שחור הוא הלבן היפה, לפעמים: אחת הפעולות ההיסטוריות של צה"ל ושל ממשלות ישראל הייתה "מבצע שלמה", בעת כהונת יצחק שמיר ובפיקוד האלוף אמנון ליפקין שחק, עליהם השלום. לפני 24 שנים, ב-24 ו-25 במאי 1991, העלתה לארץ רכבת אווירית של 42 הרקולסים ובואינגים 14,310 יהודים שחורים מאתיופיה, בעת מצוקה כלכלית ושלטונית חריפה שם. לתפארת מדינת ישראל.
24 שנים אחרי, קיווינו, יתרוצצו בינינו ילדים חמודים ושיהודי אתיופיה ישתלבו בקהילה, בעבודה, בצבא, בחינוך. זה לא הלך, חברים, ולאו דווקא בגללם. יוצאי אתיופיה הם כשני אחוז מהאוכלוסייה. מחציתם ילידי הארץ. רבים שירתו ומשרתים בצבא כלוחמים. רבים הצליחו כמוזיקאים, שחקנים, מורים. הם כל כך רוצים וחייבים להיות חלק מאיתנו, אבל המדינה אדישה לאהבתם ולנאמנותם. המשטרה (לא כל המשטרה, כמובן) דורכת עליהם (לא על כל האתיופים, כמובן).
בשנות החמישים נפוצה בדיחה גזענית: "ביאליק שונא את התימנים למה הם מזכירים לו את הערבים". על משקל זה, אחד מהתירוצים לאלימות המשטרה, שהשוטרים טועים באתיופים כבפליטי עבודה, להם, כאילו, מותר להרביץ, אפילו אם המוכה לובש מדי צה"ל.
לפני עשור היו הפגנות יוצאי אתיופיה מסתכמות בהתכנסות כנועה וחדלת פרעון ובקריאות "רוצים אבא! רוצים אמא!" – הם לא התכוונו להורות וחסות השלטונות, אלא להורים שהושארו באתיופיה. היום הצעירים האתיופים מפגינים ספונטנית, בעוצמה ובאיפוק, עד לשלבים מסוימים - אך בלי מנהיג, תוכנית, מטרה ברורה ויכולת עצירה, שיקול דעת והידברות.
עטופים בדגל ישראל הם יוצאים נגד אלימות משטרתית נמשכת, נגד גזענותם והתנשאותם של ישראלים ונגד הקשיים בהשתלבותם בחברה. רובם סובלים מיחס מתנשא, מרמת חיים נמוכה, מתלות, מעוני ודיור מתבלה, מבתי ספר מיוחדים לעדה, כי שערי מוסדות חינוך ותורה רבים אטומים להם ואפשרויותיהם לקידום, מעמדית, אקדמית, כלכלית ופוליטית, זעומות. בהפגנות לא תמצאו נבחרי עם, חוץ מראש עיריית ירושלים וחברת הכנסת לשעבר עו"ד פנינה תמנו-שטה, לוחמת מרשימה.
ראש הממשלה לשעתיד ("יש מקום לדון בטענות המפגינים". סוף-סוף, אחרי שניים וחצי עשורים, גילה שיש מקום) מנסה, כתמיד, באיחור, לייבש ביצות בעזרת כפית. הוא לא מעלה בדעתו שאולי אחרי ההפגנות האחרונות יתגברו גלי המחאה בהצטרפות תנועות חברתיות עם מצוקות משלהן. הכל בשל מחדלים, חוסרים ותסכולים שמעולם לא טרח לפתור. שום דבר לא יזיז לו, באמת, אלא אם כל מפגין יתעטף מחר בגליון "ישראל היום". או אז ייצא הביבי למרפסת והשרה תחלק פיצות.
הקיפוח, ההתנשאות והבידול כלפי יוצאי אתיופיה והדור השני שלהם הם גזענות רעה. כמו בפארודיה של "לול", כשכל עליה מתנשאת על זו שבאה אחריה – וכמו גיבורי חנוך לוין, שלכל אחד מהם יש מישהו נחות ממנו להתעמר בו, כך הגזענות בארץ, שבה הוותיקים התנשאו על פליטי השואה ואלה על העולים ממרוקו ואלה על עולי מרבד הקסמים מתימן ועל העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר – וכולם וביחד ובתיעוב, על "האתיופים".
אני סבור שחייבים לחוקק חוק שיעניש כל מי שמפלה או מבזה אחר או אחרים בשל מוצא, צבע, אמונה, מגדר ותרבות. להנהיג במגזר הציבורי אפליה מתקנת, לפיצוי בני העדה על האפליה המקלקלת שהם סובלים ממנה שנים. כך לא ילבינו את עורם, חלילה – אבל יעזרו להפוך את הלילה השחור והממושך שבו הם שרויים ליום מואר יותר.