כחלון נגד העולם: המאבק על עשרות רפורמות יצא לדרך

כחלון שלל את דברי הנגידה. בפתח ישיבת הממשלה אתמול אמר כי תקציב השנה שעברה הסתיים בגירעון נמוך וכי התקציב שיאושר מגדיל במיליארדי שקלים את ההוצאות למשרדי הבריאות, החינוך והרווחה, כולל מנועי הצמיחה למשק ובכלל זה הפחתת המסים.

עם ניפוח האוברדרפט הלאומי שרי הממשלה יכולים לחיות בשלום. אבל כשמדובר בחוקים הפולשים למרחב מחייתם הם צועקים, מאיימים, בועטים ומתנגדים. הפעם היו להם הרבה סיבות. כחלון הוא שר האוצר הראשון המותח עד הקצה את חוק ההסדרים והופך אותו לבית חרושת לרפורמות. באמצעות מפעל תעשייתי זה הוא מנסה להעביר עשרות מהפכות, שבאורח פלא אושרו פה אחד על ידי חברי הקבינט החברתי־כלכלי.

מדובר בנושאי מיסוי (קיבוצים, בעלי דירות ומעסיקים), פתיחת שווקים לייבוא תמרוקים ומוצרי חשמל, מהפכה במכון התקנים, רפורמה בשוק התקשורת, נסיעות שיתופיות, האשראי הקמעונאי, הפחתת נטל הרגולציה, סיוע לחברות זרות ועוד ועוד ועוד. 

שום שר, בשום מדינה נורמלית, לא מסוגל להבין או להתמצא בכל כך הרבה נושאים ולאשרם פה אחד כחבר הפוליטבירו בלי לשאול, להתעניין, לתהות או להיות מוטרד. אין מצב שבתוך פחות משבוע מישהו, גם אם הוא גאון, יבין מדוע צריך לפתוח את שוק התמרוקים לייבוא, מה משמעות פתיחת שוק הגפ"ם (לתחרות) או כיצד ישפיע השימוש בקנים (צינורות התקשורת) של בזק על הרפורמה בפס הרחב, ומה הקשר של כל זה להורדת יוקר המחיה.

כחלון דחס את כל הנושאים הללו לסדר היום כאותה אמא הדוחסת מצרכים לתרמיל לפני הטיול השנתי. כל זה לא היה זז ללא פעילות שכנוע אינטנסיבית של ראש אגף התקציבים אמיר לוי, ושל ראש מטה שר האוצר נדב שיינברגר. 

אך ברגע שחוטבים בגסות, עפים גצים ונעשות טעויות. אחת מהן נוגעת ליוזמת רשות המסים, המעודדת משיכת דיבידנדים על מזומנים שנצברו בחברות. פאשלה אחרת שנחשפה ב"מעריב" נוגעת לחברת דירה להשכיר הממשלתית ולבעלי מקבצי דיור הכלולים בחוק לעידוד השקעות הון. מחד גיסא הם מקבלים הטבות מס כדי לעודד השכרה, אולם מאידך גיסא יחויבו בהיטל המס החדש, שאם לא יטורפד בכנסת, ייצא לפועל.

חוץ מנתניהו, כחלון הוא הפוליטיקאי המשופשף ביותר בסביבה. האקזיט שעשה מהליכוד והחזרה כמנצח מאפשרים לו לנצל בצורה מיטבית את הקלפים שחולקו בבחירות האחרונות. ביבי תלוי בו לחלוטין, ולכן הוא מתיר לו להשתעשע במגרש המשחקים הכלכלי ללא השגחה. אבל פטור בלא כלום אי אפשר.

בפתח ישיבת הממשלה אתמול אמר נתניהו כי "הצמיחה היא היסוד החשוב ביותר בניהול מדיניות הכלכלה והמדיניות החברתית. אין מדיניות חברתית ללא צמיחה. כל השאר הם דיבורים על חלוקה וקטיפת הפירות מהעץ". 

אבל כחלון בשלו. הוא מבין שהתקציב הדו־שנתי הוא ההזדמנות האחרונה (לפני הבחירות הבאות) שבה יוכל להוביל רפורמה כלשהי. לא יהיה זמן לרושם נוסף.

מכיוון שלא בטוח שמחירי הנדל"ן יירדו עד אז, הוא דחס לחוק ההסדרים מקבץ חוקים ותקנות בעובי ספר החוקה האמריקאית בת מאות השנים. על הדרך דרס את כל "האינטרסנטים שצועקים כי במשך שנים לא נגעו בהם", כדבריו. הוא הפסיק להיות "הכייס המנומס", כינוי שהודבק לו, ונכנס בכל הכוח בכל מה שזז. ואכן, רשימת הנפגעים שלו יכלה ליצור שרשרת אנושית בין גבעת אולגה לחיפה. היא כוללת את הקיבוצים, הרשויות המקומיות, בעלי הדירות, התעשיינים, הרופאים, נהגי המוניות, המכללות הטכנולוגיות, הבנקאים, מפעל הפיס, רשות שדות התעופה, חברות הביטוח וגם כמה משרי הממשלה.

אז מה הפלא שאתמול הייתה שביתה בבתי החולים? ומדוע צריך להשתומם מההחלטה להשבית את בתי הספר בסוף החודש? אגב, לו היו הרופאים חלק מההסתדרות הכללית, השביתה לעולם לא הייתה פורצת. אבי ניסנקורן היה מגיע להבנות עם כחלון, כפי שעשה למשל השבוע בעניין דחיית תשלום תוספות השכר במגזר הציבורי.

שר האוצר מאמין בכל לבו שהחוקים שהוא מקדם יורידו את יוקר המחיה ושמדובר בהשקעה הנושאת דיבידנד פוליטי. אך אם זה יצליח, נתניהו יחמוס את הקרדיט. הכישלון יתום. שלי יחימוביץ' אגב מוזמנת לשכנע את חבריה מהמחנה הציוני לתמוך בתקציב הכי חברתי של השנים האחרונות, שבמרביתו מתכתב עם האג'נדה הכלכלית שלהם.

ביום רביעי הבא יארוז כחלון את המזוודות ויטוס לחופשה משפחתית בניו יורק ובבוסטון (שם נמצא אחד מחבריו הקרובים), שתימשך עד סוף החודש. לפני כשלושה חודשים יצא לחופשה דומה באיטליה. בניו יורק מתוכננות פגישות עבודה בנושאי נדל"ן ופיננסים. כחלון זקוק למנוחה זאת לקראת סבב המאבקים הבא, והפעם בזירת הכנסת.  

איך קרה שבתוך שלושה ימים אושרו רפורמות המשנות סדרי עולם? האומנם כל החוכמה הכלכלית התנקזה בידיהם של קומץ "נערי אוצר מניפולטיבים ופופוליסטים", כפי שכינה אותם יו"ר הפיס ומקורבו של נתניהו, עוזי דיין?

ברור שלא. מר כלכלה לשעבר, בנימין נתניהו, מתנגד לחלקים מהותיים מהרפורמות, שלפחות כמה מהן הן בגדר פיגוע מיקוח בציפור נפשו. גם ברור שבמדינה נורמלית שינויים כאלה צריכים להתבצע בדיון פרלמנטרי מסודר שיימשך שלושה חודשים, לא שלושה ימים. פורמלית וכלפי חוץ נתניהו זרם עם כחלון. לא רק שהוא לא התבטא נגדו, אלא הוא גם הפעיל כלפיו מתקפת חנפנות. נתניהו טען שהוא וכחלון הם שרי האוצר הטובים ביותר, כי "התחלנו מלמטה, בחנויות". ובכן, לראשונה מאז הצעתו לשרים "תהיו כחלונים" לא נשמעה מחמאה כזאת.

אז בואו נעשה סדר. ראשית, נתניהו לא התחיל "מלמטה, בחנויות", אלא שימש מנהל שיווק ברשת הריהוט רים. כחלון, מבחינה זו, מנוסה יותר, כי הוא היה המקים והבעלים של חנות לאביזרי רכב. חוץ מזה, שרי אוצר טובים הרבה יותר היו פנחס ספיר או אפילו יצחק מודעי, שחילץ את המשק ממשבר ההיפר־אינפלציה. אם נניח את החנופה בצד, הרי שנתניהו פעל מאחורי הקלעים באמצעות מקורביו נגד חלק מיוזמות כחלון. 

נתחיל בביקורת החריפה שהטיח שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ כלפי התקציב, שפרסמתי כאן. קשה להאמין ששטייניץ היה אומר דברים כאלה אילולא הבין את רוח המפקד. דרך אגב, בעקבות הביקורת נבהל שטייניץ, ובאמצע השבוע ניסה לפייס את כחלון באומרו כי דבריו הוצאו מהקשרם וכי אם נאמרו, היו שלא לציטוט. 

בסוגריים אעיר שבאותה שיחה שטייניץ ביקש ממני להבהיר שבניגוד לדברים שפרסמתי בטור בשבוע שעבר בנוגע למינוי מנהל רשות המסים, שרה נתניהו לא ביקשה ממנו לקדם מועמד מטעמה (משה טרי), וגם ביבי לא התערב: "מה שפורסם לא היה ולא נברא. לא רק ששרה לא השפיעה עלי, אלא שבחיים לא דיברתי איתה אפילו מילה בנושא המינוי. מי שהמליץ היה הנגיד לשעבר סטנלי פישר. נכון שהלכתי לביתו של טרי לדבר עם אשתו כדי שתסיר את הווטו מעל המינוי".

שטייניץ אינו המתנגד היחיד. לאחר שאישרו השרים את הרפורמה בתקשורת, הגיחה במפתיע לישיבה העוזרת של מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר, ודרשה להוציא מחוק ההסדרים את השימוש בתשתיות בזק. בזק נשלטת על ידי שאול אלוביץ', שהוגדר כחברו של נתניהו. אז נכון שראש הממשלה לא התערב במישרין, אבל הוא עשה את זה באמצעות השר צחי הנגבי (ממלא מקומו בתקשורת), שהפך לשליחו למשימות מיוחדות (כמו הטיפול בפרשת ילדי תימן). הנגבי הודיע שאם סעיף השימוש בתשתיות לא יוצא מחוק ההסדרים, הוא יתנגד בהצבעה לכל הרפורמה בתקשורת. בשלב זה קיים נתק בין משרד התקשורת לאוצר.

האם מישהו מעלה על דעתו שדיין, יו"ר הפיס המקורב לנתניהו ולחוגי הליכוד, היה טורח לקצר את חופשתו ולתקוף בחריפות את נערי האוצר, ללא תמיכה מביבי? לא רק שנתניהו מתנגד לפגיעה בפיס, אלא הוא גם דוחף להקמת קזינו, שלפי כחלון לא יוקם כל עוד הוא שר אוצר.

האם ראשי רשויות, ובהם חיים ביבס (מודיעין) ורוביק דנילוביץ' (באר שבע), המקורבים לליכוד ולנתניהו, היו מעיזים להתמרד נגד כחלון ללא התמיכה מראש הממשלה? התקפת ביבס ודנילוביץ' משתלבת יפה בקרב על הפיס, שאליו הצטרף, שלא במפתיע, פורום מוסדות התרבות במכתב ששוגר לכחלון.

נכון לרגע כתיבת שורות אלה לא ברור כיצד הסתיימה ישיבת הממשלה. נראה שהצעת התקציב אושרה, אם כי המניפולציות שמאחורי הקלעים סייעו לטרפד כמה מן הרפורמות.

ענף הביטוח הפך בשנה האחרונה לילד הכאפות של הרגולציה, עד כדי כך שמנהליו זקוקים בדחיפות לביטוח מפני תאונות פוליטיות. לא שהם לא קנו את זה ביושר, ושאת ההנהלות מאיישים צדיקי הדור. אבל השבוע נשברו כל שיאי הפופוליזם, ואת המחיר נשלם כולנו. 

נסתפק בשני סיפורי חלם. הראשון הוא מטען חורג ששוגר שלשום על ידי האוצר, כחצי שעה לאחר סגירת המסחר בבורסה. איכשהו, בשטף מלחמות התקציב, הסיפור נבלע. בהודעה לעיתונות נכתב על ביטול תקנות "שהיו אמורות להעלות את תעריפי הביטוח". לפי נוסח ההודעה, אילולא ההחלטה היה ביטוח החובה לרכב אמור להתייקר ב־15%, והתעריפים לאופנועים ב־19%. לכאורה, בשורה מצוינת לנהגים. אלא שבפועל מדובר בחיפוי על מחדל רציני.

תעריפי החובה היו אמורים לעלות בגלל יוזמה אחרת של האוצר. העניין התחיל בכלל בביטוח הלאומי, שרצה לחשב מחדש את תשלום הפיצויים לנפגעי גוף. ועדה בראשות השופט אליהו וינוגרד המליצה להפחית את מקדם ההיוון לצורך חישוב הפיצויים מ־3% ל־2%. ההחלטה הגיונית וצודקת, כי בשלוש השנים האחרונות הריבית האפסית ממאנת לעלות, ולא נראה שזה יקרה בטווח הנראה לעין.

אלא שההמלצה הייתה אמורה לעלות לביטוח הלאומי הגירעוני מיליוני שקלים בשנה, ולא ברור איך הוא היה מביא את הכסף. במקביל, גם חברות הביטוח הונחו על ידי המפקחת דורית סלינגר להפחית את מקדמי ההיוון בחישוב התשלומים לנפגעי גוף.

בעקבות ההנחיה, שהתבססה כאמור על דוח וינוגרד, מיהרו החברות לשגר הודעות לבורסה על כוונתן להפריש כ־700 מיליון שקל לתשלום הפיצויים המוגדלים. חלק מהחברות עברו עקב כך להפסדים רבעוניים. כדי לפצות את עצמן, הודיעו החברות בתיאום האוצר על הכוונה להעלות את ביטוחי החובה לרכב. אלא שכבר למדנו כי העלאות תעריפים, עדכוני מחירים, שביתות וכד' לא יקרו במשמרת של כחלון. שר האוצר, בשיתוף שר הרווחה חיים כץ, מיהר לבטל את התקנות.

מה יעשו כעת חברות הביטוח? מרביתן ייאלצו לעדכן מחדש את ההפרשות לנפגעי גוף או לבטלן. אם זה יקרה עוד בדוחות הרבעון השני (שעדיין לא פורסמו), לרווחי חברות הביטוח יתווספו בערך 700 מיליון שקל.

אגב, לא אופתע אם בתי המשפט יתעלמו מהשיקולים הפוליטיים של כץ וכחלון ויחליטו לקבוע על דעת עצמם את גובה הפיצויים לנפגעים לפי דוח וינוגרד.

שיא פופוליסטי נוסף שנדחק לשולי מאבקי התקציב הוא סיפור סל התרופות. במסגרת הניסויים הרפואיים של שר הבריאות יעקב ליצמן, הוחלט להגדיל את הסל מ־300 מיליון שקל ל־550 מיליון שקל. גם אם נניח שההחלטה ראויה ומתאימה למאות אנשים, השאלה היא  מניין יבוא הכסף.

במדינה נורמלית זה אמור להגיע מתקציב המדינה, אך לא אצלנו. מאות אלפי מבוטחים ישראלים ייאלצו לממן את הסל המוגדל באמצעות היטל מיוחד בגובה 3%־9% על חברות הביטוח והביטוחים המשלימים של קופות החולים, ש־80% מהאוכלוסייה מחזיקים בהם.

זה אומר שניאלץ לשלם עוד לחברות הביטוח ולקבל סל שירותים מצומצם מקופות החולים בגלל גחמה של שר הבריאות בהסכמת כחלון. מגזר החרדים - שאותו מייצג ליצמן - כמעט שלא ייפגע, אבל מאיתנו כנראה לא אכפת לו.

דרך אגב, החשבת הכללית באוצר מיכל עבאדי־בויאנג'ו, שמבינה בנושאי בריאות, התנגדה להיטל. אפילו סלינגר, המתיישרת כמעט אוטומטית עם כל החלטה של כחלון, הסתייגה. מי שדחף לכך הוא יאיר פינס, סגן הממונה והאחראי לתחום הבריאות באוצר. מבחינתו, זה בסדר שתקציב המדינה יממן את הישיבות, אבל את סל הבריאות צריך לממן האזרח. מכיוון שגם החלטה זו הוגנבה לחוק ההסדרים, נותר לקוות שחברי הכנסת הנאורים יטרפדו את הרעיון ההזוי ויחסכו מאיתנו את מצעד האיוולת.

משהו עובר על איגוד לשכות המסחר. קשה לפספס בימים האחרונים את מתקפת הפרסום הטלוויזיונית שלו, את שטף הצעות החוק שהוא מעלה, ואת הבאזז התקשורתי שיוצר נשיאו הפעלתן אוריאל לין.

לין הוא מן החתומים על מכתב ששיגרו בשבוע שעבר ראשי הארגונים הכלכליים לנתניהו, התוקף את שר האוצר. שאלתי את לין מה הסיבה לחתימה ולאי־אמון בכחלון. "המכתב אינו נגד כחלון. יש הרבה מהלכים שאני מזדהה איתם, כמו הורדת חסמים, הוזלת האשראי, טיפול ביוקר המחיה ובמחירי הדירות. יתרה מכך, אני מעריך את העובדה שהוא לא שעה לנגידת בנק ישראל, שאינה חדלה לדבר על הצורך להעלות מסים.

"אבל קיימת בעיה, והיא שהמשק פסק לצמוח. בעשור הקודם התקרבנו ל־7% צמיחה, והיום הצמיחה מתקרבת ל־2%. כלומר, המשק הישראלי הפסיק לצמוח. אני לא מאשים את כחלון בכך, אבל הוא עושה שגיאה בכך שאינו מנהל דיאלוג רציני עם המגזר העסקי. היינו ביחסים מצוינים, אבל מאז שמונה לשר האוצר אני לא יכול לנהל איתו דיאלוג. הוא לא מחזיר טלפונים".

"אני מייצג את החלק הגדול ביותר של המגזר העסקי. אם הוא לא מנהל איתי דיאלוג, איך הוא יכול להתרשם ממה שקורה במגזר העסקי? לכחלון היו שיקולים נוספים להזמנתי, ובכל מקרה זה לא מספיק. אני לא נמצא בגן הילדים של הסכסוך עם שרגא ברוש, והוא צריך להתרשם ממני ישירות.

"תפקידו הוא לשמוע אותנו. ניהול כלכלי מאלץ לזהות מצבים ותהליכים שמובילים למשבר עוד לפני פרוץ המשבר. המשבר מתרחש מול עינינו בצורה של שחיקה אטית ונמשכת. המגזר העסקי נשחק ללא הרף באמצעות עשרות הוראות שונות ומשונות. הכל מועמס על המגזר העסקי".

"לתפיסתי, לשר האוצר יש אחריות שאינה בלעדית. לממשלה כולה, ובראשה נתניהו, יש אחריות. הממשלה לא מובילה את המשק לצמיחה, אין מנהיגות כוללת, וזו שחיקה מסוכנת. אם נתניהו אומר ש'המפתח לעתיד תלוי בצמיחה', אני פונה אליו בתוקף האחריות שלו".

"נתניהו צריך לקבל עליו אחריות מלאה, כי הוא ראש הממשלה. אני לא עוסק בענייני קואליציה. כחלון אינו יכול להסדיר באופן בלעדי את כל הרגולציה. אבל בסך הכל הוא עושה דברים חיוביים, למרות שאינו מנהל דיאלוג פורה איתנו. הוא לא מתמצא במגזר העסקי, אבל לזכותו ייאמר שהביא חברי כנסת טובים שמעלים את רמת הכנסת".

"כי הנגידה יושבת לה בשכר שמן מאוד, עם חיים בטוחים ותקציב מנופח שרצוי לקצצו במחצית, וכל הזמן אומרת שצריך להעלות את המסים מבלי שהיא מבינה מהי דינמיקה כלכלית. בבנק ישראל שוכחים שהמוטיבציה של יחידים היא המובילה צמיחה. קרנית פלוג לא מבינה בכלכלה עסקית".

"כדי ליצור צמיחה במשק אין צורך בהכרח בתוספת תקציבית. גודל התקציב הוא בסך הכל בסדר, ואני לא דורש תוספות כדי לעודד את המגזר העסקי. אבל מה שהכי חשוב הוא קודם לכל להפסיק את המהלך ההזוי הזה של ההכבדות הבלתי פוסקות ושל תוספות עלויות על המגזר העסקי. הדבר חייב להיפסק".