לא בפעם הראשונה ישראל מוצאת את עצמה במלכוד בעזה. חמאס נלחם על הבית מול הקמים עליו, בעיקר ארגוני אסלאם קיצוניים מבית המדרש הסלפי, שאחד מהם נשבע אמונים לדאע״ש. זה הארגון, ליתר דיוק כנופייה, שכנראה אחראי לשיגור הרקטות בארבעת הימים האחרונים. הוא גם חשוד בקשרים הדוקים עם קבוצת הטרור אנסר בית אל־מקדס, ששינתה את שמה באחרונה והפכה לשלוחה של ״המדינה האסלאמית״ בסיני.
בשבועות האחרונים הכריז חמאס מלחמת חורמה נגד הארגונים הסלפים ועצר קרוב ל־70 פעילים, סייענים ותומכים של הקבוצות האלה. בנוסף הרס את אחד המסגדים שלהם והרג פעיל בכיר במהלך מבצע למעצרו. בתגובה ומתוך רצון לנקום בחמאס, שיגרו הפעילים הסלפים את הרקטות לעבר ישראל. מבחינתם הם הורגים שתי ציפורים במכה אחת - גם פוגעים בישראל וגם מייצרים פרובוקציה שגורמת לישראל להגיב ולפגוע בחמאס.
הצדדים המעורבים, ובעיקר ישראל וחמאס, מודעים למורכבות המצב. אך ממש כמו בתסריט, הם מקפידים למלא את התפקידים שנכתבו עבורם. חמאס מנסה לבלום את דאע״ש שמאיים על מעמדו, סמכותו וריבונותו ברצועה. ישראל, שלא יכולה להשלים עם ״טפטוף״ רקטות, פחות משנה לאחר מבצע צוק איתן, מגיבה בירי, שהוא יותר בבחינת יציאת ידי חובה, מאשר רצון לגרום לנזק ולהסלמה.
בעקבות ירי הרקטה הבודדת במוצאי שבת תקף חיל האוויר אתמול בבוקר מוצב של חמאס מול נתיב העשרה. התקיפה נועדה להשיג מטרה כפולה - גם להעביר מסר כי בעיני ישראל חמאס היה ונותר האחראי והריבון בשטח, וגם לנצל את ההזדמנות כדי לפגוע במערך הצבאי שלו.
לשני הצדדים, ישראל וחמאס, אין עניין בהסלמה. חמאס העביר ביממה האחרונה מסרים ברוח זו לישראל באמצעות מצרים והרשות הפלסטינית.
גם ישראל מצדה נוהגת במתינות ובתבונה. היא מבינה את מורכבות המצב ומגיבה באופן מדוד, אך יש גבול לסבלנותה של הממשלה. אם ה״טפטוף״ יימשך, יגברו הלחצים מבית של אנשי היישובים בעוטף עזה והקיצונים בימין, שיתבעו ״תגובה ציונית הולמת״; או מצד גורמי אופוזיציה מהמחנה הציוני או יש עתיד, שמבקשים לנגח את ממשלתו של בנימין נתניהו.
אם יימשכו שיגורי הרקטות, ישראל עלולה למצוא עצמה שוב במערכה חדשה, שנה לאחר הקודמת - וזאת בניגוד לרצונה ולאינטרס הביטחוני שלה.