יום ירושלים? ת"א היא המנוע של ישראל המודרנית, והפסיפס האנושי שלה. דעה

 אני אוהב את תל אביב. אני אוהב את העיר הזו, וסולד מהאמירות שבאופנה כיום, שתל אביב היא בועה מנותקת, מעוז אשכנזי שמאלני מתנשא ומנותק. היא לא. יש בה גם מזה, אך תל אביב היא בעיני בבועה של ישראל המודרנית, המנוע המוביל את ישראל אל עתיד טוב יותר ואפשרי - וזאת בגין תעשיית ההייטק שבה, רב-התרבותיות והפתיחות הליברלית.

תל אביב היא פסיפס מגוון של אנשים. יש בה אשכנזים וספרדים, חילונים, דתיים וחרדים, יהודים וערבים, עשירים ועניים, מהגרי עבודה והרבה מאוד תיירים. פסיפס רב-תרבותי, שמתאחד בקצב התל אביבי של עיר ללא הפסקה. ייתכן שמאחדת את כולם האמביציה להצליח ולקטוף את הפירות הרבים והמגוונים שיש לעיר להציע. החיים בה דומים לנסיעה ברכבת הרים, בין הצלחות ותענוגות החיים לבין האכזריות והקושי שבהם.

תל אביב היא מעצמת-על טכנולוגית, המכונה בעולם ה״סיליקון וואדי״ (מספר שתיים בעולם לאחר סיליקון וואלי האמריקאי). היא מאפשרת פורקן קונסטרוקטיבי ליצירתיות הישראלית, לכושר האלתור של הדור הצעיר, והנון-קונפור-מיזם הצברי. עתיד הכלכלה הישראלית תלוי בה יותר מאשר בקריית הממשלה הכושלת בירושלים.

במרכז תל אביב האנדרטה במקום שבו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. היא מבטאת את הסתירה הגדולה בין הפתיחות הישראלית לעתיד טוב ובין הקנאות המשיחית המסוכנת.

תל אביב מושכת אליה כ-2.5 מיליון תיירים בשנה, הנשאבים לחוף ים התיכון, ונהנים מהדינמיות, היצירתיות והליברליזם התל אביבי. יש לתל אביב אופי ייחודי, אך היא מקבלת את השונה יותר מכל עיר אחרת בארץ.

שוחחתי לאחרונה עם צעירים תל אביבים רבים על משיכתם לעיר. הסיבה העיקרית, כמעט ללא יוצא מן הכלל, היא החירות התל אביבית; שאתה יכול לחיות בה, ללבוש בה, לומר בה, להיות בה ככל העולה על רוחך, וכמעט תמיד תתקבל בפתיחות. עדות לכך היא הפתיחות לקהילה הלהט״בית, מן המפורסמות בעולם. הפתיחות התל אביבית היא גם תוצר של היותה גשר אל העולם הגדול: כלכלי, תרבותי ותיירותי. וכן, היא גם תוצר של מרכז תרבותי שופע: ביתם של ביאליק, פן, אלתרמן, לאה גולדברג, נחום גוטמן, ושל מיטב התיאטראות של ישראל.

יש בתל אביב גם הרבה מן השלילה: אליטיזם מתנשא, עוני בלתי נסבל, אכזריות לעבר החלש, עוינות בין חלקי אוכלוסייה שונים. היא לא גן עדן, אלא המטרופולין של ישראל. עיר מלאת קונטרסטים, מעין שילוב של ניו יורק ונאפולי.

דברים אלה לא נכתבים מתוך התנשאות, אלא מתוך הזדהות, תשוקה ואף תקווה. כי כן, תל אביב היא גם ישראל. אם ירושלים מבטאת את העבר היהודי העשיר והקשה, תל אביב מסמלת את הסיכוי לעתיד שונה וטוב יותר.