עליה וקוץ בה: איך נעשתה העלייה לישראל ללא רלוונטית

מדינת היהודים, התגשמות החלום הציוני, חדלה להיות ואיננה יעד נכסף לעליה בעיני היהודים בתפוצות. בלי שהתכוון לכך, על ידי ההזדהות שגילה עם מצוקת יהודי צרפת, ראש הממשלה הפנה את הזרקור לתמונת מצב מאוד לא מחמיאה לישראל. צריך היה להתרחש פיגוע מצמרר וטבח ארבעה יהודים במרכול כשר בפאריז, כדי שנתניהו יגלה לפתע את המוצא והפתרון ליהודים בצרות - עלו לישראל. בכך אישר ואישש את העובדה שבכל שנות שלטונו ערך העליה כיעד ליהודי התפוצה, והרעיון של ישראל כמקום הטבעי והבטוח ליהודים, פשוט לא היו קיימים ברשימת העדיפויות שלו. אפילו לא בתחתית הרשימה.

המציאות שבישראל לא כל כך מודעים או לא רוצים לדעת את היקפה היא שהעליה, כתנועה או כתופעה מדוברת ומורגשת, נעלמה מסדר היום היהודי. מי שעוקב אחרי הלכי הרוח בקהילות בארצות הברית, ומקשיב לשיחות עם רבנים ועסקנים מקומיים, יבין את המסקנה הבלתי נמנעת - היהודים אינם מעוניינים בעליה, אינם מדברים על עליה ואין בקהילות שום סימנים להתעוררות ולתחיית נושא העליה.

דווקא בשנים האחרונות, כאשר בירושלים משלה מנהיגות ימנית, חדורת פטריוטיזם, שדובריה הניפו בגאוה את נס השוביניזם, מעמדה של ישראל כמולדת נחשקת וכארץ מועדפת ליהודים, התאדה ונמוג. 

הבכיר הישראלי הראשון שהכיר בעובדה עגומה זאת, הפנים אותה ולמד את לקחה היה לא אחר מאשר יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי. לפני שנים אחדות, דחק שרנסקי באופן גלוי ומוצהר את עניין העליה מסדר הפעילויות של הסוכנות, והצהיר כי תפקיד המוסד הוא להדק את הקשרים והיחסים בין ישראל לקהילות בתפוצות. 

בעקבות החלטת שרנסקי, הגביר ארגון "נפש בנפש", שהוקם לפני שנים על ידי קבוצת יהודים לעידוד עליה, את פעילותו בקהילה, אבל כבר שנים אחדות שהיקף העולים, שמגיעים במסגרת הארגון מארצות הברית, התייצב סביב המספר 2,000 ואינו משתנה. רוב העולים, בסיוע של 'נפש בנפש', הם דתיים וחלק גדול מהם משתקע בהתנחלויות. פעילות הארגון ראויה להערכה, אבל היא שולית

ובלתי ידועה בקרב רוב יהודי הקהילה.

בעת שמחקרים וסקרים מראים על גידול בשיעור נישואי התערובת בקרב צעירות וצעירים יהודיים באמריקה (70% במגזרים לא אורתודוקסים) ומצביעים על עליה מתמשכת בהיקף ההתבוללות בקהילה, אף אחד איננו מדבר  על סיכוי להיווצרות תנועת עליה רצינית מצפון אמריקה. 

גם גילויי ביקורת מתפשטים בקרב חוגים נרחבים בקהילה כלפי ממשלת ישראל בשל נטייתה לקיצוניות, ומורת רוח מהמדיניות מול הפלסטינים, אינם בדיוק התנאים שישקמו את ערך העליה ויחזירו לשיח היהודי נושאים כמו הגירה לישראל. דיווחים על יוקר החיים בישראל, יחד עם טענות על אפלייה של רבנים רפורמים וקונסרבטיבים, גם אינם יעודדו גלי עליה.

פרויקט "תגלית" שהביא אלפי בני נוער מארצות הברית לביקור קצר בישראל, ותוכנית דומה לצעירים וצעירות שמפעילה הסוכנות היהודית, לא הניבו אף הם שום תזוזה. לדברי עסקנים קהילתיים, קיימת תופעה שקטה ומתרחבת של צעירים וצעירות, שבהשפעת ביקוריהם בישראל עלו ארצה, אבל אחרי שהות של שנים אחדות בישראל חזרו לארצות הברית. צעירה אחת סיפרה: "לא יכולתי להתקיים מ-4,000 שקל לחודש". אחרים דיבררו על קשיים למצוא עבודה והתלוננו על הביורוקרטיה.

בכל הביקורים של נתניהו בארצות הברית ובבירות אירופה, הוא התעלם מהציבור היהודי. ראש הממשלה מופיע בפני פורומים יהודיים כמו איפא"ק או ועידת הנשיאים - שני גופים ארכאיים שאין להם שום מגע עם הציבור היהודי הנרחב ואינם רלוונטיים  לחיי היום-יום של היהודים ולבעיותיהם. בשום ביקור, הוא לא מצא לנכון להיפגש עם רבנים, מחנכים ועסקנים קהילתיים, לשמוע על בעיות ומצוקות, ולהציע סיוע.

נתניהו איננו בדיוק המנהיג הישראלי שאפשר לצפות ממנו שיחזיר לחיים ולאקטואליות את ערך העליה בקרב יהודי התפוצה.