מוסר כפול: להדוף את הדה-לגיטימציה, לפני שנהיה חשופים בצריח

פדריקה מוגריני, שרת החוץ של האיחוד האירופי, חייבת לישראל כמה וכמה הסברים. האישה שיודעת לדבר יפה על הקשרים הטובים בין אירופה לישראל ועל הרצון העז של אירופה לתרום לשלום באמצעות הקמת מדינה פלסטינית, צריכה להסביר איך הרצונות והקשרים הללו מקודמים בפועל על ידי האיחוד האירופי. 
 

עליה להסביר איך המיליונים שממשלות אירופה והאיחוד מעניקים בכל שנה לארגונים ישראליים, אירופיים ופלסטיניים - שכל תכליתם היא לגרום לדה-לגיטימציה של קיומה של ישראל - תורמים לביטחונה ולשלומה של ישראל, שלא לדבר על כינונם של יחסים טובים בין ישראל לאירופה?
 

מוגריני הגיעה השבוע לישראל, בדיוק בזמן שבו מציינים אויביה של המדינה היהודית את "יום הנכבה". עצם קיומו של יום זה הוא בגדר מעשה תוקפנות נגד ישראל. המושג "יום הנכבה" הוא ניסיון לקעקע את עצם קיומה של המדינה היהודית באמצעות ההאשמה השקרית כי המדינה נולדה בחטא, ובתביעה שיש להחזיר את ההיסטוריה 67 שנה לאחור ולבטל את קיומה של ישראל על מנת לתקן את המעוות. אין נראטיב עוין יותר לישראל מנראטיב הנכבה.
 

ומי שנוטל חלק פעיל במימון הפצתו הוא האיחוד האירופי. בשבוע שעבר פרסם ארגון NGO Monitor (העמותה לאחריות ארגונים לא־ממשלתיים) רשימה של חמישה ארגונים ישראליים שמקדמים את השקר של הנכבה, ומקבלים כסף אירופי. מדובר בזוכרות, עדאלה, בלדנא, המגזין המקוון 972 ולוחמים לשלום.

לאחרונה החל לפעול ארגון ישראלי נוסף בזכות כסף אירופי. ארגון שוברים שתיקה הגיע לכותרות באמצעות "עדויות" מבושלות שהגיעו אליו כביכול מחיילים שנלחמו במבצע צוק איתן. "עדויות" אלו מציירות תמונה של לוחמי צה"ל כפושעי מלחמה צמאי דם.
 

אין כל קשר בין סיפורי האלף לילה ולילה שפרסם הארגון לבין העדויות האמיתיות. הרי "העדים" מדברים בעילום שם, ושוברים שתיקה מסרב להעביר את ההאשמות שלהם לבדיקת מצ"ח. ואומנם אף בית משפט לא היה מקבל את הסיפורים הללו, אולם הם מתקבלים בהתלהבות באירופה ובקמפוסים בארה"ב. שם אין צורך בעובדות, מספיקות הטפות והאשמות מארגון ישראלי כביכול, כדי לקדם את השקר כי צה"ל הוא מכונת מלחמה ורצח מפלצתי, ולישראל אין זכות מוסרית להגנה עצמית. בחודש יוני יתקיים בציריך מיצג מיוחד של התערוכה הנודדת של שוברים שתיקה במסגרת כנס של ארגון Medico International. משרד החוץ השווייצרי יחד עם עיריית ציריך מעניקים חסות כלכלית למימון הכנס שבו יפיץ הארגון את דיבת הדם שלו נגד ישראל.
 

זאת ועוד, על פי NGO Monitor, שוברים שתיקה מקבל כסף והנחיות עבודה מהשגרירות הבריטית בתל אביב ומממשלת בריטניה, מהאיחוד האירופי, מגרמניה, בלגיה, נורווגיה, דנמרק, שוודיה והולנד. אפשר היה לחשוב שהנושא יעלה במהלך פגישותיה של מוגריני עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה רובי ריבלין. אולם לא דווח על הבעת מחאה מצד מנהיגי המדינה על אודות הפעילות העוינת של ממשלות אירופה נגד ישראל. להפך. במקום להטיף מוסר לאיחוד האירופי, שמשקיע הון במסע הדה־לגיטימציה של קיומה של ישראל, הודיע ראש הממשלה כי הוא לגמרי ולחלוטין מחויב להקמת מדינה פלסטינית. ונשיא המדינה אמר כי נתניהו לגמרי ולחלוטין מחויב להקמת מדינה פלסטינית. 

אפשר לבקר את נתניהו - ואת ריבלין - על ההתנהלות הזאת, אבל האצבע הראשונה בהטפת מוסר נגד מנהיגים המסרבים להחזיר מלחמה שערה ולהגן על זכויותיה של ישראל, צריכה להיות מופנית למנהיגים אחרים.
 

באותו יום שבו נחתה מוגריני בארץ, דווחנו על כך ששר הביטחון משה יעלון החליט להתחבר לאפריקאי הפנימי שבו ולבצע הלכה למעשה אפרטהייד בין יהודים לערבים. כולם עלו על הגל להשמיץ ולגנות אותו: הטיפו לו ראשי מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, ציפי לבני ושלי יחימוביץ'. גם מנהיגים ימניים "נאורים" כמו ראובן ריבלין ושר הפנים לשעבר גדעון סער, תפסו מיקרופונים וגינו.
 

עד הצהריים גזר הדין הגזעני והמטורף של יעלון הגזעני והמטורף, בוטל על ידי ביבי המפוחד. כולם נשמו לרווחה, אך גם הצביעו על דיווחי התקשורת העוינים מרשתות אירופיות ואמריקאיות. על אף פועלנו המהיר והנחרץ, הם אמרו, הנזק כבר נגרם. יעלון במו ידיו - ובגיבוי נתניהו - הביא עלינו גינוי בינלאומי מקיר לקיר ופגע בלגיטימיות של ישראל. שיתבייש.
 

יש רק בעיה אחת בכל סיפור הגבורה של אבירי הסובלנות והנאורות: יעלון לא עשה את מה שהאשימו אותו בו. בסך הכל הוא פעל לוודא שפועלים פלסטינים לא ישהו בישראל באופן בלתי חוקי. בבוקר של יום רביעי הייתה אמורה להיכנס לתוקף תוכנית ניסיונית, שלפיה פועלים פלסטינים ייכנסו לישראל דרך ארבעה מעברים ויחזרו הביתה באותה דרך בסוף היום. ייתכן שיש דרכים אחרות להשיג את המטרה של מניעת מצב של שוהים בלתי חוקיים בישראל. אבל האמירה שהמטרה הייתה גזענית, היא מעשה דיבה נגד יעלון ונגד מערכת הביטחון שמנסה לשמור על ריבונות ישראל, לרבות מדיניות ההגירה שלה.
 

אפשר ואף רצוי שיהיו השגות על דרך הפעולה שנבחרה להשיג מטרה לגיטימית זאת. אפשר ואף רצוי להציע דרכי פעולה אחרות, כגון העברת משכורות דרך סניפי משרדי ממשלה הממוקמים ביהודה ושומרון, כדי לוודא שהפועלים לא יישארו בערי ישראל. אפשר ואף רצוי לבחון את השאלה אם ההגירה הפנימית בין יהודה ושומרון לבין שטח ישראל הריבונית מהווה בעיה שיש לפתור.

אבל אי אפשר להגיד שהגדרת המטרה, כפי שהגדיר אותה יעלון, ובחירת דרך הפעולה, כפי שבחר, היא מעשה גזעני. כמו שאי אפשר לומר שישראל תהפוך למדינה גזענית ועל כן משוללת זכות קיום, אם היא תיישם אותה. 

משום מה, כל המי ומי משמאל ומימין שמיהרו לעלות על גל הגינויים, לא חשבו לעומק על משמעות המעשה שלהם עבור מדינת ישראל, שחשופה כיום למתקפות יומיומיות על עצם זכות הקיום שלה. אולי סברו יחימוביץ', לבני והרצוג, סער וריבלין, שבאמצעות הגינויים ההיסטריים שלהם הם איכשהו מראים לעולם כי הנה, לא כל עם ישראל גזעני ועל כן אפשר עוד לאהוב אותנו. אולי חשבו שאיכשהו זה יעזור. אבל בפועל, הפעילות הזאת הביאה לשתי תוצאות חמורות לישראל.
 

ראשית, היא תרמה לתפיסה האנטישמית, שאומרת שצה"ל ומערכת הביטחון הם מוסדות גזעניים בלתי לגיטימיים, וכי, כפי שמאשים ארגון שוברים שתיקה, הם מאוישים מלמטה עד למעלה על ידי אנשים אלימים וגזעניים.
 

שנית, ריצת האמוק של "הנאורים" לעבר המיקרופונים תרמה לכך שנתניהו לא היה במצב ציבורי שאפשר לו להטיף מוסר לשרת החוץ של האיחוד האירופי, על הפעילות של האיחוד ושל המדינות החברות בו, לצייר את ישראל כישות פוליטית שאין לה זכות מוסרית או חוקית להתקיים.
 

לא רק הפוליטיקאים פועלים באופן שמונע מממשלת ישראל להתמודד בצורה ראויה במערכה הבינלאומית להסיר את ההכרה בזכות הקיום של מדינת ישראל בעולם המערבי; גם דרג הפקידים מונע טיפול נאות באיום. הנה דוגמא אחת לכך: בנוסף למדינות אירופה, אותם ארגונים ישראליים שפועלים לקעקע ולהשחיר את שמה הטוב של ישראל, נהנים גם ממימון נדיב של קרנות אמריקאיות כגון הקרן החדשה לישראל.
 

עכשיו, בחודש הבא יצעדו רבבות יהודים אמריקאים ברחובות ניו יורק, במצעד הצדעה לישראל. עשרות אם לא מאות ארגונים ומוסדות יהודים בעיר ישלחו לשם את נציגיהם. השנה, בפעם השנייה ברציפות, התארגנו כעשרה ארגונים יהודיים ודרשו שארגונים הנותנים יד לתנועת החרם והדה־לגיטימציה נגד ישראל, לרבות הקרן החדשה, לא יורשו לצעוד במצעד.
 

אולם השבוע הקמפיין שלהם עלה על שרטון, כאשר עידו אהרוני, קונסול ישראל בניו יורק, הביע תמיכה בהשתתפות הקרן החדשה במצעד. (אמש הכחישה הקונסוליה הישראלית בניו יורק את הדברים - ק"ג). אם לישראל אין בעיה, אזי ברור כי אין בעיה. אבל יש בעיה. כי כשנותנים לגיטימציה לצעוד, נותנים לגיטימציה להשחיר.
 

ביום רביעי השתתף יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, בהפגנת יום הנכבה באוניברסיטת תל אביב. על פניו, דבריו היו מפויסים. "אפשר להתווכח על סוגיות חשובות שאירעו בשנים 48'־49', אבל מבחינה אנושית אי אפשר להתווכח על זה שהערבים הפלאחים הכפריים שילמו את המחיר הכבד ביותר. נהרסו להם כפרים, הם גורשו מהמולדת והמדינה החדשה לא נתנה להם לחזור. לזה נקרא נכבה, אסון של העם. אנחנו מבקשים להכיר בתיקון העוול הזה".
 

הכל נראה איכשהו סביר. אבל אם דבריו של עודה על "תיקון" לא היו ברורים, אז חברו לרשימה, ח"כ יוסף ג'אברין, הבהיר את הכוונה באומרו, "אנחנו דורשים פיוס היסטורי שיכלול חזרתם של העקורים ליישובים המקוריים". כלומר, הם דורשים את חיסולה של מדינת ישראל וכופרים בלגיטימיות של קיומה.
 

אם לא די בדיבורים הללו, השבוע דווח שעודה יוצא לקרב גם בזירה הדיפלומטית. על פי דיווח ערוץ 2, עודה נפגש עם שר החוץ הנורווגי בורגה ברנדה בכנסת. בפתח הפגישה עודה זרק את הפרוטוקול לפח וגירש את נציגי משרד החוץ מהחדר. על פי הדיווח, עודה הטעים כי אינו מוכן שנציגי "הכיבוש" יהיו נוכחים בפגישה.
 

למרבה הצער, המלחמה הבאה כבר מרחפת באוויר. גורמים בצה"ל חשפו בשבועות האחרונים את התשתית הענפה שחיזבאללה בנה לטילים וללוחמים שלו בתוך בתים פרטיים בכפרים לאורך הגבול עם לבנון. גם חמאס צפוי לחזור על תוכנית הפעולה שלו מהקיץ שעבר ולשגר טילים ומחבלים מתוך ריכוזי אוכלוסייה.
 

שיטת לוחמה זאת הינה הברברית והמרושעת ביותר בתולדות האנושות. אם ישראל לא תיקח את העניינים לידיים ותתחיל ברצינות להדוף ולהביס את מערכת הדמוניזציה והדה־לגיטימציה, שוב נמצא את עצמנו חשופים בצריח בזמן שחיילינו נאלצים להילחם עם שתי ידיים קשורות, בניסיון פתטי של הקברניטים לצמצם את הטענות השקריות נגד צה"ל למינימום האפשרי.

יש לישראל מה לעשות במלחמה על זכות קיומה. יש דרכים לנצח בה. אבל כדי לנצח במערכה, אנשי השמאל כמו גם אנשי משרד החוץ צריכים להבין כי האחריות למצבנו העגום לא פוסחת עליהם.