור לא חושב שהפתרון ליוקר המחיה הוא פינוי ישראלים מהבתים שלהם או הוספת שכבות ביורוקרטיה חדשות על תהליכי הבנייה.
 

על כן, מחנה השמאל לא מדבר על התוכניות והרעיונות הכושלים שלו, אלא רק על נושא  אחד: שנאת נתניהו. קמפיין הבחירות של השמאל על ספיחיו, מבוסס כל כולו על שנאה יוקדת ופרועה נגד ראש הממשלה.
 

לבני, הרצוג וחבריהם יכולים לפעול כך משום שבמהלך שנות השלטון של השמאל, מנהיגיו בנו מנגנונים בלתי נבחרים – הביורוקרטיות השולטות, ומערכת משפטית רדיקלית - שבשיתוף פעולה עם מערכת תקשורת אחידה אידיאולוגית וחסרת בושה, אפשרו והבטיחו המשך יישום מדיניותם הכושלת גם כאשר הם ישבו באופוזיציה.
 

זאת הסיבה שאנשי השמאל מעולם לא נדרשו להתמודד עם הכישלון הרעיוני שלהם. הלקח היחיד שהפנימו מכישלונותיהם החוזרים ונשנים היה כי כדי לזכות בבחירות, עליהם לחסום ולמנוע כל דיון ענייני בנושאי הליבה המשפיעים על עתידנו, להם אין לשמאל פתרונות.

הבחירות שנערכות היום תחרותיות אך ורק משום שבשיתוף פעולה שערורייתי של התקשורת, קמפיין השנאה של השמאל הצליח. במשך שלושה חודשים הם האכילו אותנו מנה אחת ויחידה: שנאה. אבוי לנו אם נאפשר למחנה השנאה שוב לעמוד בראש מדינתנו.