חקירה פלילית ב"פרשת הבקבוקים", עכשיו

מישהו צריך לגשת לנהג של הגברת, ויקטור סרגה, ולספר לו שגם אם הוא חתום על סודיות, וגם אם הוא סגר הסדר פיצוי נדיב (מה שקרה), וגם אם הוא עובד עכשיו במשרד ראש הממשלה (במועצה לביטחון לאומי, אגף הסייבר), וגם אם הוא בקייטנה כי הוא לא בא הרבה לעבודה ועושה מה שבא לו, הרי יש לו חסינות; אחרי כל זה, אם הוא מסתיר עובדות חשובות לבירור האמת בחקירה פלילית, הוא שותף לדבר עבירה.

אותו מישהו צריך לגשת לשאר הגיבורים. אנשים כמו עזרא סיידוף, רן ישי, ויש עוד כמה עשרות. הרשימה המלאה אצלי ואצל עוד כמה עיתונאים ששומעים את האנשים האלה כבר שנים, ולהסביר להם שאו שהם מתחילים לזמר, או שהם שותפים. זה נורא פשוט. מה שהציבור מגלה, למרבה הפלצות, בימים האחרונים, נכתב אצלי בטור ב"מעריב" (וגם אצל רביב דרוקר) כבר שנים, אבל זה פשוט לא מעניין אף אחד. אפרופו הטענות על עיתוי הפרסומים. אם זה היה תלוי ב"יועץ המשפטי" או ב"מבקר" או במפכ״ל המשטרה, שמאז שמונה לתפקידו נזהר מלהתקרב בחקירותיו למשהו שמזכיר את נתניהו, חקירה כזו לא תיפתח לעולם. מעניין למה.

באותה הזדמנות, ראוי לברר אחת ולתמיד כמה כסף, עד היום, קיבל עו״ד דוד שמרון ממשפחת נתניהו. אחרי שיתברר שלא קיבל (אלא אם כן העבירו לו פתאום לאחרונה איזה צ׳ק על 4,000 שקל), לברר כמה עבודות עבור הממשלה או המפלגה הוא קיבל. אחר כך לעשות את אותו הדבר עם שעיה סגל (שכבר נזרק), ועם ניר חפץ, ועם רשימה ארוכה נוספת.

באותה הזדמנות ראוי לחדש את הבדיקה המעליבה שנערכה בעניין "ביביטורס", שרק עליה היה צריך להחליף את כולם, מהיועץ המשפטי ומטה. יש כמה עדים שהמשטרה לא הגיעה אליהם, כי זה לא באמת עניין אותה. אודליה כרמון, שהיועץ המשפטי טוען בכתב ההגנה שלו ש"חזרה בה מעדותה", לא חזרה בה משום דבר (בדקתי איתה).

ואם כבר התחלנו לבדוק, אז כדאי לשבת עם מני נפתלי ברצינות (תנ״צ ברכה סירב לקבל ממנו חומר לא מזמן, לטענתו), ולשמוע אותו מההתחלה ועד הסוף. בואו נתנהג כאילו מני נפתלי בא לתת חומר על ליברמן, טוב? אולי זה יועיל לחקירה. מני נפתלי יחבר אתכם, חוקרים יקרים, לעוד עשרות עדים פוטנציאליים שברגע זה מפחדים. אחרי מפגש אתכם, חלק גדול מהם יפסיק לפחד (אם כי אני מודה שהם מפחדים מדבר מפחיד).

אה, עוד משהו. מסתובבים בינינו הרבה אנשים שהיו שם, בתפקידי מפתח. הרי הדלת שם מסתובבת ופולטת מדי פעם את הקורבנות האחרונים. אני בטוח שבשיחות דיסקרטיות, חלק גדול מהאנשים האלה יספרו את האמת לחוקרים. זה אלמנטרי.

לא, זה לא יקרה. אין סכנה כזאת. זה לא יקרה כי ישראל היא מדינה שנחטפה. במשך שנים אני נחשף למציאות בלתי נתפסת, שנשמעת דמיונית לגמרי, אבל מתרחשת מדי יום במקום הכי חשוב לקיומנו בארץ הזו. כשאני מספר את הסיפורים האלה, חושבים שאני הוזה. אבל אני לא. כל מי שהיה שם אי פעם יודע שזה קן קוקיה. כל מי שעבר שם אי פעם יודע שנעשים שם מעשים קשים. אנושית, מוסרית, פלילית. הגיע הזמן שהמעשים האלה ייצאו לאור. אנחנו דמוקרטיה, עדיין.