על אף שאריה מכלוף דרעי (להלן ״השקופים״) עשה מעשה כחלון, קיבל ברגע האחרון רגליים קרות וסירב לתרום את חלקו באישור הסדר הגז, בסופו של דבר הוא יאושר, כך או אחרת. יותר מדי אינטרסים מונחים כאן על כף המאזניים.
בראש מצעד משתתפי הישיבה הלילית שלשום, שבה סוכם מתווה משק הגז, היו שר האנרגיה יובל שטייניץ ויועצו המיוחד פרופ' איתן ששינסקי. את נציגי חברות הגז ייצג איש העסקים יצחק תשובה, לצד מנהלי החברות שבבעלותו. קשה לחשוד שטובת המשק וצרכני הגז לא היו בראש מעייניו של שטייניץ. הרי הוא עצמו, כנגד כל הסיכויים, אילץ את חברות האנרגיה להגדיל את המס על הגז וגרף מחמאות מקיר לקיר.
חייבים לפחות לתת לשטייניץ את הקרדיט על כך שאינו ״בכיס של הטייקונים״. רוצים הוכחה? לפני יומיים פרסמו התעשיינים מודעת תודה ענקית על טיפולו היעיל במשק הגז. הללויה! לפני ארבע שנים - בדיוני ועדת ששינסקי - פורסמו נגדו, להבדיל, מודעות שטנה. עצמו את העיניים ותארו לעצמכם מה היה קורה אם תשובה, חלילה, לא היה מוצא גז? זה היה מסתיים בטרגדיה. המצרים ניתקו מאיתנו את האספקה, והיינו תקועים עם מזוט וסולר מזהמים ויקרים. אומנם לתשובה היו מדביקים את התואר ״מלך התספורות״, אבל הוא היה חוסך מעצמו את התואר ״ברון גז״ או ״שודד״. סביר שללא הגז הוא, כמו נוחי דנקנר, היה נעלם מהמפה העסקית.
אבל למזלו הרב נמצא גז, ותשובה ושותפיו האמריקאים סוחבים את הסיפור כבר חמש שנים. שלא נתבלבל, למתנגדי ההסדר לא היה אכפת שהוא ייסחב עוד חמש שנים. הטענה העיקרית כלפי חברות הגז הייתה שהן פועלות כמונופול (מצב שאליו נקלעו בידיעת הרגולטורים). עקב כך לא הייתה תחרות בין בעלי המאגרים, ומחירי הגז נותרו גבוהים בהשוואה לחו״ל. ובכלל, הגז שנמצא שייך בכלל לנו, אזרחי המדינה.
אם נקלף את כל הססמאות, הספינים, האמירות הפופוליסטיות והמושגים המקצועיים, מרבית הגז שייך כיום מעשית לעם ישראל. אוצר המדינה יקבל לאורך השנים כ-60 סנט עבור כל דולר למ״ק של הגז הנמכר. בסה״כ, לאורך השנים, מדובר בכ-400 מיליארד שקל. המחזיקים במרבית מניות חברות הגז ובתעודות ההשתתפות הם הגופים המוסדיים המנהלים את הפנסיות של כולנו. בעצם, אנחנו טייקוני הגז האמיתיים. אבל גם אם נניח לרגע שמחיר הגז גבוה והתשואה של חברת הגז היא ״חזירית״ (21%-23%) - מרבית הרווח יזרום לכיסנו.
השאלה הקרדינלית היא אם מנקודת ראות צרכנית, אנחנו הישראלים נקנה גז יקר, ואם מחירו לייצוא יהיה זול יותר. הגז שחברת החשמל (הצרכנית העיקרית) קונה הוא זול בהשוואה לאירופה. אובייקטיבית, מחיר הגז דומה לקיים בארה״ב. כך סבור פרופ' ששינסקי, כך סבורים מומחים אחרים וכך מראים הנתונים. אף אחד לא עושק אותנו, וזאת הסיבה לכך שמחירי הגז לא יהיו בפיקוח.
על פי ההסדר שסוכם, מחיר הגז הממוצע הנוכחי יהווה קנה מידה לרמת המחירים העתידית. אם תיווצר תחרות במשק הגז, המחירים אולי ירדו. ייתכן שזה יקרה בעוד שש שנים בעקבות השלמת מכירת מאגרי ״תמר״ וכניסת משקיע בעל עוצמה מחו״ל. ההסתברות לירידת המחירים תגדל אם אמון המשקיעים הזרים ברגולציה הישראלית ישוקם. אם הם יהיו בטוחים, לא משנים כללים תוך כדי משחק ולא הופכים את הזרים לאורחים לא רצויים. אז ישראל תחזור להצטייר בעיני הזרים כארץ זבת חלב וגז.
שטייניץ נכנס לתמונת הגז לפני כחודשיים בלבד. לזכותו ייאמר שכמו סטודנט חרוץ הוא הספיק ללמוד את החומר בעזרת המורה ששינסקי. שטייניץ הגיע למסקנה שההסדר שהושג טוב למשק ולצרכן הישראלי, והוגן מבחינת חברות הגז. ההסדר במתכונתו הנוכחית, שהושג תוך כדי תנועה, הוא הרע במיעוטו. אם בשורה התחתונה הוא טוב לאזרחי המדינה, התשובה היא כן.