נהוג בממשלתנו לתאר את הנשיא אובמה כעוין לישראל ובעל נטיות לב לעבר הפלסטינים, נשיא רופס ונאיבי שאינו מבין את המזרח התיכון.
לאמיתו של דבר, זה לא שאובמה אינו מבין את המזרח התיכון, אלא ממשלתנו לא מבינה את אובמה ואת תפיסותיו באשר למדיניות החוץ האמריקאית. הגינויים הגלויים והסמויים כלפיו נובעים בעיקר מחוסר נכונות להסכים עמו על דרישותיו ורצונו לקדם פשרה היסטורית בינינו ובין הפלסטינים.
עוד יבוא יום וגם היושב היום ברחוב בלפור יתגעגע לברק אובמה. לדעתי ברק אובמה הוא בהרבה מובנים הידיד הגדול ביותר שהיה לישראל בבית הלבן. הערכה זו נובעת ממספר סיבות:
לאובמה, כפי שאמר לאחרונה בנאומו בבית הכנסת עדת ישראל בוושינגטון, יש ציפיות ערכיות ומוסריות מישראל. הוא מבסס את קשרי ארצות הברית עם ישראל לא רק על בסיס היותנו נכס אסטרטגי, אלא גם בעלת ברית עם ערכים הדומים לאלה שעומדים ביסוד החוקה האמריקאית. לג׳פרי גולדברג אמר בראיון האחרון למגזין ״אטלנטיק״, כי ציפיותיו מישראל אינן נופלות מציפיותיו מארצות הברית.
ישראל זקוקה לנשיא אמריקאי שיעריך אותה בעיקר בשל היותה דמוקרטיה הדוגלת בערכי שוויון, על בסיס מגילת העצמאות. לעומת זאת נשיא אשר יראה בנו בעיקר בעלת ברית בשל כוחנו באזור עלול להתאכזב יום אחד וגם יצפה מאיתנו יותר לכוחנות מאשר ערכיות. ייחודה האזורי של ישראל היה תמיד בפתיחות הדמוקרטית כבסיס עיקרי לכוחה. הבעת דאגה מצד אובמה כי זו מידרדרת היא במקום, וביטוי לידידות אמת.
אובמה הוא איש שלום, שפיתח דוקטרינת מדיניות חוץ חדשה המתואמת לעולם משתנה. לפי תפיסתו, ארצות הברית צריכה לבטא את כוחה לא בעיקר על בסיס כוחותיה המזוינים, אלא בשל נכסיה האזרחיים הרבים - הקדמה הטכנולוגית והמדעית, האקדמיה, התעשייה והתרבות. אלה יביאו לארצות הברית נכסים בינלאומיים רבים, מתוך פיתוח יחסים עם סין, יפן, האיחוד האירופי, קנדה ואמריקה הלטינית.
המפרץ הפרסי והמזרח התיכון כבר פחות חשובים בגין העצמאות האנרגטית הגוברת של ארצות הברית. באזורי סכסוך אובמה מעדיף לפעול בדיפלומטיה קולקטיבית, כפי שנוכחנו בסוריה ומול איראן בהצלחה יחסית.
הוא מאמין גדול בצורך ההיסטורי לפתרון שתי מדינות בינינו ובין פלסטין, הן מבחינת ביטחונה של ישראל והן מבחינת זהותה של ישראל כדמוקרטיה יהודית.
אובמה שואף לשלום עבור ישראל כדי להציל את זהותה, מתוך החלטות קשות ואמיצות, ועל כן הוא חבר אמת.
בנושא ביטחון ישראל, לא היה נשיא אמריקאי שכה סייע לנו, באספקת נשק (כגון כיפת ברזל) וחילופי מודיעין.
באמצעות דיפלומטיה קולקטיבית, אובמה מנע מסוריה נשק כימי, והוא עומד כנראה למנוע מאיראן נשק גרעיני.
ועל כל אלה ממשלתנו מגדפת אותו, כי היא לא מעוניינת בהסדרים דיפלומטיים והייתה מעדיפה שארצות הברית תתקוף את סוריה ואיראן, ותמנע את הקמתה של מדינה פלסטינית.
ראש הממשלה מאמין שכך היה נוהג נשיא רפובליקני. אם כן, האזור היה נתון עתה כנראה במלחמה כוללת. אומנם הרפובליקנים הם ציניים יותר מאובמה, אך גם הם יודעים כי לא הכל ניתן לפתרון צבאי וכי יש צורך בפתרון שתי המדינות.
ברק אובמה ייכנס להיסטוריה האמריקאית ככל הנראה כאחד הנשיאים החשובים, הן בהיותו הנשיא האפרו־אמריקאי הראשון, והן בשל שיקום הכלכלה ושיקום מעמדה של ארצות הברית בעולם משתנה.
אורי סביר הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת יאללה מנהיגים צעירים