עזבו הכל. אנחנו כנראה לא יודעים איך עושים את זה. לא משנה כמה שאנחנו משתדלים - אנחנו עדיין קלגסי המזרח התיכון, השטן המהלך, גילום הרוע בעולם הזה. אז בואו ניתן רגע לטובים באמת לטפל בעניינים.



תרימו ידיים, תניחו את הנשק על הרצפה תנו לשמאל הקיצוני להתמודד עם מצבנו במרחב. הוא יודע טוב יותר, הוא ללא ספק מוסרי יותר, והוא, על ארגוניו הממומנים יפה, ידע איך לפתור את הפ־ לונטר מול ירי הטילים בדרום.



תנו ל״שוברים שתיקה״ לטפל בטפ-טופים מעזה. שהם ייקחו אחריות ופיקוד. אולי הם יבליגו, בינתיים, אבל כשילד ייהרג הם כבר לא יוכלו לשתוק, נכון? מעניין מה הם יעשו. האם הם יפציצו מהאוויר? לא ייתכן. זה עלול לפגוע בחפים מפשע. האם הם ימנעו כניסת סחורות לרצועה? אין סיכוי, זהו עונש קולקטיבי והם נגד. אולי הם ינתקו את החשמל? לא בא בחשבון. כניסה רגלית? לשטח פלסטיני? זו תהיה פגיעה בריבונות. זה יהיה צעד קיצוני ובלתי נחוץ. חייבים לשמור על קור רוח, על פרופורציות. לפעול מהראש ולא מהבטן, לזכור שמולנו יש בני אדם כמוני וכמוך. מה קרה בסך הכל?



אני מהמרת שהם יבליגו עוד קצת. אולי יחלוף זעם, אולי הערבים יבינו שפנינו לשלום ולא ימשיכו להפגיז אותנו.



ואז, כמובן, הם ימשיכו להפגיז אותנו. חמאס יגיד שזה דאע״ש, דאע״ש יקללו אותנו, הכופרים. יהיה מוכר. כמאמר המשורר נתן יונתן: כל קיץ קורה דבר מה. בישיבות של ״שוברים שתיקה״ במגדל בתל אביב יזועו בכיסאות באי נוחות. מישהו יפלוט קללה ימנית. בקיעים יתגלעו בקבינט המאולתר. קמטי דאגה במצח, נצנוצי זיעה למרות האינוורטר.



קסאם אחד פוגע במפעל. שלושה הרוגים. מטחים מתקרבים לכור בדימונה, הילדים בעוטף עזה מפונים לקיבוצים בצפון. עכשיו גם הקייטנות באשקלון, שאין להן מרחב מוגן, מתפזרות. סגרו את הים, ביטלו את החופש. הקבינט מתחנן בפני ממשל אובמה להגדיל את תקציב כיפת ברזל. הוא מקבל חצי ממה שביקש.



צבע אדום מדי כמה דקות. התל אביבים מנסים לצאת מהארץ, אבל שדה התעופה נסגר בגלל קסאם אחד קרוב מדי. נמל אשדוד מושבת, והפעם לא בגלל ועד העובדים, והבורסה מידרדרת במהירות.



ואז, באמצע דיון לחוץ שבו הטונים עולים ושלוות הנפש הופכת לזיכרון רחוק, קורה הגרוע מכל: טיל מעזה נוחת ברצועה. בניין בן שבע קומות מתמוטט. עשרות הרוגים ופצועים, הלוויות פרועות בחאן יונס, קריאה לנקמה בישראל ובמערב. פתאום השחור והירוק מתאחדים בשנאה: דאע״ש וחמאס. הקבינט נשבר לנוכח מראות ההרס ברצועה. כשב-330 מראים דמעות יתומים וזעקות אלמנות - ראשי מערכת הביטחון החלופית כבר בטלפון לרמטכ״ל: תכין את הכוחות - אנחנו נכנסים, חייבים לעצור את ההתפרעות של הטרוריסטים בעזה.