מחסנים של ילדים – ההמצאה הנוראית ביותר לבני אנוש

בימים האחרונים מסתבר שבטווח אפס (רבע שעה, עשרים דקות) ממרכזים עירוניים גדולים בגוש דן, ישנו משהו שמישהו הגדיר אותו בהגדרה הכי נוראה שאפשר להגדיר: "מחסני ילדים". אתם יודעים, במחסן יש כלי חפירה, יש סמרטוטים, יש חומרי ניקוי. במחסן זורקים את כל ה"זבלה" שיש בבית, אולי פעם יצטרכו את זה וירדו למחסן להשתמש בזה. במחסן של החקלאים שומרים חומרי הדברה, יש קלשונים, מקושים. יש מחסנים שיש בהם שקי מלט, יש בהם כל מיני חומרי בניין, בלטות, אם איזו בלטה תישבר. אבל זו נראית לי ההמצאה הכי נוראית שאפשר להמציא על בני אנוש - מחסנים של ילדים.

במחסן, כמו במחסן, שוכבים עשרות ילדים - אחד צמוד לשני, אחד על השני. מחסנים הם בדרך כלל עבשים, הם מחניקים. אין להם חלונות גדולים שאפשר לפתוח כדי שייכנס אוויר ואור. במחסנים האלה, מחסני התינוקות, הילדים, נמצאים ילדיהם של מי שמוגדרים פליטים ו/או מסתננים ו/או מחפשי עבודה - כל אחד לפי ראות עיניו. זה שבמאה הנוכחית, במדינה מערבית מודרנית, שמתהדרת באלף ואחד הידורים, כאלה ואחרים, ישנם מחסני ילדים (לא אחד ולא שניים, עשרות) ובהם מאות, ואולי יותר, ילדים - מהבוקר עד הלילה, כשהוריהם הולכים לנקות לכם את הבתים, לרחוץ לכם את הכלים במסעדות שבהן אותם אוכלים, לטאטא את הרחובות ולעשות עוד כל מיני עבודות שחורות שיהודים לא אוהבים לעשות, באותו זמן הילדים שלהם נמצאים במחסני ילדים. ילדים על מדפים.

במשרד ראש הממשלה התקיימו אתמול (שלישי) דיונים בנושא המחסנים האלה. מישהו, אחרי שהזדעזע מהפרסומים על כך שילד מת במחסן, ועוד ילד מת במחסן, ועוד ילד מת במחסן אחר - אף אחד לא יודע בדיוק כמה ילדים מתו במחסנים האלה - החליט להעביר 14 מיליון שקלים כדי לסייע למחסני הילדים, אולי להפוך אותם לגני ילדים. אבל איך יהפכו אותם לגני ילדים? הם מחסנים. האמת שאין מילים להסביר למה זו בעיה כל כך קשה וחמורה. עצם העניין שילדים נזרקים למחסנים ליום שלם והעובדה שהם הופכים להיות חולים ושחלקם מתים, בשורה התחתונה, כשאתם חושבים על זה, מה שאני מבקש מכם לזכור זה שמדובר בתינוקות שלא חטאו ולא פשעו, שבגלל סיטואציה שאליה נקלעו הוריהם הם סובלים. אין שום סיבה בעולם שילדים יסבלו ולא חשוב מה צבע עורם, אם עיניהם מלוכסנות, אם הם מתולתלים או בהירי שיער, אם הם בהירים או כהים. ילדים הם ילדים ובעיקר כשהם תינוקות. מה שעובר עליהם כעת ישפיע על עתידם. כל החיים הם יזכרו שהם היו "ילדי המחסנים".

אביב גפן שר פעם "דור מזוין", היו פעם שירים על ילדי הפרחים, בימי וודסטוק היו שירים על ילדי הסמים ובישראל 2015 אני מניח שיהיה משורר או פזמונאי שיכתוב על ילדי המחסנים. ילדים במגירות, ילדים במדפים. אולי אני אכתוב את השיר הזה.

אין קליטה?

היום שמעתי בבוקר, בתכניתה של קרן נויבך ברשת ב', על כך שמשרד הקליטה קיצץ בתקציבי הקליטה ואלפי עולים שהובאו מאתיופיה לא יוכלו לעשות סדר פסח משום שבמקומות שבהם הם נמצאים, מה שמוגדר "מרכזי קליטה", אין אולם מתאים, לא יהיה מזון מתאים, לא יהיה מי שיארגן את זה ומשרד הקליטה אומר שאחרי שהם נמצאים כבר שנה בארץ הם יכולים לעשות את הסדר אצלם בבית. אבל הם לא גרים בבית כי אין להם בית. הם גרים בחדרים של 9 מ"ר ושם משפחה לא יכולה לעשות סדר.

אין אולם מתאים ואין מזון מתאים. יוצאי אתיופיה במרכז קליטה (צילום: דני מרון)

שמעתי היום את מר מקונן, בתכנית של קרן נויבך, מסביר במילים פשוטות אך כואבות מה מצבם של העולים מאתיופיה במרכזי הקליטה. עוד תעודת עניות, בושה וכלימה למדינת ישראל - כיצד היא מקבלת את העולים מאתיופיה. אחר כך מתפלאים שהנוער האתיופי הולך לרחובות ולא מסוגל לשבת בחדרים החנוקים האלה, ומאחר שאין להם מקומות בילוי, הם מחפשים להתפרק ואז מתחילים הבלגנים. יהיה מי שיגיד שככה זה בכל מדינה של מהגרים - אבל אנחנו מדינת ישראל, לא כמו כל המדינות. אותם אנשים שחלמו על ציון, כשהם באו לארץ, לא חשוב אם הם הגיעו במטוס או באנייה, לא חשוב אם זה היה באילת או בתל אביב - הם נישקו את האדמה. הם היו בטוחים שהם הגיעו לירושלים, לארץ ציון שעליה הם חלמו. מגיל 0 מחנכים את הילדים האתיופים לחלום על ציון, על ירושלים, על ארץ אבותיהם. כשהם באים לפה הם חוטפים את ה"בומבה".

משרד הקליטה, סופה לנדבר, היא תמשיך לכהן כשרת הקליטה. אני הייתי מציע הצעה קטנה לחבר'ה הצעירים והדומיננטיים בקהילה האתיופית: אם לאלפים במרכזי הקליטה לא יהיה סדר פסח, בלי אלימות חס וחלילה, תדאגו שגם לשרת הקליטה ולמנכ"ל המשרד לא יהיה סדר פסח. איך? תחשבו לבד. אם תרצו, אעזור לכם איכשהו אף שאינכם צריכים את העזרה שלי.

שיאני השכר

ובינתיים, מתפרסמות היום כמויות הכסף שבעלי ההון והשררה, ההון-שלטון-עולם תחתון, כמה הם מרוויחים. שבו בנוח, הנה רשימת האנשים ששווים מיליונים, שעומדים בראש צמרת השכר במדינה שבה מדברים על מאות אלפי ילדים עניים - 43.4 מיליון: זו עלות שכרו השנתית של מר ניר גלעד, לשעבר מנכ"ל החברה לישראל. מר הוברמן מ"טבע", עלות שכרו: 26.3 מיליון ש"ח בשנה. דורי סגל, מנכ"ל "גזית גלוב" - 22.7 מיליון, והרשימה היא ארוכה. אנשים מרוויחים 3, 4 מיליון ש"ח בחודש. תחתכו חצי למס הכנסה אבל יש להם קומבינות. אתם מבינים את הסכומים האלה? אתם מבינים? זהו שכרם, בעשרות שנות עבודה, של עובדים פשוטים במקומות העבודה שלהם.

דון קורליאונה ובנו

הגאון החדש בכנסת - אורן חזן, לי הוא נשמע ונראה כמו שקרן בן עבריין. הוא גם עשה סרט לקראת הבחירות בפריימריז בליכוד, וזה היה כל כך ברור. אבא שלו, הח"כ לשעבר - "המוח", זה שהצביע כמה פעמים, משחק אותה דון קורליאונה והשני משחק אותה הבן של דון קורליאונה. זה כבר היה אז כל כך פתטי ודבילי אבל מי האמין שמנכ"ל הקזינו בבולגריה יגיע לכנסת? כששומעים אותו מדבר נשאלות השאלות, האם זו הרמה של הכנסת? אלה יהיו האנשים שיחוקקו את החוקים שישפיעו על עתידנו?