בלי זכות קיום

הסיבה הראשונה והברורה, היא שממשלה שבקווי היסוד שלה אין מילה אחת על המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים היא פשוט לא רלוונטית. הסיבה השנייה היא הקשר החשאי לשינוי פני החברה הישראלית, בדרך למדינת אפרטהייד הלכתי.

כן, היו כאן בחירות דמוקרטיות. אבל בחירות כאלו מעולם לא הפריעו לחבורת חוד נחושה ונוקשה, בשום מדינה, לנהל "כיבוש נאור" של אזרחיה שלה. הממשלה, כמובן, לא מצהירה על כך, אלא על שורת תיקונים חקיקתיים והצעות נואשות של הרגע האחרון לבית היהודי ולבנט.

דובר על כך שאורי אריאל יהיה שר החקלאות, ויקבל גם את החטיבה להתיישבות; שנפתלי בנט יקבל מיליארדים נוספים למשרד החינוך, ונחשו לאן הם ילכו; שאיילת שקד תקבל אחריות על הטוטו, ונחשו לאן ילכו המיליארדים האלה. וכמובן, את תיק החוץ כאייטם למיקוח.

בשעת כתיבת שורות אלה יוצאות הדלפות מהימנות למדי של כמה כתבים, כשבפיהם ה"בשורה" הגרועה מכולן: הבית היהודי יקבל סגן שר במשרד הביטחון ויהיה אחראי על המנהל האזרחי. מדובר בצבת אלימה שבה יוכלו זמביש ושות' להסתער בכלים ממלכתיים על השטחים, על מנת לקבוע עובדות נוספות לטרפוד המהלך המדיני.

כמו ריצ'ארד השלישי, שלדבריו של שייקספיר הציע את ממלכתו תמורת סוס, כך בנימין נתניהו מוכר את המדינה תמורת מכונית שרד. אין ספק שנתניהו מבין במה מדובר, כולל ההשלכות הבינלאומיות והביטחוניות.

אבל אין ספק שאם כל זה יאושר והממשלה אכן תוצג עם ההסכמות הללו, מדובר בלא פחות מפשיטת רגל בינלאומית של מדינת ישראל. ולא שיש לנו שם יותר מדי קרדיט. לא מדובר בתיקונים או בשינויים, אלא בשינוי פרצופה של מדינת ישראל באמצעות (בין השאר) חיסול מערכת המשפט.

קחו למשל את "חוק ההתגברות", שיאפשר לחברי כנסת (מירי רגב, בצלאל סמוטריץ' ואורן חזן, למשל) לחוקק מחדש חוקים שנפסלו על ידי בג"צ. או החוק לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים שכולל תוספת של שני חברי כנסת, כך שיהיה שם רוב פוליטי (נניח חברי

הכנסת דני דנון ויריב לוין). זוכרים את הצעת החוק לאפשר קבלת פיצויים ממי שקורא לחרם בלא הוכחת נזק? החוק הזה נפסל בבג"ץ.

זוכרים את חוק ההסתננות שביקש לאפשר כליאת מבקשי מקלט ללא משפט? בג"ץ פסל גם אותו. ובינתיים, יצאה הודעה שהליכוד לא יאפשר חופש הצבעה בחוקים האלה. להתראות ביום חמישי בבוקר.